מחפש תשובה לשאלה

[לבדד ישכון]

מחפש תשובה לשאלה

כך: הנשים הכי קרייריסטיות, באין-ספור ריאיונות ושיחות לסוגיהן, כאשר מגיעים לנושא 'ילדים' אומרות כולן שזהו האושר והסיפוק והמטרה וכו' וכו' וכו' הכי גדולים בחיים. הפנים ואופן הביטוי אומרים ה-כ-ל. ואני תמה כבר שנים: למה שני ילדים זה פסגת העולם --- ושבעה או עשרה זה קללה???!!! איך זה ייתכן??? אשמח לשמוע בעניין זה.

 

[ג נ ו ב]

אנסה לענות...

אקדים ואומר שאני בא ממשפחה בת 12 ילדים ואני לא ראיתי את זה כקללה, כל ילד קיבל יחס טוב מעולה אפילו. הנקודה שבה אנשים מחשיבים את זה כקללה, זה כפי שאתה עצמך אמרת בתחילת דבריך, נשים קרייריסטיות... הן לא יכולות להיות אשת קריירה ואמא טובה כשיש הרבה ילדים. אתה הגזמת שקראת לזה קללה, כי גם נשים כאלה מכבדות ומעריכות ואולי גם מרחמות... על אמהות להרבה ילדים שמצליחות להסתדק היטב בשני הדברים גם יחד. (למרות שדעתי האישית, הינה, שכשיש יותר ילדים זה לעיתים יכול להשפיע לרעה על שאר הילדים למרות שכבן למשפחה כזו לא חוויתי כך)

 

[moshe010]

למה בן זוג אחד זה פסגת העולם

ועשרה בני זוג לאדם אחד זה קללה למה שעות נוספות בעבודה זה פסגת העולם אבל עבודה שמחייבת 14 שעות זה קללה בקיצור כל דבר תלוי במינון וילד לוקח הרבה מאוד משאבים פיזים נפשיים וכספיים ורוב בני אדם מסוגלים לתת אותם רק לכמות מצומצמת של ילדים לשני שלושה ילדים אמנם יש אנשים עשיריים בכוחות פיזיים נפשיים ובכסף ומסוגלים לגדל יותר ילדים,אשרי חלקם ושיבוסם להם ואכן יש בודדים בחברה החילונית המשכילה והעשירה שעושים זאת אבל לחייב חברתית ודתית לכל אשה מגיל 18 והלאה להביא ילד כל שנה/שנה וחצי זה סופר קללה להם ולילדיהם לא חסר משפחות מרובת ילדים שהאשה קמלה נפשית ופיסית והילדים חסרי חום ואהבה וחסרי צרכים מינימלים כי אין כסף ולעזאזל הקילשאה הנדושה שכשנולד ילד חדש הלב מתרחב, אלא הזמן איכות הוא מוגבל, וכשיש הרבה ילדים בהכרח שהתשומת לב והחום שיזכה כל ילד יהיה הרבה פחות מאשר ילד למשפחה בעלת שניים או שלושה ילדים למה נראה לך החילוניים מביאים רק שני ילדים אם זה כ"כ אושר לגדל 10? נכון גם שם יש לחץ חברתי ונורמות שקשה לזרום נגדם אבל ודאי שיותר קל מבחינה חברתית לחילוני להוליד שש ילדים מאשר לחרדי להוליד רק שניים ולכן מסתבר יותר שלולא הלחץ החברתי דתי, ובהתחשב רק ברצונם האישי של הפרט לאושר הממוצע של ילדים לאדם היה יותר קרוב לשלושה מאשר לעשרה

 

[אביב זמיר 3]

כל מילה מיותרת !

 

[אביב זמיר 3]

כל מילה נוספת מיותרת !

 

[לבדד ישכון]

בא נמשיך את הקו שלך...

למה שלוש מאות אלף דולר זה ברכה -- ומיליון זה יותר ברכה??????? בדיוק לזה רמזתי בעצם השאלה. אולי (רק אולי) מי שמסתפק במעט 'ברכה' של ילדים מחפש בעצם את הנאת עצמו וסיפוק עצמו??? ובאמת, בחרתי בפורום הזה להעלות את הנושא בגלל שבולטת בו סלידה ממש מלידת ומגידול ילדים רבים. אז בבקשה, בואו נעמיק קצת יותר...

 

[לבדד ישכון]

ובמחשבה שניה -- תגובה נוספת:

כל הדוגמאות שהבאת והביאו אחרים כאן, הן גשמיות במובהק! שעות עבודה, אוכל וכו'. וברור שהכפלת המאמץ היא בלתי-נסבלת. אבל כשמדברים בהנאה נפשית נטו, מה הקשר לכל זה. תכפיל ותשלש את הנאותיך. מה בכך אם הן מותנות גם במאמץ...

 

[mister xy]

מה הקשר ? ../images/Emo4.gif

אם יש לי כסף בבנק אני לא צריך לדאוג לו להאכיל, לחתל, להלביש, לרחוץ וכו' והוא גם לא מפריע לי לישון בלילה ולא עושה רעש ובלגן בבית.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

'הנאה נפשית נטו'

אחד מהשתיים - או שאין לך ילדים, או שאתה משאיר לאישתך את העבודה הקשה, המאמץ הפיזי והנפשי, הקימות בלילה, ההתרוצצויות ביום, הטיטולים, הנקיונות, הבלגן, המריבות, המחלות, הבכיות, הרעש ושאלות ה'למה', סבל ההיריון וכאבי הלידה וההנקה, ולעצמך אתה משאיר את ה'הנאה נפשית נטו'. רק זה יכול להסביר הודעה כמו זאת. ואז זה אני אומרת כאמא לשני ילדים שהם פסגת האושר שלי אבל גם ההשקעה הכי כבדה, פיזית ונפשית, שאי פעם היתה לי.

 

[לבדד ישכון]

היא הנותנת...!!!

שהרי נתינה מביאה אהבה (ואין להאריך במפורסמות), אז אולי אם תנסי לתת הרבה יותר, תאהבי ותהני הרבה יותר. או שבאמת האיגואיזם הוא שמונע זאת... אז לא נכון ש"הילדים הם פסגת האושר שלי" אלא "אני וצרכי והנאתי ונוחותי, הם פסגת האושר שלי".

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

בגלל אנשים כמוך

יש במשפחתי ובסביבת מגוריי הוריי עשרות חרדיות טרוטות עיניים, סמרטוטים ממש, פיזית ונפשית, שמאלצות את עצמן להיכנס עוד פעם להריון, להביא עוד ועוד ילדים, וחלילה לא להקדיש דקה אחת לעצמן כי 'נתינה מביאה אהבה' אז חייבים לתת ולתת ולתת. ותן לי לגלות לך משהו: יש ביניהן די הרבה שנמצאות ברמה כזו או אחרת של דיכאון. מכירה מקרוב. נתנו נתנו נתנו את תמצית דמן ונשמתן, ונשארו צלליות אדם ללא שמץ עצמיות ושמחת חיים. אני מאד מקווה שאתה מדבר מבורות וחוסר ידע, ולא מאכזריות. אם לא היית טיפש הייתי קוראת לך חלאה, אז אני באמת מקווה שזו הטיפשות מדברת.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

ועוד משהו, כי אני ממש נסערת בגללך

היית פעם בחייך בהנג אובר מטורף? שהקאת את נשמתך בלי הפסקה ובלי שליטה וחשבת שאתה רוצה למות? עכשיו תאר לך שאני מטיפה לך להכניס את עצמך למצב שאתה מרגיש ככה יום יום, במשך תשעה חודשים. ולסיום אתה חווה יממה של כאבי תופת שבסיומם איבריך האינטימיים נקרעים, כפשוטו. אבל אם לא תעשה זאת, אתה פשוט אגואיסט. תזכור - נתינה מביאה אהבה, יקירי.

 

[answers2]

די די - אל תהיי נסערת כל כך.

את בטוח יודעת שלא כל הנשים חוות כך את ההריון. יש נשים ששונאות את זה (אשתי למשל) , ויש שממש אוהבות (אחותי לדוגמא). את גם בטוח יודעת שלידה לא תמיד כרוכה ב "יממה של כאבי תופת שבסיומם איבריך האינטימיים נקרעים". ילדי האחרון נולד בערך אחרי20 דקות של "כאבי תופת". וקריעת האיברים האינטמיים , איננה אמורה לקרות אלא אם יש בעיה. בקיצער, עזבי את המלודרמה. וקבלי את זה שאנשים וגם נשים שונים זה מזה. זה שאת לא אוהבת הריון ולידה לא מחייב את כולם. ולרוב הנשים שאני מכיר (לכולן בעצם), התמורה בקלות מפצה על ההשקעה. ואני לא חושב שזו "דעתי כגבר". אשתי למשל כרגע לוחצת עלי מאוד לילד נוסף, ואני מהסס ודי נוטה לסרב. ואם חושבים על זה, זהו בדרך כלל המצב הקלאסי, ולא ההיפך.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

אני אמרתי שזה כל הנשים?

במקרה אני מכירה כמה וכמה שחוו את ההריון והלידה כמו שתיארתי. ובכל מקרה, זו חוצפה שלא תאומן להגיד לאישה 'תלדי עוד, אל תהיי אנוכית, עם הנתינה תבוא האהבה'. כל עוד אתה לא יכול לדעת כיצד הדבר נחווה מצידה אין לך זכות דיבור (אני מתכוונת ל'לבדד ישכון', לא אליך).

 

[דוד דוידי]

נתינה מביאה אהבה או תלותיות?

יש להאריך במפורסמות, כי דבריך הם קשקוש אחד גדול. ממתי ניתנה מביאה אהבה? היכן בדיוק ראית את זה? מניח הנחות ואז...... כמה הורים מאובים מילדיה שלא הולכים בדיוק כפי שהם מצפים? ללא קשר לקושי גידול הילדים בגיל הצעיר, האם ההנאה מהילדים בגיל מבוגר מחויבת? על איזה קשקוש אתה מדבר? נתינה מביאה תלותיות ולא בהכרח אהבה! נתינה מביאה להתקשרות של הנותן למקבל ולתחושה כוזבת של ציפיות של הנותן מצד המקבל. קח למשל נדיב גדול המחליט לסייע למסכן אומלל, האם הנתינה מגדילה את ההנאה? אדרבה, המציאות יכולה להיות הפוכה לחלוטין. הנותן חושב בדמיונו שהמקבל אמור להתנהג בהתאם לצפיותיו, וכאשר הוא מתנהג בצורה שונה, הוא מתמלא אכזבה ומרירות. האם כאשר בן זוג מעניק אהבה לבן זוגו, בהכרח האהבה גודלת? אם תשובתך חיובית, אזי אתה מנותק מהמציאות לחלוטין.

 

[moshe010]

בנוסף לזה

כשיש 14 ילדים תמיד יש מישהו מתבגר שדורש את כל המשאבים אם זה משבר או דיכאון או סתם בחור שזרקו אותו מהישיבה וזה דורש המון המון משאבים מכל הסוגים

 

[דוד דוידי]

ובחשבה שלישית

ההנאה הנפשית המקסימלית נטו- מימוש העצמי. הילדים לעיתים, הם המונעים הגדולים ביותר למיצוי העצמי.

 

[סוג ב]

ואני מכירה

משפחה חרדית עם 11 ילדים והילדים האלו מאושרים, מטופחים, מחונכים, באמת משפחה חרדית לדוגמא. והאמא ממש לא עייפה וקמלה (טוב יש להם הרבה כסף ואין מה לעשות, זה עושה את ההבדל) מצד שני, מישהו קרוב שיש לו 7 ילדים כשהגדול בן 8, והאמא היא כבר לא בנאדם ואין להם איך להאכיל את הילדים. ברור שילדים זה סוג של פסגת אושר. הילדים שלי- הם חיי. אבל כל אחד והמינון המתאים לו. יש שלא יודעים מה המינון ומה הגבולות שלהם וממשיכים להביא ילדים, כי הם מקוים שהנה אוטוטו, הילד הבא, הוא זה שיביא להם את האושר והעושר למנוחה והנחלה... מעשה שקרה כך קרה השבוע: כל פעם שאני חוזרת הביתה מהעבודה, הילדים מתחבאים לי במקומות שונים ומחכים שאני אמצא אותם (הפסיכולוגים כאן ימהרו להסיק שחסר לילדים שלי צומי, אז כן, חסר להם, הם גדלים בלי אבא) השבוע איזה יום, הייתי רק עם הקטן יותר (שהוא די גדול), הוא שיחק בחדר ואני פתחתי את הדלת של הכניסה, לא זוכרת למה וסגרתי. הילד התחיל לקרוא לי ואין לי מוסג למה, אבל הילדה הקונדסית שבי (חלק יגידו המתעללת) השתיקה אותי. לא עניתי לו. התחבאתי לו מאחורי הווילון. -אמא. אמא. אמא. כשהוא ראה שאני לא עונה, הוא בא לכיוון הדלת ופתח אותה ואז החלטתי להפסיק להתעלל בו ויצאתי מהווילון, הילד כולו מאושר, מחבק אותי. אני: חשבת שאני אלך ואשאיר אותך כאן לבד? הילד: כן. חשבתי שהלכת. אני: נירא לך שאני פשוט יברח לך? אתה החיים שלי. בלעדיך אין לי חיים. מה אני אעשה לבד. ---חיבוק דב--- חייבת לציין, שהוא לא מתחבא לי מאז, כשהוא שומע אותי מגיעה, הוא בא לקבל אותי בדלת... (ולא שהחזרתי לו או משהו..)

 

[רוצה לעזוב]

אין שום ספק

שילדים מעבר לחמישה-שישה, זה יותר מדאי. כן, ילדים זה אושר. אבל מישהו יכול לאכול חמישה-שישה סטייקים אחד אחרי השנים, יהיו טובים ככל שיהיו? מישהו יכול לאכול חמישה-שישה סוכריות האחד אחרי השני, יהיו טעימים ככל שיהיו? האחריות, המטלות, הצרכים הגדלים, הוצאות ממוניות, הצורך לחלק את הנפש, האהבה, הדאגה, האכפתיות, ההקשבה, וכל יתר הדברים שאני מונה מהם רק שמינית שבשמינית - כל אלו דברים כבדים הם גם שבנים-שלושה ילדים, בשמונה, עשרה, ארבעה עשר - על אחת כמה וכמה. כמעט אין בני אנוש שיכולים לשאת כזו מעמסה, ואם בכל זאת החליטו הורים להביא ילדים בכמות כזו (יותר נכון "לא החליטו למנוע", כי החלטה מודעות "להביא" באופן חיובי כך וכך ילדים בוודאי שאין כאן. וסליחה שאני מקצר, כי יש להרחיב בדבר הרבה) - מישהו יפגע או ההורים, או הילדים, ובדרך כלל - שניהם יחד! אז נכון שתורה מגנה ומצלה - כשמחנכים ילדים לערכים נעלים וכו', לנתינה וכו', אז הילדים לרוב אינם נופלים לסמים - אבל אין ספק שהפגיעות הנפשיות (שאף אחד לא מספר עליהן, כי הרי מי מדבר בחוגינו על דברים שעוברים בתוך הנפש???) הם אקוטיות בצורה מזעזעת. חברה, אם לעצתי שמעו, חשבו היטב בטרם תביאו את הילד השביעי והלאה שלכם. היטב היטב. קודם על הילדים, וגם קצת על עצמכם...

 

[צמא אלוהים]

ילדים

בחורה נכנסה להריון ואמרה שזה מהרבי הרבי קרא לה ושאל למה את אומרת כך ענתה הילדה שאחותה קיבלה מהרבי מים קדושים והיא שתתה מזה והתעברה אמר הרבי המים האלה מועילים רק כשיש גבר באמת. ענתה הנערה האם חסרים גברים בעיירה