ד"ש לאיוב
האמת חברות וחברים.חשבתי להניח לזה.יצאתי מנקודת הנחה כי היות ואין תשובה חד משמעית לדבר יהיה זה כדיון סרק. אך אתמול בלילה עלה עוד דבר אחד שהייתי רוצה לשתף בו אתכם ואשר דרכו אולי אצליח להעביר לכם את דרך מחשבתי.חשוב לזכור חברות וחברים (או שאולי נקצר זאת אחת ולתמיד ונאמר-קומראד) כי כאשר אדם מעלה טענה עליו לנסות להוכיח אותה עד כמה שיוכל.המטרה היא לא בהכרח לשכנע כי אם לתת כיוון מחשבה שונה. הדבר שעלה בי אתמול בלילה היה זכרון מספר מסויים שקראתי בעבר.היה זה סיפור על מפעל מסויים.אשר החל להתדרדר ועמד לפני סגירה.ואז אסף (לא אני.שם פועל) המנהל את הצוות הבכיר ויחד ניסו להעלות פתרונות שונים לטובת תיעול המכונות והאנשים.ואכן בספר כמו בספר טוב.עם הפי אנד.הדבר עלה בידם.הדבר שאותו אני עומד להעלות כאן היה קטע.שבו אחד מהבכירים העלה רעיון כי אולי יש תשובה מדעית טהורה שממנה ניתן להשליך על המפעל.היות ואני עומד לצטט לפניכם קטעים מהספר.כולי תקווה כי לא אתבע ע"י ההוצאה לאור...(היי קצת חיוך...) "...מאז ומתמיד.עוד בימי היוונים הקדמונים,אנשים הניחו שבבסיס המגוון והעצום של החומרים שישנם חייבת להיות קבוצה פשוטה של יסודות אשר מהם מורכבים כל החומרים...היוונים בתמימותם הניחו שהיסודות הם-אויר,אדמה,מים,ואש...מאז כפי שידוע לכם הוכיחו שאדמה איננה יסוד בסיסי אלה מורכבת למעשה ממינרלים רבים ושונים.האויר מורכב מסוגים שונים של גזים ואפילו המים הם תרכובת של יסודות בסיסיים ביותר,מימן וחמצן....במשך השנים,תוך שהכימאים משקיעים עבודה עצומה,נתגלו היסודות הבסיסיים יותר.ועד אמצע המאה ה-19 זוהו כבר שישים ושלושה יסודות...רבים ניסו לסדר את היסודות אך איש לא הצליח להציע משהוא שלא נפסל מייד על הסף כתרגיל שרירותי חסר תועלת.כבר הגיע מצב שבו רוב הכימאים הרימו ידיים,ויתרו על האפשרות למצוא סידור כולל כלשהוא וריכזו את מאמציהם בחיפוש אחר עובדות מוצקות המתייחסות לצרופים של יסודות היוצרים חומרים מורכבים יותר...אבל היה פרופסור אחד שטען שלפי דעתו זה כמו לטפל בעלים של העץ כשאיש עדיין לא גילה את הגזע.אותו פרופסור רוסי(העונה לשם מנדלייב) אשר לימד בפריס החליט להתרכז בחשיפת הסדר הפנימי השולט ביסודות...מנדלייב.עקרונית,בחר להשתמש במדד כמותי שהיה ידוע לגבי כל יסוד ואשר לא השתנה עם שינוי טמפרטורה או שינוי מצב החומר.היה זה המספר הידוע בשם משקל אטומי.המייצג את היחס בין משקל אטום אחד של יסוד נתון לבין משקל אטום אחד של היסוד הקל ביותר (היסוד הקל הוא מימן).המספר הזה סיפק למנדלייב מזהה מספרי מיוחד לכל יסוד ויסוד...כמו כן המשיך מנדלייב צעד אחד קדימה.הוא לא סידר את היסודות בשורה.הוא הבחין בכך שכל יסוד שביעי מייצג בעצם אותה התנהגות כימית.אם כי בעוצמה רבה יותר.לכן הוא סידר את היסודות בטבלא בת שבעה טורים.בשיטה זו.כל היסודות הוצגו על פי משקל אטומי עולה.ובכל טור אפשר למצוא יסודות עם אותה התנהגות כימית אך בעוצמה עולה...אך היו לדבר השלכות מעשיות.כאשר מנדלייב בנה את הטבלא שלו עדיין לא התגלו כל היסודות.זה גרם לכך שנותרו חורים בטבלה שלו והוא נאלץ "להמציא" את היסודות המתאימים החסרים.כיצד הגיבו מדענים אחרים בני תקופתו? ובכן.ספקנות זו לא מילה.עשו ממנו חוכא ואיטלולא בכל הקהילה המדעית.במיוחד שהטבלה שלו לא היתה שיא השלימות.המימן צף לו מעל הטבלה,לא בתוך טור כלשהוא,ובכמה שורות לא הופיעה יסוד מסויים בטור השביעי אלה ערבוביה של יסודות אחדים המצטופפים במשבצת אחת...האם הניחושים שלו התאמתו?כן ובדיוק מפתיע.אמנם זה ארך שנים מספר אבל עוד בחייו נתגלו כל היסודות שמנדלייב חזה מראש.היסוד האחרון שהוא "המציא" נתגלה לאחר 16 שנים...היחס אליו הפך להיות יחס של הערצה ואל הטבלה המחזורית שלו מתיחסים היום סטודנטים לכימיה כמו אל עשרת הדיברות..." סוף מה שרציתי להביא לפניכם הנה תפישה שאני מניח אך אינני יכול להוכיח.מעולם לא למדתי פיסיקה וכימיה.אם לא דובלה חבר טוב של אבא שלי יכולתי להעביר כאן בעולם עוד שנים רבות מבלי לדעת שמטוס עולה לשמיים לא בגלל הפרופלור או מנוע הסילון כי אם בגלל כוח העילוי...האמת...זה גם לא מעניין אותי כל כך וכרגע הזמן שלי יקר מכדי להוציאו על קריאת ספרים בנושא...מי יודע אולי בעתיד... השאלה שנשאלה כאן הייתה מה הוא המקור ללופוס.כבר כתבתי את הנחותי במכתב הקודם.אני יותר מצדד בתהליך פנימי.מולד או מוסף (כלומר שהתפתח בתוכנו לאחר הלידה בשלב כלשהוא).כיצד קרה התהליך? או מדוע החל להתפתח אם אכן יש לתיזה זו רגליים אין לי פתרון לצערי.לשם כך דרוש ידע קודם בביולוגיה ובכימיה וכמו שאנחנו רואים...גם זה לא בהכרח מתכון בדוק.לא נעים לפעמים להודות ולהכיר חברות וחברים.אבל גם עם כל ההתפתחות של מדע הרפואה...לא הצליחו עדיין "לפצח" את המוח וכל המערכות האחרות סביב.קשה עלי ההנחה כי לחץ הוא הגורם.מקובל עלי כי לאחר המחלה לחץ נפשי הוא מאיץ שלילי.אבל אחרי הכל.מי בעולם זה אינו חי בלחץ כזה או אחר? החל מהכושי בן שבט הזולו אשר לחוץ מהגשם לשדות או מחיית השדה או ממלחמה עם שבטים נוספים.דרך הטיבטי שחי לו תחת כיבוש ועד לאדם המערבי "הנאור" אשר מרגע הולדתו ועד מותו נתון ללחצים מכל הסוגים.הרצון להיות נאהב ומוערך.ע"י הסביבה.המשפחה.החברים.דרך התחרותיות שאותה הוא מתחיל להפנים בגיל ההתבגרות.עד כמה הוא יפה ומושך.עד כמה הוא מוצלח ומקובל בלימודים.בצבא.בעבודה.מה חושבות עליו הבנות ואיך הוא מתפקד בתחום הרומנטי ועוד ועוד ומעל כולם...עד כמה הוא מרגיש טוב עם עצמו.עד כמה הוא חי בשלום עם הדמות שנבטת מולו במראה.עד כמה הוא מסופק עם עצמו.האם הוא עומד בצפיות של עצמו. טוב.אפשר להמשיך ולהמשיך אבל הנקודה מבחינתי הועברה ומקווה כי הובנה. אני עייף ויש לי עוד עבודה כאן לגמור יום טוב לכולם
