אוטפימיסט ראשי
New member
מחפש פתרון - אשתי חסומה רגשית ופיזית וזה פוגע בילד של ה-5.5
אני נשוי לאשתי כשמונה שנים.
כזוג רווקים היינו הזיווג המושלם. נשמות תאומות.
האהבה בנינו היא ברמות מיסטיות ממש.
לאשתי יש בעיה עם מגע פיזי וביטוי רגשות. אני לעומתה מאוד רגיש ומאוד צריך מגע פיזי ורגשות.
בגלל שאני נוטה להיות מלודרמטי ומוסרט בקלות, אשתי מאזנת אותי ויחד יש בנינו איזון ומתח בונה בו שנינו מפתחים בזכות השוני בנינו. אני הופך להיות יותר מאוזן רגשית והיא לומדת להתחבר לרגשותיה.
במישור הפיזי יש בעיה. כנראה שהיא עברה בגיל מאוד מוקדם התעללות מינית ומגע פיזי הוא בעייתי מבחינתה.
אנחנו בקושי מקיימים יחסי מין ואני למדתי לחיות עם המצב, כי מעבר לזה יש כל כך הרבה בזוגיות שלנו.
אשתי מעולם לא הלכה לטיפול מקצועי לגבי הבעיה שלה. כנראה שמדובר בתיבת פנדורה רצינית.
כל עוד הבעיה נגעה רק בי ולנו כזוג, התמודדנו והגענו להישגים יחד.
אחרי ההקדמה הזו אני אגיע למצב שדורש פתרון.
יש לנו ילד קטן בן חמש וחצי. הוא כמוני. רגיש מאוד ומאוד צריך מגע פיזי, חום ואהבה.
אשתי מעולם לא הצליחה להכיל את רגישות היתר שלו. מאז שנולד.
הצורך שלו במגע, בחום, באהבה מתנגש עם חוסר הכלים הרגשיים שלה ועם הבעיה שלה והיא נוטה להתפרץ עליו המון.
אני קורא אותו כמו ספר פתוח ומבין בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא צריך ממנה.
היא מבינה את זה בדיעבד, אבל זה לא מצליח לגרום לה לפרוץ את המחסומים הרגשיים והפיסיים שלה. וכל הזמן יש מצבים ממש קריטיים בעיני, בו הילד מבקש בדרכו הילדית חום ואהבה ממנה, היא לא יודעת לפרש את זה נכון ואז היא צועקת ומתפרצת עליו.
אני רואה את הנזק הרגשי והנפשי שנוצר אצלו.
היו לי ולאשתי אין סוף שיחות נפש על הנושא והיא מבינה היטב את מהות הדברים. אבל תמיד ברגע המבחן היא לא מצליחה לפרוץ את ההתניות שלה ופוגעת בילד.
נוצר מצב שהיא אכולת רגשות אשם, תסכול וחוסר אונים ואף דיכאון במידה מסוימת.
אני גם חוטא בשוגג וכועס עליה במקום להכיל ולהבין אותה.
אני מרגיש שאני אוהב יותר את הילד מאשר אותה ואני נחרד מהנזקים שאני חושב שהיא גורמת לו.
כל פעם מחדש אנחנו מגיעים למצב, כמו הערב, של משבר וחוסר אונים.
אני מקווה שזה הפורום הנכון.
אשמח לקבל עזרה, עצה, כי אני מאמין שכל אתגר בחיים טומן בחובו אוצר גדול.
מצבנו הכלכלי מאוד קשה ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ללכת לטיפול.
אני נשוי לאשתי כשמונה שנים.
כזוג רווקים היינו הזיווג המושלם. נשמות תאומות.
האהבה בנינו היא ברמות מיסטיות ממש.
לאשתי יש בעיה עם מגע פיזי וביטוי רגשות. אני לעומתה מאוד רגיש ומאוד צריך מגע פיזי ורגשות.
בגלל שאני נוטה להיות מלודרמטי ומוסרט בקלות, אשתי מאזנת אותי ויחד יש בנינו איזון ומתח בונה בו שנינו מפתחים בזכות השוני בנינו. אני הופך להיות יותר מאוזן רגשית והיא לומדת להתחבר לרגשותיה.
במישור הפיזי יש בעיה. כנראה שהיא עברה בגיל מאוד מוקדם התעללות מינית ומגע פיזי הוא בעייתי מבחינתה.
אנחנו בקושי מקיימים יחסי מין ואני למדתי לחיות עם המצב, כי מעבר לזה יש כל כך הרבה בזוגיות שלנו.
אשתי מעולם לא הלכה לטיפול מקצועי לגבי הבעיה שלה. כנראה שמדובר בתיבת פנדורה רצינית.
כל עוד הבעיה נגעה רק בי ולנו כזוג, התמודדנו והגענו להישגים יחד.
אחרי ההקדמה הזו אני אגיע למצב שדורש פתרון.
יש לנו ילד קטן בן חמש וחצי. הוא כמוני. רגיש מאוד ומאוד צריך מגע פיזי, חום ואהבה.
אשתי מעולם לא הצליחה להכיל את רגישות היתר שלו. מאז שנולד.
הצורך שלו במגע, בחום, באהבה מתנגש עם חוסר הכלים הרגשיים שלה ועם הבעיה שלה והיא נוטה להתפרץ עליו המון.
אני קורא אותו כמו ספר פתוח ומבין בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא צריך ממנה.
היא מבינה את זה בדיעבד, אבל זה לא מצליח לגרום לה לפרוץ את המחסומים הרגשיים והפיסיים שלה. וכל הזמן יש מצבים ממש קריטיים בעיני, בו הילד מבקש בדרכו הילדית חום ואהבה ממנה, היא לא יודעת לפרש את זה נכון ואז היא צועקת ומתפרצת עליו.
אני רואה את הנזק הרגשי והנפשי שנוצר אצלו.
היו לי ולאשתי אין סוף שיחות נפש על הנושא והיא מבינה היטב את מהות הדברים. אבל תמיד ברגע המבחן היא לא מצליחה לפרוץ את ההתניות שלה ופוגעת בילד.
נוצר מצב שהיא אכולת רגשות אשם, תסכול וחוסר אונים ואף דיכאון במידה מסוימת.
אני גם חוטא בשוגג וכועס עליה במקום להכיל ולהבין אותה.
אני מרגיש שאני אוהב יותר את הילד מאשר אותה ואני נחרד מהנזקים שאני חושב שהיא גורמת לו.
כל פעם מחדש אנחנו מגיעים למצב, כמו הערב, של משבר וחוסר אונים.
אני מקווה שזה הפורום הנכון.
אשמח לקבל עזרה, עצה, כי אני מאמין שכל אתגר בחיים טומן בחובו אוצר גדול.
מצבנו הכלכלי מאוד קשה ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ללכת לטיפול.
