מחלות פסיכוסומטי

[שאנל]

מחלות פסיכוסומטי

המחלות הן אמיתיות, יהיו להן ממצאים קליניים מוחשים. השאלה היא מה המקור למחלה, מה יצר את "הכשל" הזה שהביא את המחלה. וכאן נכנס מצב נפשי כחשוד המיידי. באופן אישי מאוד מאמינה שיש ממחלות שהמקור שלהן פסיכוסומטי. נראה לכם, כול אחד מהסיפור האישי שלו, שהמקור האישי להתפרצות הלופוס הוא פסיכוסומטי?

 

[כוכי רוזנבאום]

שאנל יקרה

אכן שאלה מעניינת. אך האם את מתכוונת למחלה פסיכוסומטיות במובן הפסיכולוגי שלה, הוא שאת מתכוונת, מחלה שנובעת מלחצים נפשיים? כבר לפני מספר שנים, באחת מהרצאותיו של פרופ' שינפלד, זכורה לי בבהירות רבה הציטטה הבאה: "שלושה גורמים עיקריים להתלקחות מחלת הלופוס: 1. חשיפה לשמש 2. סטרס נפשי 3. סטרס גופני " ". אז אין לי ספק, כמוך, שאירוע טראומטי כלשהו יכול בהחלט לגרום להתלקחות המחלה. כמובן שצריך שיהיו גם תנאים סביבתיים מסויימים ועוד מעורבות גנטית מסויימת.

 

[ritosh]

כוכי ../images/Emo24.gif

אשמח לקבל מחקרים שמוכיחים שסטרס גורם להתפרצות המחלה.

 

[מתושלח הצעיר]

בינגו

 

[מתושלח הצעיר]

../images/Emo170.gifכוכי היקרה../images/Emo167.gif../images/Emo117.gif

זכרונך איננו לקוי כמו שלי - האם את יכולה להפנות אותי ל-מסמך, ספר או כל דבר אחר שמציין את זה תודה מתושלח הצעיר

 

[כוכי רוזנבאום]

../images/Emo10.gifמצבי לחץ נפשי ולופוס../images/Emo123.gif

מבינה מאוד את הצורך של כולכם במובאות מחקריות על הקשר שבין לחץ נפשי ללופוס. מכל החומר המצוי בידי הארגון, מצאתי הרצאה אחת שהובאה בכנס בשנת 92 על ידי דר' דן בוסקילה (אם אינני טועה, היום הוא כבר פרופ'). אם תקראו את ההרצאה, תבינו עד כמה העניין מורכב. מצרפת את קובץ ההרצאה כ"בונוס" לחברי הפורום. בימים הקרובים, אנסה לברר במקורות נוספים, אם יש כבר מידע בדוק יותר בהקשר הזה. בכל מקרה, הציטוט שהבאתי בהודעתי הקודמת, המתייחסת לשלושת הגורמים להתלקחות המחלה, נאמרה בעל פה, על ידי פרופ' שינפלד, בכנס בשנת 1998. נמשיך לחקור בענין. התרחקו ממצבי לחץ......

 

[ענת של מאי 1]

אני חושבת שהלופוס לא מגיע עקב מצב

פסיכוסומטי. מי שמקבל לופוס זה פשוט כך! כמו שלא נדע מחלות שונות שיכולות להגיע לאדם. כמובן שמערכת החיסון המשפחתית גם משפיעה. אני קיבלתי לופוס בתקופה שהייתי מאושרת,הייתי בזמן הצבא,והיה לי חבר והיה כייף! לעומת זאת,מצב נפשי לא מי יודע מה,כן יכול לגרום ללופוס להתלקח. אתן יודעות:מאז שהכרתי את בעלי,אין לי שום התלקחות,ואני ברימיסיה ארוכה

,ואני תמיד אומרת:בעלי הוא התרופה הכי טובה בשבילי

 

[vivi49]

היי מאי

מעניין מה שכתבת כלומר אני שמחה בשבילך על בן הזוג הנהדר שלצידך . אך בכל זאת אני חושבת שהלופוס מגיע עקב מצב פסיכוסומטי מהתרגשות גדולה מאד בו הגוף מושפע מהנפש המרוגשת..זה יכול להיות משהו טראומטי קשה ורגשי בצורה כזאת שמערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת בלי שום הבחנה בפולשים,,וזה יכול להיות כמו אך במיקרה שלך היתרגשות חיובית וטובה . השאלה בתור חיילת מחוץ לבית, בצבא ,האם היית מאושרת ומרוגשת עד כדי כך שמערכת החיסון התבלבלה ושלחה את הלופוס,, אני יודעת על עוד כמה אנשים שידידינו הלופוס הופיע אצלהם בצבא. וזאת עובדה די עובדתית, על מקור הלחץ הקשה, אשר אפילו האהבה לא הטיבה עם אי הופעתו. כניראה שלכל אחד שיש בגופו גן שקשור במחלה מסויימת-יש התעוררות במצב פסיכוסומטי. למשל בני הבכור עבר את הצבא בסדר עם היתרגשויות לא קלות אך כניראה מאוזנות .ובמילואים הראשונים שהיו לו, מערכת החיסון היתבלבלה מאד ותקפה את המעיים והוא קיבל קוליטיס כרונית,,מחלה כמו שלי אוטואימונית,,אני בטוחה שאם לא היה הולך לאותם מילואים, הטריגר לא היה מופעל . ולבני השני היה משהו דומה אותו טריגר עם מערכת החיסון הדפוקה" רק שהמחלה שונה והיא הכי פסיכוסומטית ונפשית שיש לצערינו. לכן למצב פסיכוסומטי יש דברים בגו.וצריך לקחת זאת בחשבון ולהיזהר.(למי שעוד לא ניכווה,,) היו שמחים וישמו את סדנת הצחוק שלמדתם בכנס ותשימו פסססס על כל העולםםם . ביי וכל טוב ענת נשיקה למאייייי ויוי.

 

[מתושלח הצעיר]

למעשה ב-מסמך הוא לא מחדש דבר !

 

[כוכי רוזנבאום]

זה נאמר בגוף ההודעה שלי....../images/Emo127.gif

 

[מתושלח הצעיר]

המקום הנכון

האם אלוף ההרצאות, זה שהרצה בכנס האחרון והצליח ב-15 דקות לרתק את כולם (אני לא רוצה לינקוב בשמו) ואשר מוליך את המחקר העולמי בתחום הזה לא יודע להפנות אותנו למקום הנכון ? אני יודע שהצליחו לייצר ( TO MANUFACTURE ) לופוס אצל עכברים. חן חן לך מתושלח הצעיר המהולל

 

[תלתל31]

פסיכוסומטי

שלום. שמי אפרת ואני מזוהה כחולת לופוס כבר 6 שנים למרות שהתופעות התחילו הרבה קודם. אני לא יודעת מתי החלו הסימנים הראושנים, כי כאמור לקח הרבה זמן עד שהמחלה זוהתה (והיו רופאים שאמרו שאני פסיכוסומטית ושבעצם אין לי כלום). מה שאני כן יודעת הוא שההתפרצויות הקשות יותר, שזכורות לי, כן קרו אחרי טראומות שעברתי, כמו קשר זוגי קשה שהיה בעבר וכד'. במקצועי אני עו"ס העובדת עם נכים, בעיקר נכי נפש. רבים מהם מדווחים על התפרצות מחלת הנפש כתוצאה מטראומה - גירושים, התעללות וכד'. לפי האמונה שלי, אנו מסתובבים עם כל מיני דברים רדומים (גנטיים?!?) אבל צריך משהו כדי שמשהו יישבר והמחלה תפרוץ.

 

[vivi49]

היי אפרת ,,אז היגענו לאותן מסקנות

מתוך ניסיון עצמי ,ומחקר של שנים וימים של צפייה ומעקב אחרי הלופוס החמקני,,,, ומדוע זה לא מפתיע אותי,, כי מסקנתך מגיעה מתוך מקום מאד עמוק ורגיש מקום בקי ומנוסה ,את ע'וס שעובדת עם מטופלי נפש כואבים ,וגם נכים וכמה שעות טובות כל יום שמזה מקבלים פרספקטיבה אחרת על הקשר בן נפש ורוח וגוף יותר מאדם רגיל שלא הכי מתעניין בנושא כמוך וכמוני. . שלך ויוי.

 

[lupland]

איוב

מה הם כוחו ויכולתו של האדם.ומה הוא הגבול הנכפה עליהם-מפנמיותו של האדם או בגזרה מן החוץ? "פרק כ"ח באיוב הוא.אולי.שיאו של ספר זה מבחינת הצד האנושי המיוצג בו (לעומת הצד האלהי המיוצג בפרקים שבסוף הספר) ועכ"פ הוא עיקרו של טענת איוב.טענה זו הולכת ומתעלה (ואף מעמיקה) בשלושת הסיבובים שבויכוח איוב עם רעיו.תחילתה-זעקת איוב על העוול שבהנהגת העולם בידי בוראו.אולם בהדרגה עוברת הטענה מתביעת הצדק אל תביעת ההבנה במהלך העולם.לא עוד סבלו של איוב הוא מרכז טענתו אלה אי יכולתו להבין את המשמעות של סבל זהשהוא פרט אחד במסגרת האבסורדיות של העולם כולו.איוב משוכנע שהחכמה העמוקה-חכמת הבורא-צפונה במנהגו של עולם ובגורלם של הברואים.אלה שחכמה זו נעלמה מבני אדם. איוב מתאר את חוכמתו של האדם המתגלית בהישגיו הגדולים.הביטוי לכוחו ולעצמת ידו של האדם,הבאים מחכמתו,היא טכניקה:שליטתו של האדם בטבע,הפקת מתכות מבצריהם,הטיית נהרות,הפרחת שממה.שיר הלל זה לטכניקה נראה "מודרני" מאד,אולם לאמיתו של דבר אין להתפלא כי הוא מושמע מפיו (או מעתו) של אדם מלפני כמה אלפי שנים.בין האדם שהתקין מכשיר מאבן או שעדר לראשונה את האדמה ובין האדם המפעיל את האנרגיה הגרעינית או משגר טיל לירח-אין הבדל אלה כמותי,הבדל בדרגה בלבד:שניהם חרגו מן המסגרת של הנתונים הטבעיים של קיומו של האדם משתלטים עליהם ומשעבדים אותם לצרכיו ולמגמותיו של האדם,לפיכך יכול היה כבר איוב להדגים את גדולתו של האדם ע"י תאור המטרולוגיה והחקלאות,אולם כוחו זה של האדם לשלוט בטבע אינו מקנה לו ידיעה והבנה במשמעותו של טבע זהובתכליתה של אותה בריאה שעליה הוא נעשה שליט.אי ידיעה זו מעיקה עליו ומציקה לו,אולם לסבלו זה אין תקנה:בורא העולם העלים מן האדם את מובנו של העולם,שהוא "החכמה" האמיתית...." קטע זה נלקח מתוך הרצאה שנשא פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל בשנת תשכ"ז.ההרצאה עסקה על ההבדלים בין איוב ובין סופוקלס.אשר ניסו "להבין" ולתהות על עולם זה שאנו חיים בו ובשניהם ניתן לראות שכבר מאז ימי בראשית חיפש האדם את "הסיבה" לכל דבר.בחרתי דווקא בספר איוב מההיבט "החילוני" שבו.עצם העובדה ש "אנשי הדת" שלנו בחרו להכניס ספר זה ולשלבו בתנ"ך מבחינתי מראה (שוב מבחינתי בלבד) כי הרצון לקבל תשובות פשוטות על מקרים שקרו בחיי היום יום היהונשאר.כמובן שנעשה טשטוש לספר איוב (ושוב מבחינתי בלבד) והוכנס בו האלמנט של האלוהים והאמונה העיוורת בו ללא סייג.שאם לא כך.לא היה ספר זה משובץ. האם הלופוס "פרץ" כתוצאה מטראומה שעברנו? האם נולדנו עם גן מסויים שמלכתחילה היה אמור לפרוץ ביום מן הימים? האם קיים גורם משותף זהה לחלוטין בין כל החולים? האם מדובר היה "בדבר שנקבע מראש" ולפיכך לא ניתן היה להימנע בכל דרך שהיא מלגרום לו להתפרץ? יש כל כך הרבה שאלות.וכל מה שאנחנו מבקשים הוא-תשובה מוחלטת.תשובה ודאית.שאין עליה עוררין. לא פעם מפליא הדבר.כיצד זה שבכל רגע ורגע יושבים בעולם כולו עשרות אלפי רופאים,ביוכימאים ועוד ועוד אנשי רפואה.אשר נעזרים בטכנולוגיה המתקדמת ביותר.בכמויות של כספים אשר לא פעם בלתי מוגבלים וכל מה שעליהם למצוא הוא רק את "הגורם".וגם זה לא עולה בידם (עד עתה) לא ניתן עדיין להסכים פה אחד כי בעקבות "ארוע קיצוני" חיינו שונו.על מנת שיוכלו הרופאים לצאת בהנחה זו עליהם להסביר קודם שרשרת ארועים עובדתיים אשר חלו בגופנו.וכל עוד הדבר אינו מוכח.כל מה שניתן לעשות הוא רק להמשיך ולהעלות סברות והנחות,אשר כשמם.כן הם. לצערי.כמו שכבר נכתב כאן.עם כל הידע והכוח שצברנו עד עתה ואשר אנו משתמשים בו לצורך שליטה בטבע.ובמקרה שלנו לצורך הלחימה היומיומית בלופוס תוך שימוש בתרופות וטיפולים כאלו ואחרים.לצערנו.אין לנו עדיין את היכולת להבין את הטבע.כלומר.לענות בפשטות על מדוע ולמה זה קרה. עד כאן בנוגע להתפרצות הבלתי מובנת...לעניות דעתי... שבת שלום אסף נב:שוב.איוב הובא לכאן היות ומבחינתי הוא אחד הספרים העתיקים ביותר אשר יכול לספר ולהראות לנו כי כבר מאז חיפש האדם תשובות לארועים קיצוניים.

 

[vivi49]

לגיטימציה לסבל,,

מבחינתך ,גם איוב וגם פרו' ליבוביץ סבורים שאת ההחוכמה האלוהית עדיין לא קיבלנו,וגם אולי לא נקבל. כלומר תשובות לארועים קיצונים אין. וחוכמה אבסולוטית גם אין. והקשר בן החוכמה והסבל הוא שאין קשר. ומדוע האדם , אמור לסבול תמיד . דהיינו, שהוא לעולם לא ידע מה סיבת הכאב ומדוע ניכפה עליו סבלו . ה' מונע מהאדם החכם והיוצר, משמעותו של הסבל ,בכך שהאדם יכחים אך עד נקודה מסויימת,ועד שלא יפתרו ויגיעו לאותה נקודה אנו נמשיך לגשש באפלה . בנתיים נמשיך ללמוד ולהבין עד כמה שניתן,גם ממקורות עתיקים כמו התורה וכן מהעידן העכשווי. והנה קישור למערכת החיסון והלופוס שמצאתי ברשת. מקווה שיעלה ,,

 

[שאנל]

בהמשך לסבל

אפשר לחקור את מקור הסבל כשנקודת ההתחלה היא למה של האשמה. אפשר לחקור את הסבל כשנקודת ההתחלה היא למה של למידה. לדעתי, נקודת ההתחלה השונה של חקירת הסבל, תביא בהכרח למסקנות שונות למקור הסבל.

 

[שבע77]

איוב

אני חושבת שאיוב בתחילת דרכו יותר הביע מורת רוח ואפילו כעס כלפי ה' ורק אחר כך שאל את ה'למה', ועוד יותר מזה.. הספר מסתיים בכך ש"זהו דרכו של עולם ואל לו לאדם לחפש את התשובה למה זה קרה" -אלא צריך פשוט לפשפש במעשיו ולראות כיצד הוא משפר את המצב הקיים ומה ה' רצה שהוא ישנה בחייו ובהתנהגותו. מלבד זאת אל לנו לשכוח שכל העניין בספר איוב היתה התערבות כלשהי בין ה' לשטן ואיוב היה רק הקורבן(כאדם דתי קצת קשה לי להגדיר את זה ככה אבל קשה לי לנסח זאת אחרת בכתב- בע"פ זה נשמע יותר טוב...) ודווקא בגלל זה אל לנו לשאול יותר מדי שאלות אלא פשוט לנסות לשנות את דרכינו (ואולם אף אחד לא מבטיח לנו שזה יעזור) (ואל תראו את הדברים שלי כקיצוניים - אני לא אומרת שצריך לעצום עיניים ולסבול אלא לשנות משהו או הרבה משהואים פשוט לא לחקור יותר מדי.. הרי ממילא לא נמצא את התשובה המוחלטת..) ותוספת שיש לי על העניין הזה היא שלדעתי גם אדם שרואה סבל, אפילו אם הוא לא זה שסובל, צריך לומר דרשני, כלומר לשאול את עצמו "במה זכה"... החיים סבבה

שבע

 

[1ט ל י]

הצבא והלופוס שלי...

כשכל הבעיות התחילו, הרופאה בצבא חשבה שהכל אצלי בראש, ואני פשוט שומעת על כל מיני מחלות ומתחילה לדמיין שאני מפתחת את התסמינים, ומאמינה שאני סובלת. כמובן שלא האמנתי לה, והלכתי לעשות בדיקות דם (לקחתי את ההפניה מרופאה אחרת) למחלת הנשיקה. התוצאות היו חיוביות, ושלחו אותי לרופאים אמיתיים (לא של הצבא) שמצאו את הלופוס צ'יק צ'ק. אני מרגישה שיש לי מזל שחליתי במחלת הנשיקה. יכול להיות שמחלת הנשיקה יחד עם השעות המטורפות שהיו לי בצבא בתור חובשת (היו ימים שהיית צריכה להיות ערה 28 שעות ברציפות) היו הטריגר הפיזי. בתור חובשת היו לי מספיק לחצים, וגם היו לי בעיות אחרות עם חברות ועם המשפחה. החשפות מרובה לשמש גם הייתה לי, כי הבסיס היה גדול, והיו הרבה ימים שהייתי צריכה לעבור בכולו לעשות ביקורות תברואה. בקיצור, הייתי אומרת שלצבא יש חלק גדול בהיותי חולה. אתם לא חושבים?

 

[lupland]

יומני היקר שלום

יומני היקר שלום.עבר זמן רב מאז שכתבתי בך אך הנה חזרתי. כשהייתי בן 14 שברה לי מישהיא את הלב.הרגשתי כמו חיה פצועה במצב קשה שמדממת למוות.רציתי לבכות אבל לא הצלחתי...הא.וגם לא חליתי בלופוס... בין גיליים 14-18 שגרת חיי הייתה הליכה לבית הספר.ישיבה ממושכת מחוץ לכיתה.סטוצים וקטעים שלא כאן המקום להרחיב.חזרה הבייתה ויציאה למשך רוב היום עם החברה וכל לילה הויכוח הנדוש עם הורי שלא האמינו לי כי המורה לא נתנה שעורים גם היום.ככל שהתקרבתי לגיל 18 מסיבה שאיננה מובנת לי עד היום עלו ורבו הויכוחים בבית ומנגד התמעטו שעות הישיבה שלי בו.בתחום הרומנטי היו הצלחות וכשלונות.השגות וגם אכזבות.ובכל זאת הצלחתי לשרוד את הגיל ההוא ולהגיע לצבא...ולא חליתי בלופוס למרות שהשתתפתי ועברתי את היום גיבוש לסיירות המובחרות.על אף פרופיל 97 קרבי מלא שהיה לי.על אף הפטריוטיות.הרצון לתת ולתרום את כולי ביחידה קרבית הוחלט באופן שרירותי בבקום כי עלי ללכת לתותחנים.ליבי נשבר.רגלי כשלו כשראיתי את העולם מתנפץ לרסיסים מולי.הדימוי העצמי נפגע קשה.ההערכה העצמית קיבלה הנשמה.חיפשתי דמעות.אבל גם הן לא באו.הא.וגם לא חליתי בלופוס. הרגתי וערגתי כל חלקה טובה בגופי בזמן הטירונות.הכאב תורגם לזעם.והזעם תורגם לכוחות חדשים שהכרתי בי לפתע.בכל מסע לקחתי על עצמי את המנשא הכבד ביותר שהיה.עזרתי לחברה הכושלים הן בעזרה פיסית והן בהעלאת מצב הרוח ברגעים "קשים".התנדבתי להשאר בבסיס וישנתי מעט מאוד.בסוף הטירונות קיבלתי חניך מצטיין אבל...לא לופוס המפגש הראשון עם הגדוד שלי ברמת הגולן היה כמו המשך לטרגדיה היונית הקטנה שלי.גדוד קטן ונידח.באמצע שום מקום.שעל אף נסיונותיו של הרס"ר לשוות לו מראה של נווה מדבר המקום נראה לא פחות שונה מאותם כפרים דרוזים נטושים ששכנו בסמוך לו ואשר תושביהם נמלטו מהם בשנת -48. היות והמפגש הראשוני היכה בי כברק עלה מפלס השביזות ודחק כל פינה קטנה בלב של אופטמיות.ולפיכך "נענשתי" והושמתי בתפקיד של מגיש חומר הנפץ והפגזים לאנשים שעל התותח.פחות מחודש אח"כ נשלחנו לגזרת לבנון ושם ביליתי לילות ארוכים וגשומים בהגשת עשרות פגזים במשקל 67 ק"ג האחד כשאני מתעקש להביא את הפגז לבדי על אף משקל גופי השווה אז.על אף הקושי הפיסי והרוחני שרדתי ובתמורה.מסיבה שאיננה מובנת לי עד היום הוחלט לשלח אותי לקורס מפקדים.באיזשהוא חור העונה לשם שיבטא.שגם הקב"ה.עם העזרים הניווטיים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר עשוי היה לפסוח עליו או שאולי בטעות למצוא אותו.הימים היו ימי קיץ בשיאם.השמש קפחא אל ראשנו ללא רחמים.בכל לילה קיבלנו 6 שעות שינה אשר שעה אחת עד 3 ניתנה לטובת השמירה ולא קיבלנו החזר על כך למעט חיוך של המפקדים שכאילו אמר "אם אתה רוצה לראות את הבית בסוף השבוע...שתוק".וכמו כן כל יום חמישי במשך שלושה חודשים היה עלינו להתכונן למסדר של יום שישי...שינה בלילה הזה? מי העיז לחשוב לרגע. וכך עברו להם ביעף שלושת החודשים אשר בהם לא בלטתי במקצועיותי יתר על המידה אך הוחלט כי הינני חניך למופת...(מה זה?) תקוותי כי הדרגה החדשה תיטיב עימי ותעניק לי זכויות ופריבלגיות התבדו ברגע שחזרתי לבסיס האם.השיחה עם המג"ד הייתה קצרה ועניינית."אתה מקבל לפיקודך את צוות 2 של סוללה א'.דרך צלחה וסגור את הדלת אחריך". ימי החסד שחשבתי שינתנו לי שונו למספר דקות שבהם עשיתי את דרכי מלשכת המג"ד לסוללת האם שלי.עוד לא פרקתי את התיקים וכבר התחיל מפקד הסוללה המתלהב שלי להקפיץ אותנו שוב ושוב."עלינו להיות בכשירות מלאה בכל רגע ורגע" אמר בתדריך הערב והוכיח לנו כי התכוון ברצינות לדבריו ע"י תוספת של 3 הקפצות נוספות באותו הלילה. שרדתי את אימון חורף-91 הנורא שפקד את כל ארצנו.ב-3:00 לפנות בוקר.אחרי שבוע בשטח מצאתי את עצמי בתרגיל מסכם שדימה את "כיבוש" הרמה דרך ציר הנפט.הגשם הצליף בלי רחמים וחדר לבגדים התחתונים.בקור הקפיא כל עצם טובה.וכל נסיון לבצע צעד זעיר דומה היה להליכה בסלואו מושן של רובוטריק. לאחר שנה בתפקיד ביקשתי לחזור למקום שבו הכל החל.בסיס הטירונות שלנו.ושם הכל הסתיים.ועם כל זה.ואחרי כל זה...לא חליתי בלופוס כבר כתבתי כאן לפני בהתייחסות אחרת אך אחזור על זה שוב. "הוצנחתי" לעסק המשפחתי שלנו כבר מהיום הראשון לשחרור.לא טיול למזרח ולא למערב העולם.מקסימום צפונה לראש הנקרה ודרומה עד קטורה.ימים ולילות מלווים בעבודה פיסית קשה.מלוכלכת.מזוהמת.אין טעם לנסות לספור כמה פעמים הזרקתי לעצמי בטעות אנטביוטיקה ותרכיבים שומניים שאמורים היו להינתן לעופות.5 שנים רצופות עשיתי זאת.החופשה היחידה והמאושרת ביותר שלי ניתנה לי בתוך מעטפה חומה פעמיים בשנה ובה היה כתוב כי עלי להתיצב לכך וכך ימים לטובת מילואים. עסק משפחתי חברים הוא כמו סיר לחץ.כל הזמן נתונים בלחץ היות ואתה גם העובד שמניע את המערכת וגם המנהל בסוף היום שצריך לעזור להשתתף בקבלת החלטות וכמו כן נהיה שותף לבעיות שהחיים מעצם טבעם הדינמי מציבים בכל יום.היו לא מעט מתחים.כעסים.התפרצויות...אך גם רגעים של סיפוק. לאחר 5 שנים כשראיתי כי מקומי אינו שם וכי רצוני הוא לפתוח דף חדש במקום אחר.מכרתי את "הרכוש" שצברתי בצורת סוסה ורכב.עליתי על מטוס.נחתתי בניו יורק.ועם תקווה חדשה בלב.והרבה אופטמיות...חליתי בלופוס עד כאן יומני היקר נסיון לשתף בחלק מה "טראומות הקשות" שעברתי בחיי.אינני ניצול שואה שעבר על בשרו ונפשו זוועות מראות וחוויות קשות.אינני לוחם שאיבד את חבריו לנגד עיניו.לא הייתי "שותף" לפיגוע והקושי שמונח לפני הוא בדמות עוד ועוד טבעות אשר מפוזרות לנגד עיני ואשר כל רצוני הוא להרכיבן ולחברן לשרשרת אחת ואשר בסופה אוכל לראות היכן הייתה החוליה החלשה ולענות אחת ולתמיד: האם נשברה החוליה כתוצאה מעומס? או שאולי ביסודה.בחומרים שמהם נבנתה.אולי שם.יסוד כימי מסוים היה מצוי בשפע או בחסרון.ואולי היו אלו כמה יסודות.שצרופן יחדיו במינונים מסויימים הוא שהפך את שעון החול וכל מה שנותר מאותו הרגע הוא...לחכות לנפילת הגרגיר חול האחרון....כרוניקה של לופוס...ידועה מראש....

 

[vivi49]

חבר'ה, הדיון מעלה את ציביון הפורום

למעלה גבוהה ומענינת ,כי אין שני לפתיחות ולכנות הלב,,,