שני פסקי דין שראיתי בנושא
עב 2259/06 לפק אורית נ פרטנר תקשורת עב 2260/06 ביאז'י מלי נ פרטנר תקשורת עב 5524/03 אנט קירש נ זכוכית בידודית בית הדין לעבודה בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו עב 005524/03 בפני כב' השופטת מיכל לויט 05/11/2008 נ.צ. מר עמיר נ.צ. מר גמליאל בעניין: אנט קירש התובעת והנתבעת שכנגד ע"י ב"כ עו"ד שי מיטרני נ ג ד 1. זכוכית בידודית 18 ז.ב. בע"מ 2. אייל רובננקו הנתבעת והתובעת שכנגד הנתבע ע"י ב"כ עו"ד גיורא רובננקו להחלטה בעבודה (2004-12-29): בשא 5717/04 אנט קירש נ' זכוכית בידודית 18 ז.ב. בע"מ שופטים: מיכל לויט עו"ד: מיטרני, רובננקו מיני-רציו: * ביה"ד לעבודה חייב את הנתבעת ומנהלה בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק ופיצויים בגין נזק ממוני, לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מהטעם שהתובעת הופלתה לרעה בתנאי עבודה בשל הריונה, בניגוד לחוק. * עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות * עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה * עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה * עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה * חברות – אישיות משפטית נפרדת – הרמת מסך * חברות – הרמת מסך – אישיות משפטית נפרדת . עתירת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים שנגרמו לה, כנטען, עקב הרעת תנאי עבודתה והפסקת עבודתה בנתבעת, לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק) ולהחזרי כספים שקוזזו משכרה. כן עומדת תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו, כנטען, לנתבעת, במעשיה ובמחדליה של התובעת. . בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה ברובה, דחה את התביעה שכנגד בהעדר הוכחה, ופסק כי: ס' 2(א) לחוק קובע כי אין להפלות בין עובדים על רקע, בין היתר, מין, הריון ו/או הורות. ס' 9 לחוק מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי פעל שלא בניגוד לס' 2 לחוק, לאחר שהעובד הניח תשתית ראייתית ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה. בענייננו התובעת עמדה בנטל הראשוני להוכיח כי תנאי עבודתה שונו וכי לא השתנה דבר בכישוריה, מלבד הריונה, שהצדיק שינוי זה. אלא שהנתבעת לא עמדה בנטל להראות כי פעלה שלא בניגוד לחוק ואף עולה, מהתנהלות הנתבעים כי גילוי דבר ההריון היה הסיבה היחידה לשינוי היחס ותנאי העבודה של התובעת. פעולות הנתבעים הביאו את התובעת להחלטה הבלתי נמנעת לעזוב את מקום העבודה. בנסיבות חמורות של התנהלות הנתבעים, יש מקום לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי הקבוע בחוק, ללא צורך בהוכחת נזק. בנוסף יש ליתן לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני שיהא בו כדי לבטא חלק מהזכויות שבאופן סביר ניתן היה להניח כי היתה זכאית להם, לולא פעולות הנתבעים, בסך 32,000 ₪. בקביעת גובה הפיצוי הממוני נלקחו בחשבון כי נפסק לתובעת מלוא הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק והתנהלותה שלה. הגם שיש לראות בהפסקת עבודתה של התובעת התפטרות בדין פיטורים, בנסיבות בהן לא היה מקום לדרוש מהתובעת שתמשיך בעבודתה, לא קמה לתובעת זכאות לפיצויי פיטורים, משלא השלימה שנת עבודה. עם זאת, נלקח בחשבון בסכום הפיצוי בגין נזק ממוני הפסד זכות לפיצויי פיטורים, הפסד זכות לקבלת דמי הבראה, הפסד שכר עבודה בגין 3.5 חודשי עבודה עד מועד הלידה. יתר רכיבי התביעה נדחו בהעדר הוכחה, למעט פדיון חופשה. כ"כ הורם מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע 2, מנהלה, מהטעם שהוא היה ה"רוח החיה" מאחורי ההתנהגות המפלה את התובעת לרעה בשל הריונה. הנתבע פעל באופן מודע, שלא בתום-לב, בכוונה לפגוע בזכויות התובעת, עוד טרם נפל פגם בהתנהלות התובעת עצמה, רק בשל הריונה. כ"כ, מאחר שיש חשש כבד בדבר היכולת להיפרע מהנתבעת, שעובדיה הועברו לחברה אחרת שהקים הנתבע, יש מקום לחייב גם את הנתבע, באופן אישי, בתשלום זכויות התובעת. פסק - דין 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתה של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן - התובעת) לתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים שנגרמו לה, על פי הנטען, עקב הרעת תנאי עבודתה והפסקת עבודתה בנתבעת והתובעת שכנגד (להלן- "הנתבעת" או "החברה"), לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות) ולהחזרי כספים שקוזזו משכרה. כן עומדת בפנינו תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, לנתבעת, במעשיה ובמחדליה של התובעת. 2. ההליכים בבית הדין ביום 6.8.03 הגישה התובעת בקשה למתן צווים זמניים (בש"א 4046/03) כנגד הנתבעים וכנגד מר יוסף רובננקו כנתבע (משיב) נוסף, המורים להם להמשיך ולקיים את תנאי העסקתה כפי שהיו עד לחודש מאי 03', מועד בו נודע להם על היותה בהריון; להשיב לה את סיסמת הגישה למחשב; לאפשר לה להשתתף בטיולים מאורגנים של הנתבעת ו/או להעניק לה שי לחג; להימנע מנטילת הרכב שהועמד לרשותה במהלך סופי שבוע או בזמן מחלה; להימנע מקיזוז סכומים משכרה ולהשבת הסכומים שקוזזו עד לאותו מועד משכרה וכן לכל סעד אחר שימנע פגיעה בה על רקע היותה אישה הרה. כן עתרה התובעת לגילוי ספרי החשבונות של הנתבעת. בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעים וכנגד מר יוסף רובננקו לתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים שנגרמו לה לטענתה; לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולהחזרי כספים שקוזזו משכרה. בדיון שנערך בבקשה לסעדים הזמניים הוסכם על מחיקת מר אייל רובננקו ומר יוסף רובננקו מהבקשה ומכתב התביעה. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לכאורה במעשיה ובמחדליה של התובעת. התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירופו של מר אייל רובננקו כנתבע נוסף (בש"א 5717/04) [פורסם בנבו]. בהחלטת בית הדין מיום 29.12.04 התקבלה הבקשה לתיקון כתב התביעה באופן חלקי והתקבלה הבקשה לצירוף מר אייל רובננקו כנתבע נוסף. 3. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי זכוכית מבודדת לבניין. הנתבע הינו מנהלה של החברה ובעל מניות בה. התובעת עבדה בחברה כסוכנת מכירות החל מיום 1.11.02. ביום 19.5.03 הודיעה התובעת למר יוסי רובננקו על היותה בהריון. ביום 9.6.03 פנתה הנתבעת ליחידה לפיקוח על נשים בהריון במשרד העבודה והרווחה בבקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת. ביום 23.7.03 קבעה הממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה שאין ליתן היתר לפיטורים. ביום 20.9.03 שלח ב"כ התובעת לנתבעת התראה לתשלום סכומים שקוזזו לכאורה משכר התובעת תוך שציין כי אי תשלום הסכומים האמורים תוך 24 שעות תחשב כהרעת תנאים שתאפשר לתובעת להפסיק עבודתה בדין מפוטרת. ביום 25.9.03 הודיע ב"כ התובעת לב"כ הנתבעים כי משלא תוקנו הפרות והרעות התנאים שננקטו כלפי התובעת רואה זאת התובעת כהרעת תנאים אשר כמוה כפיטורים של ממש. גרסאות וטענות הצדדים 4. לגירסת התובעת, ביום 21.5.03, יומיים לאחר שהודיעה לנתבעת על הריונה, זומנה לשיחה עם הנתבע בה הובהר לה כי עקב הריונה מבקש הוא לסיים את יחסי העבודה ביניהם באופן מיידי. לטענתה, באותה שיחה אמר לה הנתבע כי הוא מרוצה מעבודתה ומתפקודה המקצועי. התובעת נתבקשה להודיע באם היא מסיימת עבודתה לאלתר או ממשיכה בעבודתה וביום 25.5.03 הודיעה התובעת כי ברצונה להמשיך ולעבוד בחברה. ביום 27.5.03 זומנה התובעת לשיחה נוספת עם הנתבע ועם מר יוסי רובננקו בה הודיעו לה השניים כי מאותו רגע חלים עליה כללים חדשים ובין היתר, עליה לדווח על מועדי כניסתה ויציאתה לעבודה, לדווח על פעילותה היומית וביקוריה אצל לקוחות, להחזיר את הרכב שהועמד לרשותה כחלק מתנאי העסקתה בכל סוף שבוע ולהימנע מקיום שיחות במכשיר הסלולרי שהועמד לרשותה בסופי שבוע. לגירסת התובעת, הנתבע צעק ואיים עליה והאשים אותה כי הונתה ורימתה את החברה בכך שנכנסה להריון. לגירסת התובעת, מרגע זה ואילך עשו הנתבעים כל שיכלו כדי למרר את חייה ולהמאיס עליה את עבודתה. בין היתר, נחסמה גישתה למחשב לקבלת דוחות מכירה ללקוחות, קוזזו משכרה סכומים שלא כדין, נחסמה לה האפשרות לביצוע שיחות יוצאות מהטלפון הסלולרי שהועמד לרשותה ונלקח מביתה הרכב שהועמד לרשותה בזמן מחלה ובסופי שבוע. בנוסף, בניגוד לתנאי העסקתה עד לאותו מועד, נדרשה התובעת לבצע עבודתה עד לשעה 17:00, ללא תלות במיקום הלקוח. כמו כן, משכורתה שולמה לה ביום 9.6.03 ולא בתחילת החודש כשאר העובדים ושולמה בשיק ולא בהעברה בנקאית כפי שנהוג היה לגבי כל העובדים. ביום 9.6.03 פנתה הנתבעת למשרד התמ"ת לקבלת היתר לפיטורי התובעת. לאחר קבלת תגובת התובעת נקבע באופן מפורש כי אין להתיר את הפיטורים וכי הסיבה היחידה העומדת מאחורי הרצון לפטר את התובעת היא עובדת היותה בהריון (פניית הנתבעת ותגובת התובעת לפנייה - נספחים ב' וג' לתצהיר התובעת, החלטת הממונה - נספח ד' לתצהיר התובעת). לגירסת התובעת, לאחר קבלת החלטת הממונה המשיכו הנתבעים במסכת ההתעללות בה ובין היתר קיזזו משכרה סך של 2,300 ש"ח, שכביכול הוצאו על ידה ללא אישור בגין שיח