'מזרחיים' סובלים יותר מדכאון וחרדה. האמנם?

katzeran

New member
לא ממש

"הפסיכולוגיה של היום בטח בתחום של מחקר וטיפול, היא ברובה התנהגותית וקוגניטבית"

על פי מה בדיוק? זה שהחלטת שפסיכולוגיה דינמית כבר לא קיימת ולא רלוונטית זה נחמד, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. לא רק שיש המון שימוש בפסיכולוגיה דינמית בטיפול, היא גם עוברת לא מעט מחקר כבר לא מעט שנים, ועם תוצאות יפות.

כל הדיון הזה סובל מיותר מדי שחור-לבן (NO pun intended). אנחנו יכולים להתפלפל עד מחר על מה פסיכואנליטיקן מלפני מאה שנה אמר או לא אמר, אבל זה לא באמת מעניין ורלוונטי לעבודה עצמה שנעשית בחדר הטיפול בהקשר שאנחנו מדברים עליו פה.
 
מה שמוביל אותי לעוד ביקורת שלי ...
>>>

לא יודעת, אני למדתי באוני' תל אביב תואר ראשון בפסיכו'. לא פעם ולא מרצה אחד, דיברו רבות על כמה שפרויד והתיאוריה שלו בעייתית מבחינת יכולות הפרכה מבחינת מדעיות וכו'...וכל הזמן אמרו שהפסיכו' עוברת לכיוון יותר התנהגותי קוגנטיבי מדעי וכו'.....היו מרצים שבאמת זלזלו ואמרו שכל הפסיכואנליטיקה היא מאוד בעייתית מבחינת טיפול ומחקר.....הרי אי אפשר לחקור כל כך, זה לא מדעי (גם אם יש מחקרים קליניים, אבל זה בעייתי בגישה של פרויד, המעגלית הבלתי ניתנת להפרכה). ועם כל זאת, ועם כל הדיבורים של המרצים ושל יו"ר החוג בכבודו ובעצמו, ועם כל זאת שהפסיכולוגיה הולכת ומשתמשת בכלים שנמצאו יותר יעלים כמו CBT, עדיין, ההכשרה לקראת מטפל והטיפולים עצמם הם בגישה דינמית!!!! איפה ההיגיון פה?? אולי עדיין לא עשינו את המעבר, את השיפט הזה לכיוון ההתנהגותי הקצר טווח והיעיל יותר? למה בכל זאת אין איזשהם שינויים בלימודי התואר השני ובהכשרה של מטפל לכיוון פחות דינמי באמת???
 

baaviad3

New member
מה זאת אומרת מאיפה? יש נתונים...

http://homepage.psy.utexas.edu/Homepage/Faculty/Gosling/reprints/AmPsych99Trends.pdf

יש מלא מאמרים שעוסקים בזה אני לא ממציא פה איזה משהו... הפסיכואנליזה נעלמת מהעולם, לטעמי חבל שכך...

וגברת מורן את סוטה פה מהדיון שאת עצמך יצרת ! ...בכלל ניראה שיש פה סטיות מהדיון המעולה שהוא להבנתי- ''המחסור בהסברים תרבותים ורחבים יותר לפסיכופתלוגיה''
 

katzeran

New member
זה שונה ממה שאת מתארת

הילה_והגבר ענתה לך יפה ומפורט ואני מחזק את דבריה.
אוסיף עוד משהו: גם אני למדתי בתליב לתואר ראשון ושמעתי דברים דומים על פרויד וטוב שכך! זה מצוין שמלמדים את הבעיות אצל פרויד וחשיבה ביקורתית אבל הלימודים בתואר הראשון נעצרים פחות או יותר שם. לומדים עוד כמה "תאוריות אישיות" וזהו, אבל זה לא מספיק כדי להכיר עבודה טיפולית בתואר השני דברים נראים אחרת. אחד הדברים האחרונים שאפשר לומר על אוניברסיטת תל אביב היא שמלמדים שם גישה דינמית ולא CBT.

בכל מקרה, נסו להוציא את פרויד מהמשוואה. אף אחד לא מטפל לפי התיאוריה שלו היום כמעט בכלל, ועדיף שלא, לדעתי. אבל תזכרו שלומר "טיפול פסיכודינמי" זה לא כמו לומר "פסיכואנליזה" או "פרויד".

לגבי היעילות והמחקר של טיפול פסיכודינמי לעומת CBT, הנה קישור למאמר מאוד מעניין של ג'ונתן שדלר בנושא ושימו לב בעיקר לפרק שבו יש השוואה בין מטא-אנליזות של שני סוגי הטיפול.

http://www.apa.org/pubs/journals/releases/amp-65-2-98.pdf
 
וזה הפער, חברים, בין מי שנמצא בתוך המקצוע

ומי שלומד אותו בתואר ראשון או כקורסים בודדים בתוך תחומים אחרים. התיאוריות התקדמו הרבה מעבר למה שמלמדים, אף אחד הוא לא 'רק דינמי', 'רק קוגניטיבי', והפרקטיקה... נו הפרקטיקה תמיד מורכבת יותר.

ברצינות, אין פה ביקורת עליכם, טוב שיש חשיבה ביקורתית גם בתוך תחום וגם מחוץ לו, וטוב שיש אנשים שמרעננים ומחדשים שדה מקצועי ורוצים להתפתח בתוכו בדרכם הם ומתוך קריאת תיגר על הקיים. ככה תחום צומח, ככה תיאוריה ופרקטיקה מתפתחות.

אבל גם katzeran וגם אני נמצאים בשדה, בשלבי הכשרה מתקדמים יותר מכם אבל עדיין ראשוניים יחסית - יש לנו עוד דרך ארוכה ואנחנו רואים את מגבלות התחום ואת מגבלותיהם של המורים שלנו, אבל גם את יתרונותיהם. אני מרשה לעצמי להציע שאנחנו רואים את התחום בצורה יותר מורכבת, יותר 'קלינית', מאשר מי שמכיר אותו מבחוץ, מהלימודים או מקריאה.

בלי להתאמץ יותר מדי, אני משחזרת את ישיבת הצוות וישיבת המרפאה של השבוע שעבר - אינטייק (שאני הצגתי) של נער עולה מאוקראינה, שהתייחס באופן ישיר גם לסוגיה של הגירה והשלכותיה על אותו הנער ולהבדלים תרבותיים בחינוך בגיל הרך ; טסט שאפשר דיון בשאלה איזו גישה טיפולית מתאימה יותר לילד, CBT או טיפול משפחתי, כאשר ההמלצה של הצוות הייתה של משפחתי והמאבחנת דווקא חשבה ש-CBT יותר יתאים, אני לא זוכרת מה הוחלט ; הרצאה על מחקר נרטיבי שמתקיים אצלנו ששילבה תיאוריות פסיכו-חברתיות מודרניות יחסית (חוויית ההורות) ; דיון על מטופלת אתיופית ואיך להקל על הקשר עם המשפחה שלה, נוכח חוסר האמון הקשה שלהם מול המערכת (יש לנו נסיון בזה, כך שיכולנו לייעץ למטפלת) - וזה לקט משבוע שעבר, שבוע סטנדרטי לגמרי.

כתבתי קצת יותר תוקפני ומחקתי, כי באמת שאני לא באה להגן על הפסיכולוגיה הקלינית כדיסציפלינה מושלמת ונקייה מכל פגם. זה לא המצב, וטוב שכך, הפסיכולוגיה היא אנושית בדיוק כמו האנשים שהיא עוסקת בהם.

אבל אני מרגישה שאחת לכמה חודשים מתעורר כאן דיון סביב ביקורת זו או אחרת של הפסיכולוגיה הקלינית, ותמיד זה מגיע לשלב הזה שאני חוזרת על עצמי ואומרת 'המציאות מורכבת, זה לא רק שחור ולבן', ומתעקשים איתי שזה רק שחור. בשלב הזה אני תמיד אומרת את האמת: אני שמחה לנסות ולהציג את דעתי (הלא-מספיק-מלומדת-עדיין) ואת מה שאני רואה בשדה, אבל אין לי לא הזמן ולא הידע או הנסיון להמשיך עם זה עד אינסוף.

מאחלת לשניכם הרבה הצלחה בכל תחום - מורן, מקווה שתמצאי דרך לשלב בתחום הפסיכולוגיה גם את הראייה שלך ואת מה שאת רוצה לתקן בה. ההתלהבות הזו היא חשובה ונותנת המון כוח. baaviad, אני לא יודעת מאיפה אתה מגיע ומה כיווניך, אבל זה נורא נעים לקרוא אדם שיש לו ידע כללי רחב, תפיסת עולם ויכולת לבטא את עצמו בצורה בהירה ורהוטה.

לילה טוב, חברים.
 
ובכל זאת רציתי להוסיף עוד משהו

זה שתיאוריה מסוימת מתמקדת בתוך-אישי לא אומרת שהיא עיוורת או אינה מתייחסת לסיטואציה החברתית. בהחלט אפשר להשתמש באותה התיאוריה כדי להסביר מדוע יוסי מגיב לסיטואציה החברתית בצורה מסוימת, בעוד שושנה מגיבה אחרת. המציאות החברתית היא חזקה ובעלת השפעות גדולות על הפרט - אבל אלו לא השפעות אחידות או מוחלטות על כולם.

אז גם כשאני מדברת על מצוקה סביב הגירה, אני מתייחסת לכך שיש פה גם עניין תרבותי (הגירה מתרבות א לתרבות ב'), גם עניין חברתי (משבר הגירה), גם עניין משפחתי (המשפחה של שלומי) וגם עניין אישי (היסטוריה אישית, היבטים תוך-נפשיים). אני מנסה להבין את מכלול המשתנים ביצירת דינמיקה נפשית והתנהגותית אחת.
 
למעלה