מחוננים וצבא - מאמר

[נדיה של הארבעה]

לא אהבתי את הגישה הכללית של דברייך

מאמר מענין מאוד
מזכיר לי את התקופה שאני הייתי חיילת..... הסיפור שלי עם הצבא התחיל ברגל שמאל ביום שבו ביררתי את הפרופיל וגיליתי שקיבלתי פרופיל 45 על דיסלקציה חמורה ובעיות מוטוריות, שלא היו ולא נבראו. כמובן שחששתי מאוד כי התפקיד היחיד שיציאו לי עם ליקויים כאלה יסתכם בש.ג. (פקידה לא הייתי מקבלת ובעיות מוטוריות קשות אפילו לא יתרמו למטבח..). אחרי מלחמות התשה ונסיעות ללשכת הגיוס פעמיים בחודש, תוקן סעיף הליקוי והוחלף בליקוי רפואי שונה, אך לפחות נכון. כעת עם קב"א 56 ושאיפות להיות מינימום הרמטכ"ל הבא, הגיעה המנילה המאכזבת, עם תפקידים משעממים (בעיני 99% מהתקפידים בצה"ל משעממים). הלכתי לבחינות בממר"ם ומשם, במקום לשרת בחיל הקשר - ישר ליחידת המחשוב של חיל המודיעין. שנה שלמה הוקדשה לקורסים משעממים, ושירות צבאי + קבע לאיתור בעיות במחשבים ותיקונם. מה אומר? אולי עדיף על פני יתר התפקידים המוצעים לבנות, אך סלחו לי מראש על הגישה, בזבזתי את זמני בצה"ל ואני חשה שכך גם יתר מכרי. אולי השתנתי לטובה בצבא, אולי צברתי יותר ביטחון, אבל הרגשתי שיכולתי לקדם את עצמי יותר ולא לשרוף את זמני בתפקיד שממילא אני לא מתעתדת להמשיך בו ולכן - כשהציעו לי לחתום קבע לעוד 5 שנים ולצאת לקורס תכנות, ברחתי כל עוד נפשי בי..... וכאן תם הרומן עם צבא הגנה לישראל. נועה, לדעתי עשית את הדבר הכי נכון, כשלא התגייסת לצה"ל. צה"ל לא זקוק לחיילים שאפתנים עם יכולות גבוהות כשלך, מהסיבה הפשוטה שהמערכת יותר מידי נכה ומקובעת. אני מאמינה שמי שבחר לשרת בצבא - צריך להיות גאה בעצומ ומי שמרגיש שהצבא לא יתרום לו ורק יזיק - לא צריך להתגייס, בראש ובראשונה, כי הטובה האישית שלו חשובה הרבה יותר מה"צרכים של המערכת".

לא אהבתי את הגישה הכללית של דברייך

 

[Kalla]

אם כולם יחשבו כמוך

מאמר מענין מאוד
מזכיר לי את התקופה שאני הייתי חיילת..... הסיפור שלי עם הצבא התחיל ברגל שמאל ביום שבו ביררתי את הפרופיל וגיליתי שקיבלתי פרופיל 45 על דיסלקציה חמורה ובעיות מוטוריות, שלא היו ולא נבראו. כמובן שחששתי מאוד כי התפקיד היחיד שיציאו לי עם ליקויים כאלה יסתכם בש.ג. (פקידה לא הייתי מקבלת ובעיות מוטוריות קשות אפילו לא יתרמו למטבח..). אחרי מלחמות התשה ונסיעות ללשכת הגיוס פעמיים בחודש, תוקן סעיף הליקוי והוחלף בליקוי רפואי שונה, אך לפחות נכון. כעת עם קב"א 56 ושאיפות להיות מינימום הרמטכ"ל הבא, הגיעה המנילה המאכזבת, עם תפקידים משעממים (בעיני 99% מהתקפידים בצה"ל משעממים). הלכתי לבחינות בממר"ם ומשם, במקום לשרת בחיל הקשר - ישר ליחידת המחשוב של חיל המודיעין. שנה שלמה הוקדשה לקורסים משעממים, ושירות צבאי + קבע לאיתור בעיות במחשבים ותיקונם. מה אומר? אולי עדיף על פני יתר התפקידים המוצעים לבנות, אך סלחו לי מראש על הגישה, בזבזתי את זמני בצה"ל ואני חשה שכך גם יתר מכרי. אולי השתנתי לטובה בצבא, אולי צברתי יותר ביטחון, אבל הרגשתי שיכולתי לקדם את עצמי יותר ולא לשרוף את זמני בתפקיד שממילא אני לא מתעתדת להמשיך בו ולכן - כשהציעו לי לחתום קבע לעוד 5 שנים ולצאת לקורס תכנות, ברחתי כל עוד נפשי בי..... וכאן תם הרומן עם צבא הגנה לישראל. נועה, לדעתי עשית את הדבר הכי נכון, כשלא התגייסת לצה"ל. צה"ל לא זקוק לחיילים שאפתנים עם יכולות גבוהות כשלך, מהסיבה הפשוטה שהמערכת יותר מידי נכה ומקובעת. אני מאמינה שמי שבחר לשרת בצבא - צריך להיות גאה בעצומ ומי שמרגיש שהצבא לא יתרום לו ורק יזיק - לא צריך להתגייס, בראש ובראשונה, כי הטובה האישית שלו חשובה הרבה יותר מה"צרכים של המערכת".

אם כולם יחשבו כמוך
לא יהיה לנו צבא.

 

[Moridin]

אם הצבא יחשוב כמוה

אם כולם יחשבו כמוך
לא יהיה לנו צבא.

אם הצבא יחשוב כמוה
יהיה לנו צבא נפלא שכולנו נתגאה לשרת בו ולזכות מצד אחד בניצול מקסימלי של הפוטנציאל שלנו מצד הצבא, ומצד שני לניצול מקסימלי של האפשרויות בצבא מצידנו.

 

[Kalla]

עם זה אני מסכימה.

אם הצבא יחשוב כמוה
יהיה לנו צבא נפלא שכולנו נתגאה לשרת בו ולזכות מצד אחד בניצול מקסימלי של הפוטנציאל שלנו מצד הצבא, ומצד שני לניצול מקסימלי של האפשרויות בצבא מצידנו.

עם זה אני מסכימה.
צבא הוא גוף ביורוקרטי ענק וככזה הוא מטבעו מטומטם ואטום בתחומים רבים. אך בכל מקרה, הפתרון לבעיה הוא לא בכך שאנשים איכותיים לא ישרתו כי זה מתחת לכבודם, אלא שיהיו הרבה אנשים איכותיים בצבא שינסו לשנות את המערכת מבפנים. לא יודעת אם זה יצליח (אני לא אופטימית מדי) אך לא להתגייס זה בכל מקרה לא הפתרון.

 

[daniela21]

הבהרה

עם זה אני מסכימה.
צבא הוא גוף ביורוקרטי ענק וככזה הוא מטבעו מטומטם ואטום בתחומים רבים. אך בכל מקרה, הפתרון לבעיה הוא לא בכך שאנשים איכותיים לא ישרתו כי זה מתחת לכבודם, אלא שיהיו הרבה אנשים איכותיים בצבא שינסו לשנות את המערכת מבפנים. לא יודעת אם זה יצליח (אני לא אופטימית מדי) אך לא להתגייס זה בכל מקרה לא הפתרון.

הבהרה
לא התכוונתי בכלל להסיט אנשים לא לשרת בצבא. עובדה שאני כן הייתי שנתיים וחצי בצבא. הפואנטה היתה שהצבא הוא גוף מטומטם (סליחה על הביטוי) וככזה הוא לא מאפשר לאנשים להתקדם ולממש את היכולות שלהם ובכך לתרום למדינה. אני מצטערת אם השתמעה מהודעתי גישה מתנשאת, אני לא חושבת שאני כזו, אני רק חושבת שבסה"כ הצבא לא "מנצל" לטובה את המחוננים, והמחוננים גם לא מגיעים לניצול יכולתם בצבא. זו דעתי. עד אז - שלא אחד יעשה את השיקולים שלו, לטוב ולרע.

 

[yuvalf2001]

ערכים

הבהרה
לא התכוונתי בכלל להסיט אנשים לא לשרת בצבא. עובדה שאני כן הייתי שנתיים וחצי בצבא. הפואנטה היתה שהצבא הוא גוף מטומטם (סליחה על הביטוי) וככזה הוא לא מאפשר לאנשים להתקדם ולממש את היכולות שלהם ובכך לתרום למדינה. אני מצטערת אם השתמעה מהודעתי גישה מתנשאת, אני לא חושבת שאני כזו, אני רק חושבת שבסה"כ הצבא לא "מנצל" לטובה את המחוננים, והמחוננים גם לא מגיעים לניצול יכולתם בצבא. זו דעתי. עד אז - שלא אחד יעשה את השיקולים שלו, לטוב ולרע.

ערכים
נראה לי שיש כאן התנגשות בין ערכים. בשאלת "המחוננ/ת והצבא", כמו גם בשאלות אחרות הנוגעות למחוננים, יש התנגשות בין: א. מה טוב למחונן? איפה יהיה לו/לה הכי מעניין? תפקיד אתגרי? חברים מעניינים לשירות? ב. מה טוב לצבא? האם מיקום המחונן במקום לא-אופטימלי משרת את צרכי הצבא? לדעתי כל הורה מתלבט בשאלות כאלה לגבי ילדיו, בין אם הם מחוננים או לא. התשובה תלויה בערכים בהם מאמינים ההורים וילדיהם. הבעיה מסתבכת כיוון שהצבא אינו עושה השמה אופטימלית של כוח-אדם (וזו אם כל לשונות ההמעטה - תסתכלו על מחזור מילואימניקים היוצא לשמירה...). גם אוניברסיטאות ומקומות עבודה אזרחיים אינם עושים השמה אופטימלית של סטודנטים ועובדים. אין להם (בעיקר) כסף, זמן ומוטיבציה לעשות זאת. הצבא עובד לפי דרישות מינימום - אתה יודע קרוא וכתוב? אתה כשיר להיות אפסנאי. את יודעת לנהוג? תוכלי להיות נהגת בוס. לכן, נראה לי שמי שמעוניין בתפקידים, שמנצלים את יכולתו האינטלקטואלית בצבא, יפיק תועלת מההמלצות של נועה. האם לשירות הצבאי ערך כשלעצמו? זו שאלה שיכולה, לדעתי, לפרנס לבדה חמישה פורומים.

 

[Moridin]

אולם

ערכים
נראה לי שיש כאן התנגשות בין ערכים. בשאלת "המחוננ/ת והצבא", כמו גם בשאלות אחרות הנוגעות למחוננים, יש התנגשות בין: א. מה טוב למחונן? איפה יהיה לו/לה הכי מעניין? תפקיד אתגרי? חברים מעניינים לשירות? ב. מה טוב לצבא? האם מיקום המחונן במקום לא-אופטימלי משרת את צרכי הצבא? לדעתי כל הורה מתלבט בשאלות כאלה לגבי ילדיו, בין אם הם מחוננים או לא. התשובה תלויה בערכים בהם מאמינים ההורים וילדיהם. הבעיה מסתבכת כיוון שהצבא אינו עושה השמה אופטימלית של כוח-אדם (וזו אם כל לשונות ההמעטה - תסתכלו על מחזור מילואימניקים היוצא לשמירה...). גם אוניברסיטאות ומקומות עבודה אזרחיים אינם עושים השמה אופטימלית של סטודנטים ועובדים. אין להם (בעיקר) כסף, זמן ומוטיבציה לעשות זאת. הצבא עובד לפי דרישות מינימום - אתה יודע קרוא וכתוב? אתה כשיר להיות אפסנאי. את יודעת לנהוג? תוכלי להיות נהגת בוס. לכן, נראה לי שמי שמעוניין בתפקידים, שמנצלים את יכולתו האינטלקטואלית בצבא, יפיק תועלת מההמלצות של נועה. האם לשירות הצבאי ערך כשלעצמו? זו שאלה שיכולה, לדעתי, לפרנס לבדה חמישה פורומים.

אולם
אין ספק שלשירות הצבאי *יכול* להיות ערך כשלעצמו - גם ערך אינטלקטואלי, וערכים אחרים מוצאים אנשים שמחפשים אותם. קיימים מספיק מקומות בצבא שדואגים למצוא את האנשים הטובים ולגרור אותם אליהם בכוח (אחד היתרונות של מערכת שכוללת בתוכה מערכת חינוך אינטגרלית הוא שהחינוך יהיה טוב יותר). אלמנט שמוזנח בדיון הזה הוא "סינדרום התמונה העקומה" של הרבה אנשים אינטליגנטים. כולם נפגעים (are offended) מהבזבוז האדיר של הצבא במשאבים, אנושיים ואחרים, אך כשהפגיעה נעשית בך עצמך היא תמיד קשה יותר. ואין דרך אחרת לכנות את ההרגשה של מחונן שמחזיק מעצמו אדם אינטליגנטי, שאוהב מאוד פיזיקה ומחשבים, יש לו IQ 130 ותוקעים אותו בגולני. זה בזבוז לשמו. לא מן הנמנע, בכלל לא, שאדם כזה פשוט יעזוב את המערכת שמעליבה (כן!) אותו בכל צעד שהוא מנסה לקחת על עצמו. אגוצנטרי? אולי. אבל אם תעזבו לרגע את הפטריוטיזם, תגלו שמאחורי חלק מהדברים האלה יש מניע לא טריוויאלי בכלל... נ.ב: אם ממשהו שכתבתי לעיל משתמע שאני חושב שאין יתרון משמעותי למחוננים על פני לא-מחוננים ביחידות רגילות למיניהן, זה בגלל שאני באמת חושב ככה וכתבתי את זה.

 

[OutOfControl]

נו, די,

אולם
אין ספק שלשירות הצבאי *יכול* להיות ערך כשלעצמו - גם ערך אינטלקטואלי, וערכים אחרים מוצאים אנשים שמחפשים אותם. קיימים מספיק מקומות בצבא שדואגים למצוא את האנשים הטובים ולגרור אותם אליהם בכוח (אחד היתרונות של מערכת שכוללת בתוכה מערכת חינוך אינטגרלית הוא שהחינוך יהיה טוב יותר). אלמנט שמוזנח בדיון הזה הוא "סינדרום התמונה העקומה" של הרבה אנשים אינטליגנטים. כולם נפגעים (are offended) מהבזבוז האדיר של הצבא במשאבים, אנושיים ואחרים, אך כשהפגיעה נעשית בך עצמך היא תמיד קשה יותר. ואין דרך אחרת לכנות את ההרגשה של מחונן שמחזיק מעצמו אדם אינטליגנטי, שאוהב מאוד פיזיקה ומחשבים, יש לו IQ 130 ותוקעים אותו בגולני. זה בזבוז לשמו. לא מן הנמנע, בכלל לא, שאדם כזה פשוט יעזוב את המערכת שמעליבה (כן!) אותו בכל צעד שהוא מנסה לקחת על עצמו. אגוצנטרי? אולי. אבל אם תעזבו לרגע את הפטריוטיזם, תגלו שמאחורי חלק מהדברים האלה יש מניע לא טריוויאלי בכלל... נ.ב: אם ממשהו שכתבתי לעיל משתמע שאני חושב שאין יתרון משמעותי למחוננים על פני לא-מחוננים ביחידות רגילות למיניהן, זה בגלל שאני באמת חושב ככה וכתבתי את זה.

נו, די,
אין שום דבר רע בלהיות בגולני. זה לא בזבוז כח אדם. לבטח לא בהיבט המערכתי. (יש רע בלהיות אפסנאי מחונן, אבל לא בזאת עסקנו) באשר לאספקט האישי, זו שאלה של חינוך תרבותי, וגישה, עימה גם בא תורו של האגו הנפוח. מעבר לכך, יש תפקידים רבים המיועדים לבעלי יכולות בצבא... באשר לבזבוז אבסולוטי בצבא, אין סיבה שפלחי אוכלוסיה יראו עצמם נפגעים מזאת יותר מאשר אחרים.

 

[ציפי ג]

אחי הגאון

אולם
אין ספק שלשירות הצבאי *יכול* להיות ערך כשלעצמו - גם ערך אינטלקטואלי, וערכים אחרים מוצאים אנשים שמחפשים אותם. קיימים מספיק מקומות בצבא שדואגים למצוא את האנשים הטובים ולגרור אותם אליהם בכוח (אחד היתרונות של מערכת שכוללת בתוכה מערכת חינוך אינטגרלית הוא שהחינוך יהיה טוב יותר). אלמנט שמוזנח בדיון הזה הוא "סינדרום התמונה העקומה" של הרבה אנשים אינטליגנטים. כולם נפגעים (are offended) מהבזבוז האדיר של הצבא במשאבים, אנושיים ואחרים, אך כשהפגיעה נעשית בך עצמך היא תמיד קשה יותר. ואין דרך אחרת לכנות את ההרגשה של מחונן שמחזיק מעצמו אדם אינטליגנטי, שאוהב מאוד פיזיקה ומחשבים, יש לו IQ 130 ותוקעים אותו בגולני. זה בזבוז לשמו. לא מן הנמנע, בכלל לא, שאדם כזה פשוט יעזוב את המערכת שמעליבה (כן!) אותו בכל צעד שהוא מנסה לקחת על עצמו. אגוצנטרי? אולי. אבל אם תעזבו לרגע את הפטריוטיזם, תגלו שמאחורי חלק מהדברים האלה יש מניע לא טריוויאלי בכלל... נ.ב: אם ממשהו שכתבתי לעיל משתמע שאני חושב שאין יתרון משמעותי למחוננים על פני לא-מחוננים ביחידות רגילות למיניהן, זה בגלל שאני באמת חושב ככה וכתבתי את זה.

אחי הגאון
בעל הזכרון הפנומנלי, שירת בגולני, ולא חש מבוזבז. הוא היה חייל שנלחם בעבור מטרה נעלה.

 

[Moridin]

אם מסתכלים על כך באופן קר ומחושב

אחי הגאון
בעל הזכרון הפנומנלי, שירת בגולני, ולא חש מבוזבז. הוא היה חייל שנלחם בעבור מטרה נעלה.

אם מסתכלים על כך באופן קר ומחושב
כל אדם אחר היה יכול לעשות את זה באותה (כמעט?) רמת הצלחה. אחיך הגאון היה צריך להילחם למען מטרה נעלה בפיתוח דברים, במודיעין, באלוהים יודע איפה... אין לי מושג מה הם עושים שם.

 

[עוד צפורה גנן]

ואם חוץ מלהיות גאון

אם מסתכלים על כך באופן קר ומחושב
כל אדם אחר היה יכול לעשות את זה באותה (כמעט?) רמת הצלחה. אחיך הגאון היה צריך להילחם למען מטרה נעלה בפיתוח דברים, במודיעין, באלוהים יודע איפה... אין לי מושג מה הם עושים שם.

ואם חוץ מלהיות גאון
הוא גם בעל גוף ויכולות פיזיות שמתאימות ללוחם טוב? אני זו שצריכה להחליט מה עדיף?

 

[Moridin]

בכנות

ואם חוץ מלהיות גאון
הוא גם בעל גוף ויכולות פיזיות שמתאימות ללוחם טוב? אני זו שצריכה להחליט מה עדיף?

בכנות
בעולם של ימינו, מה שצריך לוחם כדי להיות טוב זה בעיקר מודיעין מדוייק וציוד משוכלל...

 

[נדיה של הארבעה]

אולי...

בכנות
בעולם של ימינו, מה שצריך לוחם כדי להיות טוב זה בעיקר מודיעין מדוייק וציוד משוכלל...

אולי...
אחי הלך בגלל זה לעתודה. אבל אני קראתי את אריקה לנדאו ואני חושבת שלפי שיטתה זה בריא מאוד שילד מחונן יהיה במקום שבו הוא לא "הכי הכי", כי שם צריך כישורים אחרים, וגם טוב שהמנהיגים שלנו יהיו מחוננים/המחוננים שלנו יהיו מנהיגים, ובארץ המון תלוי בשירות הצבאי. אם כי בתור אחת שבכלל עשתה שרות לאומי, אני לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל שירות הלאומי תרם לאישיות שלי כל-כך הרבה, ששום דבר אחר לא היה יכול לעשות. טוב, כמובן אני לא מחוננת

 

[Kalla]

בנוסף למה שאמרה נדיה

בכנות
בעולם של ימינו, מה שצריך לוחם כדי להיות טוב זה בעיקר מודיעין מדוייק וציוד משוכלל...

בנוסף למה שאמרה נדיה
לדעתי חשוב מאוד שדווקא המחוננים, שרוב הפעילות שלהם היא שכלית, יעסקו בספורט ויעבדו על הכושר, שגופם לא יתנוון. נפש בריאה בגוף בריא. וזה נכון שהצבא מתבסס היום בעיקר על טכנולוגיה, אך עדיין צריך אנשי שטח טובים. למשל, אם מתנפל עליך מחבל חזק, רצוי שתדע איך להתגונן ולהתגבר עליו.

 

[דנה_כהן]

צבא לא שווה הגיון

מאמר מענין מאוד
מזכיר לי את התקופה שאני הייתי חיילת..... הסיפור שלי עם הצבא התחיל ברגל שמאל ביום שבו ביררתי את הפרופיל וגיליתי שקיבלתי פרופיל 45 על דיסלקציה חמורה ובעיות מוטוריות, שלא היו ולא נבראו. כמובן שחששתי מאוד כי התפקיד היחיד שיציאו לי עם ליקויים כאלה יסתכם בש.ג. (פקידה לא הייתי מקבלת ובעיות מוטוריות קשות אפילו לא יתרמו למטבח..). אחרי מלחמות התשה ונסיעות ללשכת הגיוס פעמיים בחודש, תוקן סעיף הליקוי והוחלף בליקוי רפואי שונה, אך לפחות נכון. כעת עם קב"א 56 ושאיפות להיות מינימום הרמטכ"ל הבא, הגיעה המנילה המאכזבת, עם תפקידים משעממים (בעיני 99% מהתקפידים בצה"ל משעממים). הלכתי לבחינות בממר"ם ומשם, במקום לשרת בחיל הקשר - ישר ליחידת המחשוב של חיל המודיעין. שנה שלמה הוקדשה לקורסים משעממים, ושירות צבאי + קבע לאיתור בעיות במחשבים ותיקונם. מה אומר? אולי עדיף על פני יתר התפקידים המוצעים לבנות, אך סלחו לי מראש על הגישה, בזבזתי את זמני בצה"ל ואני חשה שכך גם יתר מכרי. אולי השתנתי לטובה בצבא, אולי צברתי יותר ביטחון, אבל הרגשתי שיכולתי לקדם את עצמי יותר ולא לשרוף את זמני בתפקיד שממילא אני לא מתעתדת להמשיך בו ולכן - כשהציעו לי לחתום קבע לעוד 5 שנים ולצאת לקורס תכנות, ברחתי כל עוד נפשי בי..... וכאן תם הרומן עם צבא הגנה לישראל. נועה, לדעתי עשית את הדבר הכי נכון, כשלא התגייסת לצה"ל. צה"ל לא זקוק לחיילים שאפתנים עם יכולות גבוהות כשלך, מהסיבה הפשוטה שהמערכת יותר מידי נכה ומקובעת. אני מאמינה שמי שבחר לשרת בצבא - צריך להיות גאה בעצומ ומי שמרגיש שהצבא לא יתרום לו ורק יזיק - לא צריך להתגייס, בראש ובראשונה, כי הטובה האישית שלו חשובה הרבה יותר מה"צרכים של המערכת".

צבא לא שווה הגיון
ידוע שבצבא אין הגיון, כי אין לו כניסה לתוך שטח צבאי. הכתבה מתייחסת לנוער מחונן שאמור להתגייס לצבא ולספק לצבא את הידע הרחב שצבר במשך השנים לצרכיו השונים של הצבא בלי שהצבא יצטרך להשקיע משאבים משלו. בדרך כלל אותם נערים נופלים למקומות טובים ומעניניים ואז גם הם צוברים המון המון ידע ונסיון להמשך דרכם. כלומר במקרה זה מרווחים שני הצדדים. אין מה לעשות הצבא חייב גם נערים מהזן המשובח - לא ליחידות קרביות. בחלק מהמקרים לאותם נערים יש הצעות לחתום קבע, אך הם דוחים את ההצעה על הסף, כיוון שבחוץ מצפה להם פיתויים בהרבה יותר טובים. אבל אין מה לעשות כל אחד מאיתנו חייב לשרת בצבא, הרי זה הגנת המדינה. אז נכון הצבא זה לא תוכנית כבקשתכם, אבל כמו שלכל דבר בחיים צריך מזל כך גם ליפול בצבא למקום טוב צריך מזל ולמי שיש נתונים גבוהים, סיכוי גדול יותר ליפול טוב. אז באמת אין מה להתייאש משרתים שנתיים וממשיכים הלאה.

 

[the new L]

אני רק

מאמר מענין מאוד
מזכיר לי את התקופה שאני הייתי חיילת..... הסיפור שלי עם הצבא התחיל ברגל שמאל ביום שבו ביררתי את הפרופיל וגיליתי שקיבלתי פרופיל 45 על דיסלקציה חמורה ובעיות מוטוריות, שלא היו ולא נבראו. כמובן שחששתי מאוד כי התפקיד היחיד שיציאו לי עם ליקויים כאלה יסתכם בש.ג. (פקידה לא הייתי מקבלת ובעיות מוטוריות קשות אפילו לא יתרמו למטבח..). אחרי מלחמות התשה ונסיעות ללשכת הגיוס פעמיים בחודש, תוקן סעיף הליקוי והוחלף בליקוי רפואי שונה, אך לפחות נכון. כעת עם קב"א 56 ושאיפות להיות מינימום הרמטכ"ל הבא, הגיעה המנילה המאכזבת, עם תפקידים משעממים (בעיני 99% מהתקפידים בצה"ל משעממים). הלכתי לבחינות בממר"ם ומשם, במקום לשרת בחיל הקשר - ישר ליחידת המחשוב של חיל המודיעין. שנה שלמה הוקדשה לקורסים משעממים, ושירות צבאי + קבע לאיתור בעיות במחשבים ותיקונם. מה אומר? אולי עדיף על פני יתר התפקידים המוצעים לבנות, אך סלחו לי מראש על הגישה, בזבזתי את זמני בצה"ל ואני חשה שכך גם יתר מכרי. אולי השתנתי לטובה בצבא, אולי צברתי יותר ביטחון, אבל הרגשתי שיכולתי לקדם את עצמי יותר ולא לשרוף את זמני בתפקיד שממילא אני לא מתעתדת להמשיך בו ולכן - כשהציעו לי לחתום קבע לעוד 5 שנים ולצאת לקורס תכנות, ברחתי כל עוד נפשי בי..... וכאן תם הרומן עם צבא הגנה לישראל. נועה, לדעתי עשית את הדבר הכי נכון, כשלא התגייסת לצה"ל. צה"ל לא זקוק לחיילים שאפתנים עם יכולות גבוהות כשלך, מהסיבה הפשוטה שהמערכת יותר מידי נכה ומקובעת. אני מאמינה שמי שבחר לשרת בצבא - צריך להיות גאה בעצומ ומי שמרגיש שהצבא לא יתרום לו ורק יזיק - לא צריך להתגייס, בראש ובראשונה, כי הטובה האישית שלו חשובה הרבה יותר מה"צרכים של המערכת".

אני רק
רוצה לחלוק עליך - יש תפקידים מאוד מאתגרים ומעניינים בצה"ל בכלל ובחיל המודיעין בפרט (כתור אחד שמשרת שם...

)

 

[ענת בן צבי]

שרתתי בצבא

מחוננים וצבא - מאמר
לתשומת לבכם, עלה למאמרים מאמר חדש על "מחוננים וצבא". קריאה נעימה

שרתתי בצבא
סבלתי על פי רוב לא משעמום כי התפקיד היה די מעניין אלא מהסיטואציה הצבאית ואנשים שונים כמו המפקדת האישית ובעיקר מהידיעה שאני רוצה להיות באוניברסיטה ולא לבזבז את הזמן. אבל החוויה הצבאית היתה חשובה מאד - היא לימדה אותי לצאת מהבועה ולגלות שהעולם מלא אנשים קטנונים וחוקים מטומטמים ושעדיף ללכת עם המערכת מאשר נגדה. באזרחות לא יהיה לך קב''ן להסביר לו עד כמה המערכת לא הוגנת וכמה קשה לסבול את המנהל שלך או את חלק מהתפקיד שלך כי הוא משעמם. למרות שאני בפירוש חיה היום במגדל השן של האקדמיה (עושה כרגע פוסט דוקטורט) ובמשך רוב לימודי באוניברסיטה הייתי בתוכניות מיוחדות - עדיין ביום יום אני צריכה להתמודד עם אנשים במישור אחר (והאנשים שתפגשי בצבא תפגשי גם באזרחות). אחת הבעיות בתכוניות מחוננים בכלל ובתיכון שלמדתי בו בפרט זה הבועה - העולם האמתי מכה אותך אחר כך. לא, לא כולם אוהבים ללמוד והרוב מגיעים לאוניברסיטה בשביל מטרה אחרת לגמרי והמטרה שלהם יכולה להתנגש עם שלך (את רוצה הרחבה והם רוצים את מה שהיה החומר לבחינה בשנה שעברה). עדיף להתעורר מוקדם יותר. לא פחות חשוב ולמרות המחיר האישי שירות הצבאי זאת החזרת חוב גם אם משלמים מצרך יקר כמו זמן. אני לא חושבת שאנטלגנציה שלך פוטרת אותך מהחוב הזה גם עם הצבא כגוף לא ינצל את כישוריך באופן הטוב ביותר. תיהיה בטוחה שרוב האנשים לא הולכים לשירות צבאי בשביל להנות והרבה פעמים הפוטנציאל שלהם לא ממומש. אלה החיים. ענת

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif

שרתתי בצבא
סבלתי על פי רוב לא משעמום כי התפקיד היה די מעניין אלא מהסיטואציה הצבאית ואנשים שונים כמו המפקדת האישית ובעיקר מהידיעה שאני רוצה להיות באוניברסיטה ולא לבזבז את הזמן. אבל החוויה הצבאית היתה חשובה מאד - היא לימדה אותי לצאת מהבועה ולגלות שהעולם מלא אנשים קטנונים וחוקים מטומטמים ושעדיף ללכת עם המערכת מאשר נגדה. באזרחות לא יהיה לך קב''ן להסביר לו עד כמה המערכת לא הוגנת וכמה קשה לסבול את המנהל שלך או את חלק מהתפקיד שלך כי הוא משעמם. למרות שאני בפירוש חיה היום במגדל השן של האקדמיה (עושה כרגע פוסט דוקטורט) ובמשך רוב לימודי באוניברסיטה הייתי בתוכניות מיוחדות - עדיין ביום יום אני צריכה להתמודד עם אנשים במישור אחר (והאנשים שתפגשי בצבא תפגשי גם באזרחות). אחת הבעיות בתכוניות מחוננים בכלל ובתיכון שלמדתי בו בפרט זה הבועה - העולם האמתי מכה אותך אחר כך. לא, לא כולם אוהבים ללמוד והרוב מגיעים לאוניברסיטה בשביל מטרה אחרת לגמרי והמטרה שלהם יכולה להתנגש עם שלך (את רוצה הרחבה והם רוצים את מה שהיה החומר לבחינה בשנה שעברה). עדיף להתעורר מוקדם יותר. לא פחות חשוב ולמרות המחיר האישי שירות הצבאי זאת החזרת חוב גם אם משלמים מצרך יקר כמו זמן. אני לא חושבת שאנטלגנציה שלך פוטרת אותך מהחוב הזה גם עם הצבא כגוף לא ינצל את כישוריך באופן הטוב ביותר. תיהיה בטוחה שרוב האנשים לא הולכים לשירות צבאי בשביל להנות והרבה פעמים הפוטנציאל שלהם לא ממומש. אלה החיים. ענת

 

[נועה לביא]

הבהרה חשובה לגבי המאמר

מחוננים וצבא - מאמר
לתשומת לבכם, עלה למאמרים מאמר חדש על "מחוננים וצבא". קריאה נעימה

הבהרה חשובה לגבי המאמר
המאמר לא בא, חלילה, להכריע בשאלה "ג'ובניק או קרבי, מי תורם יותר?", ובטח ובטח שלא לזלזל באופן שירות צבאי זה או אחר. אם מהמאמר שלי השתמע חלילה ש"תלפיות זה הכי הכי" ו"גולני זה לדפ"רים" אז אני חייבת להבהיר שזה לחלוטין לא משקף את החשיבה שלי. המאמר בכוונה עוסק במסלולים עורפיים ולא נוגע בכלל בשאלה האם לגשת לאחד מהמסלולים האלה או להיות לוחם, מאחר וזו שאלה אישית אשר התשובה לה משתנה מאדם לאדם וממחונן למחונן בהתאם לתכונות נוספות ולשאיפות אישיות שלו. המאמר גם לא בא להכריע בשאלה "האם מחונן אשר במשך השנים הראה סימני אי התאמה לתבנית צריך לשרת בצבא או עדיף שהשתחרר" שכן ברור שגם כאן אין שום תשובה גורפת, לא לכאן ולא להנה. המאמר גם לא בא לטעון אמירה שמחוננים חייבים לקחת חלק בתפקידים ה"שכליים" למיניהם כי ככה הם יוכלו לתרום הכי הרבה. המטרה שלשמה נכתב המאמר, היא פשוט להציג את האלטרנטיבות הקיימות. זה הכל.