אני אמנם דיי פאסיבית פה
ובכל זאת אנסה לתרום מנסיוני אנחנו בכלל לא חשבנו על ילדים אחרי החתונה... אך לאחר שנה התלהבנו מהרעיון, למרות שאני הייתי רק בשנה השנייה ללימודים(תכננתי ללדת בחופשת הסמסטר)...מה לעשות וזה לא יצא...וכך עברה שנה וחצי של נסיונות, כשמיום ליום הרצון גובר במקביל לתסכול. וכאן אני מתחברת לשרשור הרגעים הקסומים, ברגע אחד השתנו חיינו, ועוד בדיקת הריון שגרתית, בלי ציפייה אמיתית (למרות התקווה שאולי בכל זאת...) הופיעו להם שני קוים שהראו על הריון...ועכשיו יש לי ילדה מקסימה בת חצי שנה. מה שרציתי בעצם להגיד, זה שאין זמן מתאים, תמיד זה קשה ותמיד "מפריע" למשהו אחר, אבל (וזה אבל גדול מאוד) יש לי רגעי אושר בלתי רגילים כל יום רק מלראות אותה. ורק לידיעתכן אני "רק" בת 24.5, ויש לי כבר בת בת חצי שנה, ואפילו הספקתי לסיים לימודי משפטים ולהתחיל התמחות (אם רוצים אז יכולים ). נ.ב. נועם שלי נולדה ביום הנישואין השלילשי שלנו בשעה של החופה בדיוק! האם יש מתנה נפלאה מזו???