חיזוקים
בתשובתכם ניסיתם להעמיד אותי על "טעותי", לא נותר לי אלא להבהיר את הדין הנוהג בעניין נשוא המחלוקת. המחלוקת בינינו טמונה בשאלה אם יש חובת סודיות לחברה כלפי מגלה הרעיון, כאשר החברה סרבה במפורש להתחייב לשמירת סודיות, ברם לא נמנעה מלשמוע את הרעיון. ובכן, דעתי בעינה עומדת - כאשר החברה יודעת שהמידע סודי, והציפיות של הצד המגלה את המידע הינן שהמידע ישמר בסודיות והוא נמסר למטרת ניהול משא ומתן בלבד – אם החברה לא נמנעה מלשמוע, חלה עליה חובת הסודיות. חובת הסודיות קמה, כאמור, הן מכוח דיני חוזים, הן מכח חובת אמון, הן מכח דיני נזיקין והן מכח עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה ראו מ' דויטש "עוולות מסחריות וסודות מסחר", עמ' 628-624 (נבו, 2002); ראו גם ח' ויניצקי "מרשם לסודות מסחר", עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן (תשס"ו), עמ' 105-103, ומקורות נוספים בדוקטורט. וכן ראו ת"א (ת"א) 2164/90, המ' 13094/90 א.מ.ת מחשוב בע"מ נ' חברה להשקעות של בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי כו(3) 270. פס"ד זה מתייחס לעניין דלעיל וגם למצב בו החברה נכנסת למו"מ מראש בלי כוונה שהמו"מ יצליח. אשלים את הדיון בהערה על חובת האמון, שלטענתכם, איננה מתקיימת בסיטואציה זו. כאשר המידע נמסר למטרה מוגבלת (למשל, לצרכי מו"מ), נוצר חיוב אמון בין מוסר המידע למקב, ואם מקבל המידע עושה בו שימוש למרות כשלון המו"מ, הרי הוא מפר את חובת האמון. ראו בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז (4) 702. אציין, כי פס"ד זה מתייחס לחיוב האמון כעילה עצמאית. ראו גם ס' 513(2), 518 להצעת חוק דיני ממונות, לפיהם חיוב האמון כולל גם חובת סודיות. דיני האמון מעניקים הגנה רחבה המשתרעת גם למידע שאיננו נופל בגדר סוד מסחרי. בדיני האמון הדגש הוא על דרך המסירה – עצם העובדה שהמידע נמסר בדרך של אמון, דיני האמון יכולום להגן. ראו ע"א 11442/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421; גם ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939; וכן וכן ע"ע 11/99 ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (טרם פורסם, 21/4/2005 ולבסוף, לא נשכח את עניין ההנדסה החוזרת וכן את העניין של פרסום הסוד. הנדסה חוזרת היא הגנה בחוק עוולות מסחריות. לדעת פרופ' דויטש, אם המגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת ישמיד את הסוד, דהיינו יפרסם אותו, כי אז אפשר להטיל עליו אחריות בנזיקין. הרשלנות היא בגלל שידע או היה עליו לדעת שפרסום הסוד יפגע בבעל הסוד. בנקודה זו קיימת מחלוקת בין פרופ' דויטש לבין ד"ר ויניצקי. בהתייחס לס' 6(ב)3 לחוק עוולות מסחריות ד"ר ויניצקי טוען להסדר שלילי ועל מקבל המידע תחול האחריות אך אם ידע; ואילו פרופ' דויטש מרחיב את העילה גם למקרה בו היה על מקבל המידע לדעת. דיני עשיית עושר ולא במשפט ועילת הרשלנות לא מחוייבים לכללים של ההנדסה החוזרת. הנדסה חוזרת אסורה בעשיית עושר ולא במשפט מכח הלכת רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה, פ"ד נב(4) 289; ראו גם פרשת הרר (האיזכור לא זמין לי עתה). ראוי להדגיש, כי גם אם אדם מגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת, כי אז המגלה הופך גם הוא לבעת הסוד (אף לא שותף). הסודיות לא פוקעת כל עוד הם שומרים על המידע כסוד כלפי כלל הציבור. לעניין זה ראו ע"א 2600/90 עלית נ' סרנגה, פ"ד מט (5), 796; וכן ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (ראו לעיל)