נסיון אחרון בהחלט בנושא הלחם
ואחרי זה אני עוזבת את הנושא לתמיד מרימה ידיים רוכבת לעבר השקיעה, לא משנה מה הבהרה: אני מסכימה ששפרה יכולה לעתים להיות לא רגישה (כך גם יוסי. שניהם אנשים, לא דמויות כתובות) לגבי הלחם יש פה אי הבנה שהתפתחה למימדים מפלצתיים והכל נובע מהעובדה ששפרה ענתה לשי בנימה סרקסטית כשהוא סיפר לה על ההאשמה: "נכון" וזה התפרש כהודאה אז בפעם האחרונה, להלן ההגדרה לסרקזם: סרקזם מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית סַרְקַזְם הוא סגנון של דיבור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. מקור המילה בפועל היווני סַרְקָזֵיין, שפירושו "לקרוע בשר בשיניים", ובהשאלה, לדבר במרירות. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". כמובן, האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר. אמרה המיוחסת לאוסקר ויילד מגדירה סרקזם בתור הצורה הנמוכה ביותר של הומור אך הגבוהה ביותר של שנינות, אולם למעשה נדרש השומע להבין את המשמעות המילולית של הדברים, את הרגשות של הדובר, את הקונוטציה שלו והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא. כשמתמללים את השיחה של שפרה ושי חסרה הקונטציה הצינית שמבהירה את הענין