מחיר הבדידות והתלבטות..
היי, אעשה תקציר מצב קטן..קודם
אני נכה פיזי נפשי 100% אי כושר לצמיתות. 3208 ש"ח קצבה. לא עובד. יש לי שתי קבוצות חברתיות אחת עירונית שם אני גם מתנדב הכל טוב ב"ה.שם אין חוגים קבועים,אלא מפגשים וטיולים מידי פעם.
מעבר לזה אני בודד גלמוד וערירי אין משפחה בקשר..אין חברים..מלבד השיקום שבאים אליי לבית ודודה שבאה פעם בשנה איש לא בא..התקשורת שלי עם העולם בעיקר דרך המחשב, איתכם עם צ'אט שאני לא מכיר אף אחד מפגישה במציאות וגם גרים הרחק ממני הם במרכז אני בצפון.
אחת נגישות ישראל,ארצית. פה נלחמתי להכנס בגלל בעיות הנפש שלי....שנה שעברה הצלחתי. בשני חוגים השתתפתי ופעילויות מזדמנות כולל הסעות , הכל מסודר פיקס.
השנה בנגישות ישראל..שוב נאלצתי להלחם להכנס למרות שהכל היה טוב מאוד כאמור..הצלחתי.
אבל מסיבה שמנהל החליט שאני יכול לבוא עצמאית לחוג קרמיקה ביטלו לי הסעות..הסברתי שאני צריך הסעה הביתה לפחות , גם בריאותית וגם בשל משך הנסיעה באוטובוס קשה לי מידי..אמר לי שני דברים מעליבים..אחד שהוא מבין שזו מלחמת צדק ואין קשר כאמור..
השני שלא רואים עלייך את הנכות אל תנסה להסביר. פגיעה קשה באמון מבחינתי וזה הכי גרוע.
תוצאה : יצאתי מהחוג. וכואב לי גם בגלל שהתחברתי שם לאנשים מלבד שזה נותן לי תעסוקה..וכייף של יצירה.
בקשתי פגישה איתו ועם המשקמת שלי אולי נסדר את זה..מחרתיים הפגישה. אחרי כחודשיים שאני לא משתתף ( אגב גם שילמתי השתתפות..שלא ביקשתי חזרה אפילו) ..מקווה לטוב.
בעיה נוספת..היא בחוג תיאטרון, שם מאוד אוהבים אותי, אני פעיל, מתמיד, מביא דיעות ורעיונות שמתקבלים ואני שחקן טוב
לשם יש לי הסעה הלוך חזור כי זה מחוץ לעיר.
בימים אלו נוצרה בעיה איתי שם..החליטו קבוצתית בכלל בנגישות בכל החוגים ובתיאטרון כמובן שעושים יום שמביאים חבר, משפחה כל אחד מה שרוצה לראות את הפעילות להשתתף וכדומה..
זה בסדר,אם זה מפגש אחד חד פעמי כזה ואין לי מי להביא ניחא. אלא מה? בתיאטרון החליטו לעשות צעד נוסף ולקחת ממפגש הזה להצגה עצמה..כלומר לעבד את החוויה שתהיה שם..ומזה לעשות הצגה שעיקרה יחסים. משפחה חברים מי שלא יביאו..
זה הכניס אותי לפינה ממש ממש קשה לי, עצם ההגעה שלי לפעילות היא לשבור את הבדידות, לנסות להגדיל קשרים חברתיים, לשפר יחסי אנוש..ובתקווה שגם יגיעו אליי לבית ואני אליהם..לשבת בית קפה יחד וכו'..חברות בסיסית לפחות.
ולא בהחלט לא להשתתף במה שאני מתעמת איתו במציאות שלי..גם בתיאטרון בתו נושא שממנו תבנה הצגה..
על מה אעבוד אם אין לי את מי להביא?...איפה תהיה התרומה שלי להצגה למסר לצופים?..
אני יכול להביא ייצוג של האדם הבודד המנותק חברתית משפחתית..ולא מתאים לי..זה גם להביא קושי לקבוצה דינמיקה הפוכה..זה גם יגרום לי עד סוף הסדנא וההצגות קושי נפשי..ולא חסר לי עם מה להתמודד ממילא. תחושה של מסכנות. אם ארגיש שמרחמים עליי בגלל המצב זה הכי גרוע שיכול להיות..
אני יכול לבוא ולא ממש להשתתף או לא לעלות לבמה מה הטעם ? אני לא רואה טעם.
אני יכול גם משם לצאת ..ולחכות לשנה הבאה..אבל אז מה אני עושה? זה כישלון טוטאלי של הניסיון להתחבר..אכזבה וכאב וכנאה נפילה נפשית גדולה תבוא עם זה..שעלולה להשליך על מלא תחומים אחרים בחיים...ובאופן שלילי .
אין פעילות מתאימה לי חלופית..בנגישות.
עבודה אם אקח בסוף , זה יעסיק אותי אבל זו עבודה. הקטע החברתי שיש שם לא פחות חשוב לי אולי יותר..או קבוצה טיפולי שאולי אתקבל זה שונה..מן הסתם
אני תקוע...עם עצם בגרון בכל המצב הזה...פשוט לא יודע מה לעשות.
חודש אדר א' טוב ושמח לכולנו אמן
היי, אעשה תקציר מצב קטן..קודם
אני נכה פיזי נפשי 100% אי כושר לצמיתות. 3208 ש"ח קצבה. לא עובד. יש לי שתי קבוצות חברתיות אחת עירונית שם אני גם מתנדב הכל טוב ב"ה.שם אין חוגים קבועים,אלא מפגשים וטיולים מידי פעם.
מעבר לזה אני בודד גלמוד וערירי אין משפחה בקשר..אין חברים..מלבד השיקום שבאים אליי לבית ודודה שבאה פעם בשנה איש לא בא..התקשורת שלי עם העולם בעיקר דרך המחשב, איתכם עם צ'אט שאני לא מכיר אף אחד מפגישה במציאות וגם גרים הרחק ממני הם במרכז אני בצפון.
אחת נגישות ישראל,ארצית. פה נלחמתי להכנס בגלל בעיות הנפש שלי....שנה שעברה הצלחתי. בשני חוגים השתתפתי ופעילויות מזדמנות כולל הסעות , הכל מסודר פיקס.
השנה בנגישות ישראל..שוב נאלצתי להלחם להכנס למרות שהכל היה טוב מאוד כאמור..הצלחתי.
אבל מסיבה שמנהל החליט שאני יכול לבוא עצמאית לחוג קרמיקה ביטלו לי הסעות..הסברתי שאני צריך הסעה הביתה לפחות , גם בריאותית וגם בשל משך הנסיעה באוטובוס קשה לי מידי..אמר לי שני דברים מעליבים..אחד שהוא מבין שזו מלחמת צדק ואין קשר כאמור..
השני שלא רואים עלייך את הנכות אל תנסה להסביר. פגיעה קשה באמון מבחינתי וזה הכי גרוע.
תוצאה : יצאתי מהחוג. וכואב לי גם בגלל שהתחברתי שם לאנשים מלבד שזה נותן לי תעסוקה..וכייף של יצירה.
בקשתי פגישה איתו ועם המשקמת שלי אולי נסדר את זה..מחרתיים הפגישה. אחרי כחודשיים שאני לא משתתף ( אגב גם שילמתי השתתפות..שלא ביקשתי חזרה אפילו) ..מקווה לטוב.
בעיה נוספת..היא בחוג תיאטרון, שם מאוד אוהבים אותי, אני פעיל, מתמיד, מביא דיעות ורעיונות שמתקבלים ואני שחקן טוב
לשם יש לי הסעה הלוך חזור כי זה מחוץ לעיר.
בימים אלו נוצרה בעיה איתי שם..החליטו קבוצתית בכלל בנגישות בכל החוגים ובתיאטרון כמובן שעושים יום שמביאים חבר, משפחה כל אחד מה שרוצה לראות את הפעילות להשתתף וכדומה..
זה בסדר,אם זה מפגש אחד חד פעמי כזה ואין לי מי להביא ניחא. אלא מה? בתיאטרון החליטו לעשות צעד נוסף ולקחת ממפגש הזה להצגה עצמה..כלומר לעבד את החוויה שתהיה שם..ומזה לעשות הצגה שעיקרה יחסים. משפחה חברים מי שלא יביאו..
זה הכניס אותי לפינה ממש ממש קשה לי, עצם ההגעה שלי לפעילות היא לשבור את הבדידות, לנסות להגדיל קשרים חברתיים, לשפר יחסי אנוש..ובתקווה שגם יגיעו אליי לבית ואני אליהם..לשבת בית קפה יחד וכו'..חברות בסיסית לפחות.
ולא בהחלט לא להשתתף במה שאני מתעמת איתו במציאות שלי..גם בתיאטרון בתו נושא שממנו תבנה הצגה..
על מה אעבוד אם אין לי את מי להביא?...איפה תהיה התרומה שלי להצגה למסר לצופים?..
אני יכול להביא ייצוג של האדם הבודד המנותק חברתית משפחתית..ולא מתאים לי..זה גם להביא קושי לקבוצה דינמיקה הפוכה..זה גם יגרום לי עד סוף הסדנא וההצגות קושי נפשי..ולא חסר לי עם מה להתמודד ממילא. תחושה של מסכנות. אם ארגיש שמרחמים עליי בגלל המצב זה הכי גרוע שיכול להיות..
אני יכול לבוא ולא ממש להשתתף או לא לעלות לבמה מה הטעם ? אני לא רואה טעם.
אני יכול גם משם לצאת ..ולחכות לשנה הבאה..אבל אז מה אני עושה? זה כישלון טוטאלי של הניסיון להתחבר..אכזבה וכאב וכנאה נפילה נפשית גדולה תבוא עם זה..שעלולה להשליך על מלא תחומים אחרים בחיים...ובאופן שלילי .
אין פעילות מתאימה לי חלופית..בנגישות.
עבודה אם אקח בסוף , זה יעסיק אותי אבל זו עבודה. הקטע החברתי שיש שם לא פחות חשוב לי אולי יותר..או קבוצה טיפולי שאולי אתקבל זה שונה..מן הסתם
אני תקוע...עם עצם בגרון בכל המצב הזה...פשוט לא יודע מה לעשות.
חודש אדר א' טוב ושמח לכולנו אמן
