זה לא רק שהספר רדוד, ואני עוד המשכתי ל´שערי הבריאה´ ואז באמת זה כבר נהיה מיותר...לא מצאתי שום עלילה בעלת עניין כלשהו ואיזהשהו רמז לעלילה בסיסית שעוד אפשר למצוא שם הוא די זהה לזו שב´בורא העולמות´, אז לא ראיתי צורך להמשיך לספרים הבאים. דיעה שלי, כמובן.
שני הספרים הראשונים מתרחשים באותו עולם מדרגות. מן הסתם פיתוח עולם יחיד הצדיק לדעתו בסיס משותף עליו הסיפור מתפתח. ההמשכים כבר לא מוגבלים לאותו עולם יחיד, וזה מורגש במספר רמות.
הוא? מי זה הוא? ../images/Emo13.gif ../images/Emo58.gif
יש שני גיבורים: וולף וקיקהה. בספר הראשון הם משתפים פעולה. בספר השני וולף הולך להציל את קריסאיס מהרשע התורן (אחותו או משהו כזה) ובשלישי קיקהה מתמודד עם הקסדות השחורות ומשמיד את כולם חוץ מאחת שבורחת לכדה"א ואז מתחיל הספר הרביעי. יותר וולף לא מופיע כדמות פעילה אם זכור לי היטב (למרות שלקריסאיס יש הופעת אורח). רק מזכירים מה אולי קרה לו.
טוב אני אשתדל לדלג על הקטע בו אני מסבירה לך שאתה לא חייב להסכים אבל גם לא להכריז שהיא שגויה וכו´ גם אם שני הספרים באמת היו מתרחשים באותו עולם (והם לא) אז מה שאתה מציע בעצם זה שאני אסבול בשקט מתוך תקווה שאולי בספר השלישי העניין ישתפר? ומה זה חשוב איפה ´הוא´ מציל ´אותה´ וממי? אחרי שני ספרים בהם התבנית היא די דומה ומקובעת (חוטפים אותה, הוא יוצא להציל אותה ....) הבנתי את הרעיון ומבחינתי אפשר לעבור הלאה.
עבר תאריך התפוגה... את לא חייבת לסבול כלום, אבל בטרילוגיה השנייה (שמורכבת משני ספרים ועוד אחד ועל כן אינה טרילוגיה, קטנוניים שכמותכם) זה לחלוטין לא המצב.
עומק הדמויות העלילה מה לא. כנס העתידנים, סירת החלל נצחון, הטיס האמיץ פיירפקס ועדן בכלל שוברים כל מסגרת. שלא לדבר על הקיביריאדה. אני לא רוצה להתחיל לדבר על סולאריס. מה יש גרומיט, אתה לא יכול להנות מספר הרפתקאות משובח. בהההה לך גרומיט!!!
ההקדשה בספר בסימן החד קרן, הספר השלישי בסדרת אמבר הראשונה, היא כלקמן: "ליאדאוין ובורא העולמות שלו וכמובן לקיקאהה" או שאולי טעמו של זילאזני לא נחשב בעינך? בעיני כל ספר שהוזכר בצורה כזאת, חייב להיות מעולה!!!
הוא לא רע (לדעתי כמובן). שמעתי שיש יותר מחלק אחד - ושזה בכלל לא הראשון - מישהו מאשר או מכחיש? מה יש לך נגד שני אדם? נו טוב - על טעם ועל ריח אישית - לא אהבתי את שקיעה - פשוט לא.. גם לא את ילד המערות, או איך שלא קראו לו... ממש קשה לי למצוא ספר שלא מזכיר בכלל בני אדם... אנחנו תמיד נדחפים מתישהו לעלילה. "טרילוגיית שער" או היצ´י לא עונה להגדרה... אולי באמת מלחמת הרימום נותן את המבט העמוק ביותר דרך עינים ומוחות חיזריים... יש לי הרגשה מנדנדת שעומד לי שם על קצה הלשון שאני לא מצליח להוציא...