מחפשת הורים ברילוקישן לאטלנטה

[evabachar]

אני מבינה מה את אומרת. זו אכן דילמה קשה

יחד עם זאת, אני בטוחה שהם גם הרוויחו מכך: ערכים, ילדים מחונכים, משפחתיות (כמו שרובכם כאן ציינתם).
זה בסיס מצויין להמשך.
מי יודע, אולי בעתיד יוכלו להמשיך מהנקודה בה הפסיקו.
ואולי הילדים יעשו זאת במקום.
אולי.....

 

[Mottek]

אבל אותם ערכים שאת מדברת עליהם

ילדים מחונכים, מנומנסים, שמקשיבים ומכבדים את המבוגרים האחראים עליהם למשל, יכולים מאוד להתנגש עם הערכים בישראל.
הורי עלו לארץ כשהייתי בת שלוש. תמיד הייתי עדינה מידי והחוצפה הישראלית מאוד צרמה לי כי הייתי "אמריקאית" ולפלפית מידי ולא מצאתי את מקומי.
עכשיו כשאני גרה כאן בארה"ב הרבה פעמים אני נתפסת כאגרסיבית. כי אני לפעמים נדחפת לדיבור של מישהו, או מדברת אם הידיים או אולי קצת יותר מידי בקול רם.
הילדים שלי מאוד מחונכים, מנומסים ואדיבים. אבל הם גרים כאן בארה"ב ואני לא מתכוונת לחזור ארצה. אם היינו חוזרים ארצה אני חושבת שהיה להם מאוד קשה להתרגל לצורת הדיבור וחוסר הכבוד כלפי מורים למשל (בהכללה גסה).
כשאת עוזבת מקום אחד, את לא תחזרי אחר כך לאותו המקום שבו עזבת, כמו שהיית. לטוב או לרע. זה מין חתול בשק, וכך גם עם הילדים.

 

[allkind]

נכון

מי שעובר וחוזר, לנצח יהיה בין תרבויות. אפילו אם רצה לחזור לארץ, הערכים שחלחלו יבואו בדיסוננס עם אלה בישראל, וזה עלול לגרום לחוסר נוחות גם מחזרה למקום מוכר. זה מה שניסיתי לומר בהודעה הקודמת, אין חזרה אחורה- הדברים זזו בינתיים גם אצל החברים (מערכת הציפיות שלהם, אורח החיים לו הורגלו וכו) וגם אצל כל מי שנשאר. החברה הישראלית גם היא דינמית והרבה קרה בשבע שנים...
לא חושבת שהילדות של החברים יוכלו להתנהג כאמריקאיות בארץ, כי ידרכו עליהן בגסות... הן יצטרכו להתנהל באגרסיביות יותר ולהדחף ולהתחצף כמו כולם אחרת ישארו מאחור.

 

[Et tu Brute]

ובכלל - מבוגרים שחוזרים לארץ

אפילו אם זה מתוך אילוץ, או שהם לא מי יודע מה מרוצים לחזור או שלוקח להם זמן להסתגל מחדש - בכל זאת יש להם את התחושה הזו שהם "חזרו". הם גרו פעם בארץ, אחר כך במקום אחר, ואז חזרו לישראל, לטוב ולרע. לילדים שעברו בגיל צעיר מאוד, אין את ה"נחמה" הזו - יש סיכוי לא רע שהמקום שאליו ההורים עשו רילוקיישן הפך להיות הבית שלהם (הרבה יותר ממה שהוא הפך להיות הבית של ההורים).

(דיסקליימר: אנחנו עזבנו לפני שהיו ילדים, או אפילו מחשבות על ילדים

, אז זו דעה שגיבשתי בעיקר מלפגוש ילדים של אחרים. המנוסות והמנוסים מוזמנים להגיד לי שאני מדברת שטויות, אם זה המצב).

 

[מרב של ערן]

הסיבה העיקרית שהובילה אותנו

היה חוסר הרצון להגיע לגיל שבו יהיה כבר מאוחר מדי ולהצטער שלא ניסינו. אני הייתי אומרת שאם אתם מסרבים להכיר בעובדה שמעכשיו והלאה אתם בישראל ואין משהו אחר אז כנראה שזה כן בוער בכם

כל יתר הדברים הם בלתי ניתנים לחיזוי. אולי הקרבה לישראלים תקל את המעבר, ואולי לא. אולי לילדה יהיה קל והיא תמצא את עצמה חברתית די מהר ואולי לא. אולי את תפגשי מקומיות שכיף לך איתן והן יהיו חברות נפש ואולי לא. חלק גדול מההיטמעות בחברה המקומית היא מאמץ מצידכם אבל גם המזל משחק פה תפקיד. אני חושבת שאם לוקחים בחשבון שלוקח בערך שנתיים להתמצא, להכיר מספיק אנשים, ליצור הזדמנויות אז אולי קל יותר ומי שמצפה שאחרי חודש יהיו לו חיי חברה פעילים נמצא בדרך הנכונה לאכזבה כואבת.

 

[ניריתסקוטלנד]

האמת, קשה לי לענות.

נקודה מאוד חשובה שאני חוויתי אחרי שעזבתי את ישראל היתה, שישראל לא תהיה ישראל שעזבתי אף פעם יותר. אין חזור!!!
קשה להסביר את זה, ברגע שחוויתי משהוא אחר, פתאום אני עושה השוואות כל הזמן, היחסים עם החברים השתנו, הכל היה שונה, והרגשתי את זה כבר בביקור הראשון, חצי שנה אחרי שעזבנו את ישראל.

אם אתם מתכננים לצאת להרפתקה של 3 שנים בלבד, אני לא הייתי נכנסת לזה במצב שתיארת. אבל כל אחד שונה. לכל אחד יש צרכים אחרים.

כמו שכבר כתבו פה, השנה הראשונה היא מאוד קשה. בישראל שחית במים חמימים, בכל שאלה או בעיה ידעת בדיוק לאן לפנות, לאיזה חברה ללכת לקפה ועם מי להפגש בכל בעיה או צורך שעולה. בחו"ל אתם לבד!!! אתם שוחים במים די קרים. אני נשואה לסקוטי ואנחנו גרים במקום שלו, ועדין הרגשתי מאוד חזק את הקושי הזה, שלא לדבר על זוג ישראלי בארה"ב.

לגבי הילדים לא הייתי דואגת, יהיו כמה שבועות קשים ואח"כ הם יכנסו לשיגרה חדשה. בעלך מגיע לעבודה שם הכל חדש והוא צריך להוכיח את עצמו, הוא יהיה שקוע בזה עד צוואר ולא בהכרח יהיה פנוי לכם. כתבת שאת לא אישה של להישאר בבית עם הילדים. נכון שיש המון מה לעשות עם ילדים בחו"ל, כי רוב הילדים נמצאים בבית בגילאים הקטנים, אבל זה לא מתאים לכולם, ו 24/7 עם הילדים זה לא פקניק.

זאת החלטה מאוד לא פשוטה. אני מקוה שהתשובות פה מאירות את המציאות ועוזרות לעשות סדר, ואולי מעלות דברים חדשים שלא חשבתם אליהם.

תשארי איתנו ותרגישי מאוד חופשי לעלות פה כל שאלה. בהצלחה לכם

 

[Gidi Shemer]

מציע גם לשאול בקומונה של ישראלים בארה"ב

תחפשי שם את "גרזנית" שהייתה שנתיים עם המשפחה ברילוקיישן באלפרטה וכעת חיה בארץ.

 

[evabachar]

תודה גידי. אנסה זאת!

 

[allkind]

ענו לך מאוד לעניין בינתיים

אבל אני אנסה גם. אני מהאזור, אבל מהתיאור שלך עולה שהחששות שלך לא תלויים כל כך באזורינו החביב אלא בך.
את כותבת שיש לכם חיים טובים, ביישוב, עבודות טובות ומבוססות, חברים, משפחה תומכת. "אנחנו רוצים לנסוע בשביל החוויה. לראות מקומות, להתנסות בדברים חדשים, להכניס קצת צבע לחיים." אני חושבת שעד פה טוב ויפה, אבל לעצור את החיים בשביל החוויה, ובעיקר אם זו חוויה זמנית, עלול להסתיים במפח נפש, כי תגלו חיים שונים לגמרי כשתחזרו לישראל. אנשים ימשיכו בלעדיכם ואתם די תתחילו מחדש- למצוא עבודה, למצוא את עצמכם ולהשתלב. לכן אני בדיעה שרילוקיישן לא עושים לתקופה קצרה, זה לא שווה את כל ההתעסקות, ההתאקלמות, הקשיים. החוויה עלולה להתגמד לעומת כל הקשיים במעבר ובמעבר חזרה. אנחנו הגענו לכאן במטרה להישאר, אבל זה כי לא היינו ממש מסודרים בארץ והחיים שם לא נעשו קלים יותר. לא ראינו את עתידנו שם, הרגשנו קצת זרים במולדת שלנו וגם ידענו גם שכל מעבר הוא רילוקיישן בפני עצמו, גם אם זה חזרה ארצה.
חלק מההצלחה ברילוקישן זה להיות באותו ראש עם בן הזוג, לתאם ציפיות. אם את לא יכולה לשבת בבית, כהגדרתך, את צריכה לחשוב על תסריט בו את כן נאלצת לשבת בבית תקופה לא קצרה (ואולי כל התקופה(- תחשבי אם מתאים לך. הרבה ישראליות אומרות שהן חייבות לעבוד, אבל אולי כדאי לשאול את עצמך למה א-ת חייבת לעבוד (הגשמה עצמית אפשר למצוא בלימודים, תחביב, התנדבות שקשורה לבי"ס של הילדים או למשהו אחר). זוג שהקשר שלו לא חזק, או שהאופי של בני הזוג לא חזק, יתקשה מאוד ברילוקיישן, בריחוק מהמשפחה ומכל מה שמוכר. זה לא קל ולא מתאים לכל אחד, למרות שבארץ יש מן נטייה עכשיו לעודד רילוקיישן כי קשה. לכם נשמע שיש חיים מסודרים וטובים, ואולי באמת חבל לוותר עליהם בשביל הלא נודע.

1. בולי- "מה יהיה אם לא תצליח להתגבר על הפרידה מהחברים כאן? מה יהיה אם לא תצליח ליצור קשרים משמעותיים שם? זה בכלל קיים שם?" אני גם חושבת שאת משליכה חששות ממך עליה, לכולם יהיה תקופת הסתגלות אבל אם תשדרו לה שזה חוויה וכיף, ושיהיו לה חברים חדשים בגן חדש והרבה הרפתקאות חדשות היא עשויה להפתיע ולהתנהג די דומה לאיך שהיא בארץ.
"אני יודעת שבארה"ב צריך לקבוע איזה שבוע מראש אם רוצים להיפגש אחר הצהריים, זה באמת כך?" לא ממש. זה תלוי אופי. לי קשה לקבוע מעכשיו לעכשיו ואני לא אמריקאית. אני צריכה לפחות יום התראה, אבל יש לנו חברים אמריקאים שלא זקוקים להודעה מראש.

2. סבא סבתא - אני חושבת שהדאגה למשפחה הגרעינית היא מעל הכל, ומה שתחליטו ההורים שלך יקבלו. הם באמת עוד צעירים, ויוכלו להגיע לביקור אם תצטרכו אותם (אחרי לידה למשל או עזרה אחרת) וכנ"ל אתם, אם הם יצטרכו אני מאמינה שתוכלו להגיע לעזור. לכל חברנו כאן, וגם לנו, יש הורים שלא נעשים צעירים יותר. כולם מתמודדים, וזה לא בהכרח קל (אחד הקשיים של רילוקיישן). אבל זו בחירה שעושים. רגשות אשמה זו גם בחירה.

3. אני - "הבעיה היא בעיקר משום שאנחנו נוסעים לתקופה ולא חושבים לעזוב לתמיד, אז מה יקרה כשאחזור? האם אצליח למצוא עבודה טובה כמו זו שאני מוותרת עליה היום? נשים היו נותנות הרבה בשביל עבודה כמו שיש לי....
אני מוותרת על הרבה, וזה לא פשוט לי בכלל...." כמו שאמרתי, אולי במצב הספציפי שלכם, רילוקיישן לא מתאים. אז אולי תשאלו תמיד "מה אם?", אבל בעצם לא רע לכם בנישה שבניתם.

 

[evabachar]

תודה allkind

שמחתי לקרוא את תגובתך, נגעת בנקודות חשובות ובדיוק בקשיים שעלולים להיות ואותם אני צריכה לקחת בחשבון.
אני לא משלה את עצמי שהמעבר יהיה קל ואני מוכנה להתמודד עם הקשיים שיבואו מכל תחום.
אולי באמת הקושי העיקרי הוא אצלי

נו.... השלכה על ילדים היא תופעה פסיכולוגית נפוצה, הלא כן?

התקופה לאוו דווקא תהיה קצרה. לרוב יש אפשרות כמובן להמשיך יותר משלוש שנים. זאת אופציה כמובן רק אם טוב לנו ואנחנו רוצים להישאר. רבים הרי נשארים תקום. ארוכה יותר ואני לא פוסלת מראש.

אנחנו זוג חזק. טפו טפו. כפי שכתבתי בתגובה קודת אשמח למצוא את עצמי בתחומים שהם לא רק עבודה. נכון, אני לא יכולה להישאר בבית אבל דווקא מאתגר אותי למצוא בעצמי תחומי עניין חדשים ועיסוקים נוספים לעשות מעבר למה שאני עושה בהצלחה כבר עשר שנים. אני רואה זאת דווקא כהזדמנות.

אולי רילוקיישן הוא לא באמת בשבילנו? אולי....

את זה בדיוק אנחנו שואלים את עצמנו.
אבל האם זה שטוב לנו כאן הוא סיבה לוותר על הרפתקה או על אפשרות לבנות לילדים עתיד אחר? הכל יכול להיות, אולי נהיה כל כך מרוצים שלא נחזור?

תודה על השיתוף והתגובה!
אווה

 

[allkind]

אם אתם מחליטים להגיע לאזור, צרי קשר

אנחנו באטלנטה

 

[evabachar]

פורום יקר, תודה רבה לכולכם!

אני ממש שמחה להכיר את כולכם.
שמעתי כאן תגובות, תובנות וחוויות, שמעתי כאן דעות לכאן ולכאן ואני מאוד מעריכה את הרצון לעזור ואת היכולת שלכם לשתף בחוויות האישיות שעברתם.
אומנם עוד לא החלטנו, אבל בהחלט עזרתם!
אתם נהדרים!

כמובן שאעדכן בתוצאות ההחלטה, ואם נחליט שכן, אולי עוד היה כאן דיירת של קבע

המשך שבוע נעים לכולם!
אווה

 

[boneguy]

והערה קטנה ולא קשורה...

יש בעיה עם הכינוי של הבת שלך. זה לא יעבוד פה... סתם שתדעי...

 

[evabachar]

וואלה

טוב נו.... יש לה עוד מיליון כינויים אחרים