מחווה למייק ברנט ועוד כמה הירהורים;

[kapit5]

מחווה למייק ברנט ועוד כמה הירהורים;

בוקר טוב ושבת שלום לכולכן, הייתי ילדה קטנה כשמייק ברנט קפץ אל מותו.הוא היה אחד הזמרים הגדולים שהצליחו בחו'ל,היה לו קול מדהים,לוק הורס ובעיקר הרבה מאוד רגישות ופגיעות.הכתבה הביאה אותי להרהר על הא ועל דה.מייק ברנט הוא דוגמה עצובה על חוסר היכולת להיתמודד עם הצלחה .על כך שגם כשהיה בשיא ההצלחה שלו הוא בעצם הרגיש מאוד לבד וגלמוד. מה שנגע לליבי זה שלמרות שעברו כבר 32 שנה מאז התאבד, יש עדיין קומץ מעריצות נאמנות שממשיכות לשמר את הזיכרון שלו-ממש עמדו לי דמעות בעיניים. אמרה שם אחת מהן שהיא מתייסרת שהמעריצים לא היו מודעים למצוקה בה היה שרוי ואילו ידעו אולי היו דואגים להעביר לו יותר מסרים של תמיכה ואהבה.אבל שוב הכל בגדר אילו... מה אני אגיד לכם עצוב שככה הסתיימה קריירה של אומן ענק למרות שעדיין הוא מושמע ומוכר ,חבל שככה ירדו לטימיון חיים כל כך צעירים. בן 28 במותו

 

[רנה6]

בוקר טוב, כפית..,

גם אני כמוך, ראיתי את הכתבה על מייק ברנט ובדיוק אותן מחשבות עלו בראשי ובליבי ,וכאילו ניסיתי לעשות אנלוגיות...ראיתי את הכישרון, את העצב, את המעריצים הקבועים, את הלבד...אני בכ"ז מקווה שאנחנו כאן כן מעבירות לו מסרים של תמיכה ורצון לעזור והמון המון הערכה ,וההקבלה אינה מוחלטת...אני עדיין מאמינה שהשחר יפציע....

 

[kapit5]

בוקר טוב גם לך רנה

שלא תביני אותי לא נכון.לא ניסיתי לעשות הקבלות לנשוא הפורום.חס וחלילה

ממש לא. דיברו על זה שמייק ברנט עזב בארץ את כל המישפחה שלו ונסע לצרפת.חלק מתחושת הבדידות שלו היתה העובדה שהוא באמת היה לבד בכל הסיפור הזה. זה פשוט העלה לי כמה זיכרונות ילדות בלי שום קשר לג'קו. ג'קו תיסלח לי שלפעמים יש דברים שעוברים לי בראש שלא קשורים אליך

חוץ מזה שיר ,מה שלומך?מקווה שהמצב רוח במקום הנכון...

 

[שונית 7]

שבת שלום שיר וכפית:עניין של גיל

כנראה:גם לי עלו הרהורים על מייק ברנט עוד לפני הכתבה הזאת ועוד לפני השערוריה שפרצה.אני בכל זאת רואה קשר בין שני האמנים והקשר הוא חסר יכולת להתמודד עם ההצלחה.עוד בגמר ג'קו ניסה לשדר לעיתונאים ,משהו בסגנון :תרגיעו אין לי הרבה נסיון עם התקשורת.אף אחד מהם כמובן לא שם לב או לא רצה לשים לב. מה שאני מנסה להגיד שגם ג'קו לא התנהל נכון מול התקשורת חוץ מהענין שהם ממילא חיפשו אותו לא היו לו את הכלים הנכונים לעמוד מולם. לגבי התאבדות לא נראה לי שזה המקרה:הוא עושה רושם של בחור חזק וגם מקבל מספיק תמיכה כדי לעבור את התקופה הקשה:משפחה חברים וגם הפורום בהחלט עוזר

 

[kapit5]

היי שונית בוקר טוב

היי שונית, שוב,עם יד על הלב לא ניסיתי לעשות הקבלה בין המיקרים .אולי הייתי צריכה לשים

בתחילת השירשור

אבל זה בסדר ולגיטימי שהדברים לוקחים כל אחת למקומות שלה. אני בטוחה שג'קו נימצא במקום אחר,הרבה יותר מואר,הרבה יותר אוהב ויש לו אותנו כמובן

פשוט קשה ליקלוט איך בחור כל כך הורס מבחינת קול ומראה שהיה מוקף בהצלחה אדירה,כסף והערצה-עדיין הרגיש כל כך גלמוד-לא ניתפש,נישגב מבינתי!!!!

 

[שונית 7]

הי כפיתוש:ד"א מצאתי משהו מטריד

כתבה או תקציר של משהי שמכירה את הפורום עוד מימי קשת וכותבת עלינומה-16/1 .אין לי מושג איך להעלות לינק המסים של תפוז אבל קל למצוא :מקלידים ג'קו אייזנברג סיכום וזה מופיע בגוגל. מאד רוצה שתקראי ןתביעי את דעתך

 

[kapit5]

o-k מקווה שאמצא את זה

 

[kapit5]

חייבת לזוז../images/Emo73.gif אחזור אחר-כך

 

[רנה6]

כפית...

כסף והצלחה אינן ערובות לאושר....כנראה שהסיפור הרבה יותר מסובך, ואני מתכוונת לכל סיפור של כל אדם באשר הוא אדם. אפשר לראות אדם עני היושב בבית דל ואושר ניבט על פניו ולעומת זאת אדם החי בתוך ארמון והבדידות מכרסמת בו....

 

[רנה6]

אלוהים...רק עכשיו התפניתי מעט...

הייתי בטוחה שהיום יש לי מעט חופש, אלא שתמיד יש מי שמשנה לי תוכניות והיה עלי שוב לפתוח שולחן גדול ולהגיש מכל מטעמי...ולא שלא אוהבת לארח, אלא שלפעמים צריך מעט שלווה לגוף ולנשמה. על כל פנים, בנות הפורם, מידעת אתכן שביום שני חל יום הולדתו של נכדי וכבר הספקתי לקנות לו טרקטור שופל ענק שניתן לשבת עליו ואני כל כך מאושרת....ועל זה נאמר : " יותר משהעגל אוהב לינוק, הפרה אוהבת להייניק"

 

[rifkin1]

תופעת ההערצה

קודם כל תרשו לי לומר שמייק ברנט היה זמר נשמה מדהים ומיוחד ועד היום אני מאזינה לשיריו היפים... בקשר תופעת ההערצה (אני מדברת באופן כללי על ההערצה של אנשים לאמנים ולא על הפורום הספציפי שלנו או על ג'קו) לפי דעתי כל דבר צריך להיות בפרופורציות ולדעת איכן לשים את הגבולות ולא צריך לאבד את הראש בגלל אותו אמן. להאזין לשיריו, ללכת להופעותיו, לשוחח איתו לפני או אחרי הופעה אם יוצא, לרכוש את אלבומיו, לתמוך בו שצריך לתמוך, לעקוב אחריו מבחינה תקשורתית (כך גם לגבי שחקנים ושאר אמנים). אילו מבחינתי בגדר הנורמאלי, אבל כאשר עוברים את הגבול הזה אז זה כבר לא... אותן נשים בכתבה של מייקל בראנט קצת עברו את הגבול הדק הזה שבין הערצה לאובססיה... הן בטוחות שהכירו את האיש האמיתי, ואני בספק שכך היה, והן עולות לקבר שלו מדיי שנה שאם כל הכבוד נראה לי מוגזם... קחו למשל את מעריציו הגדולים של אלביס: הם בטוחים שהוא עדיין חי, הם מתלבשים כמוהו בונים לא מקדשים בבתיהם וקוראים לי המלך... פה בארץ גם היו תופעות מטורפות. מעריצותיה של דפנה דקל אשר חרטו את שמה על ידיהן עם סכין יפנית...או מלחמת המעריצות שהתחוללה בין מעריצותיה של ירדנה ארזי לבין מעריצותיה של עופרה חזה אשר הגיעה לשיאים כאשר אחת ממעריצותיה של עופרה שפכה על ירדנה דיו... ואני זוכרת מלחמונת כזו בין מעריצותיהן של הראל סקעת ומויאל שהגיעו לפסים של אלימות מילולית חריפה בין שתי "המחנות"... או אותו מטורף שהחליט להתאבד אם לא מביאים לו את אביב גפן... גם מחוות בסגנון של קעקוע בדמותו של מושא ההערצה או המתנה מתחת לביתו של אמן עד שייצא (כמו שעשו לאביב גפן ועכשיו לנינט) הן מוגזמות ביותר. ואין סוף לדוגמאות... אני חוזרת ואומרת, לדעתי צריך לקחת דברים בפרופורציות מפני שאחרי הכל אנחנו צריכים להנות מאותו אמן ולא להפוך אותו לאובססיה האישית שלנו שלמענו אנו חיים.

 

[שונית 7]

מסכימה איתך לחלןטין ריפ.זוכרת טוב

מאד את סיפור ירדנה ארזי עופרה חזה ממש שני מחנות וגם שאר המקרים.לכן מסכימה איתך לגבי מויאל סקעאת וכו" .הסיבה שנתפשתי קצת יותר חזק לעינין אייזנברג היא גם כי אני מזדהה עם הסגנון המוזיקלי שלו ובעיקר בגלל החרם המרושע והאידיוטי הזה שבעצם מצביע על תופעה מאד שלילית בחברה הישראלית של עיוורון והליכה אחרי העדר ללא יכולת שיפוט עצמי

 

[kapit5]

אכן הערצה אובססיבית זה דבר

מיותר ויכול להוביל לדברים שליליים.אבל דוקא המעריצות של מייק ברנט נגעו לליבי. אני לא חושבת שלעלות לקבר של מישהו שאהבת זה לעבור את הגבול בין הערצה לאובססיה.אני חושבת שזה יותר ממקום של כבוד והערכה לאומן ולמישפחתו.תמיד יש את הענין שכשמישהו מת ,בשנים הראשונות מגיעים לאזכרות מס' רב של אנשים ולאט לאט זה פוחת עם השנים ובסוף נישארת המישפחה הקרובה בלבד.אני דוקא חושבת שזה מחווה מאוד יפה מצידן.

 

[לליהביונית]

משהו אישי

אני הייתי בת 3 כשמייק בראנט קפץ אל מותו... אבל הזכרון הראשון שלי ממנו היה, בפאריס בטיול הבת מצווה שלי... כבר אז היתה לי חולשה לחנויות תקליטים (תקליטים!!! היו אז תקליטים... פשוט לא להאמין)... ובשאנז אליזה נכנסתי מחנות אחת לשנייה ובכולן... עטיפות תקליטים של מייק בראנט... אבי סיפר לי את הסיפור... וזהו רכשתי לי תקליט אוסף אחד מיני רבים שהיו שם בחנות... אחרי כמה שנים, הציגו בתיאטרון החאן הירושלמי הצגה מדהימה "לס מואה טמה", הצגה על מעריצותיו, ולא מזמן ב"קשת" היה סרט דוקומנטרי... אפשר לראות בv.o.d, סרט שמשאיר אותך עם המון סימני שאלה ומועקה אחת גדולה... כדאי לכן לראות... ובקשר לכתבה אתמול, אני חושבת שהפער בין החיים האמיתיים של אמן או כל מושא הערצה לבין, איך שהמעריצים רואים אותו הוא פער כ"ך גדול, שקצת קשה לי להבין, איך יכול מעריץ לקחת אחריות או לחשוב, מה היה קורה אילו ידעו ... הרבה אמנים בעיקר הענקיים שבהם...אלביס למשל... בעצם חיים בתחושה של בדידות מתמדת, עם פחד איום שכל הזמן מנסים לגנוב מהם... שבעצם לא אוהבים אותם באמת אלא את התדמית שהם מוכרים... ההתמודדות עם התקשורת, מעריצים ... ונכנסים למין לופ של הרס עצמי... זוהר ארגוב זו הדוגמא הכי קרובה שלנו... ולא היה בית בזמנו שלא החזיק קלטת שלו, זוהר היה הזמר המזרחי הראשון שהצליח באמת... ועם כל האהבה כלפיו והמוני המעריצים תראו לאן הוא הגיע... זהו חפרתי מספיק... סתם כמה נקודות למחשבה...

 

[kapit5]

היי ללי

נכון-וממש לא חפרת.ויש עוד הרבה דוגמאות לאומנים שלא עמדו בלחץ,ג'ניס ג'ופלין,סולן ה-doors וכו' וכו'. זה רק מראה שדברים שרואים מכאן -לא רואים משם.ליכאורה מדובר באנשים שלא חסר להם כלום-כסף,הצלחה,ובכל זאת הם הולכים לאיבוד ,מאבדים את הדרך-כמה חבל.

 

[לליהביונית]

כן... הענקים שבענקים..

זה הכל ביחד... הלחץ, הציפיות ומנגנון ההרס העצמי, שכנראה יש בכל אחד ובעיקר אצל אמנים... אחרת הם לא היו אמנים?!?!? אולי אבל כמו שכתבת כפית... דברים שרואים מכאן לא רואים משם... עוד דוגמא אחרונה ג'ף באקלי... לא יודעת אם שמעתן...לפני עשר שנים בערך, המוות הכי תמוה... הבחור היה מוכשר בטירוף וגם יפה לא פחות... באלבום הראשון שבחו והיללו אותו כאילו לא היה ולא יהיה דבר כזה... ובאמת כך... תורידו אותו הוא מדהים... בקיצור הבנאדם או שהיה על סמים או שיכור, פשוט קפץ לאגם ורק אחרי כמה ימים מצאו את הגופה שלו...

 

[זואי לא יחיד]

שמעתי עליו...

אי אפשר שלא להזכיר את ג'ים מוריסון האגדי... מוכשר בטירוף... התמונה מוקדשת לנטי...

 

[לליהביונית]

ברורררר שאי אפשר בלעדיו..

למרות שלדעתי... השחקן ששיחק אותו בסרט יותר שווה... שכחתי איך קוראים לו... ההוא מאהבה בשחקים... כולן נדלקו על טום קרוז ורק אני אהבתי את זה... איףףףף שכחתי... אולי זה בגלל הצימוקים... זואי? כפית? יודעות על מי אני מדברת?

 

[זואי לא יחיד]

ואל קילמר הגדולללל...

גם אני שכחתי את שמו לרגע...

 

[לליהביונית]

ואל קילמר!!!

שתהיי לי בריאה וחזקה!!!