היא חיכתה לו והוא לא בא היא צילצלה לו והוא לא ענה היא שרקה לו והוא לא שמע היא צפרה לו והוא נסע הוא המתין לה על ספסל והיא לא באה הוא הזמין אותה לסרט והיא נעדרה הוא קנה כרטיסים להופעה ומכר אותם בחזרה הזמין מקום במסעדה ואכל לבד את הארוחה ושניהם גרים בדירה אחת עצוב לא?
בדברייך עדיין יש תקווה. הרבה יותר עצוב הוא: כאשר היא לא מחכה, לא מצלצלת, לא שורקת וגם לא צופרת. הוא לא ממתין, לא מזמין, אוכל תמיד לבד והולך להופעה עם החבר. היאוש כאן הוא ממש עובדה, אך המסגרת אוחזת ולא מרפה.
הרי בפנים יש ריבה את מתוקה אל תהיי מרירה בני לך את התפאורה כפי שאת רוצה תבני את מערכת היחסים בצעד אחרי צעד בצעד מחושב בסבלנות אל תצפי לקטוף תכף את כל הפירות תשקיעי לטווח ארוך את נפלאה מגיע לך את הטוב ביותר ואת תיזכי בסוף בכל הקופה
חן חן על תגובתך. האם נשמעתי מרירה? או אולי לא ברורה? אמנם רק על עצמי לספר ידעתי, אך במה שכתבתי,לא בי מדובר, אלא במערכות יחסים באופן כללי, ובמה שרואה אני סביבי. בחיבה.