"מחר בעזרת השם" - דברים שכותבת חגית .......

"מחר בעזרת השם" - דברים שכותבת חגית .......

מחר בעזרת השם, אצביע מרצ, בגאווה ובשמחה.
מרצ היא מפלגה שתמיד נלחמת על הנושא שהכי חשוב לי (בתחום הציבורי) - להפסקת הכיבוש ולסיכוי לשלום ולשתי מדינות.
השאיפה והתפילה היא שמרצ תהיה בממשלה הבאה - כך שיהיה לנו סיכוי לבלום את ההידרדרות המדינית שלנו, שלא לומר להגיע לשלום.
אם מרצ לא תהיה בממשלה הבאה - המשמעות היא או שנתניהו הוא ראש הממשלה (לא עלינו), עם או בלי הרצוג; או שהרצוג הוא ראש הממשלה אבל נתניהו/הליכוד איתו בקואליציה (השם תשמור).
ואם נתניהו יהיה ראש ממשלה או יש ממשלת אחדות - אנחנו חייבים את מרצ כדי שתהיה פה אופוזיציה, שמישהו יילחם בקול ברור.
אז מי שרוצה שהרצוג יהיה ראש הממשלה ושיהיה סיכוי לשינוי - תצביעו מרצ.
ויש גם עניין חשוב - אם חס וחלילה חס ושלום מרצ לא עוברת את אחוז החסימה, אז שלושה-ארבעה מנדטים שמאלנים ירדו לטמיון, והמרחב הפוליטי שלנו לא יהיה אותו דבר (כלומר ישתנה לרעה מאוד). אז זאת גם סיבה חשובה להצביע מרצ.
אשמח אם גם אתם תצביעו מרצ.
 
זה

כלל לא קשור לשאלה אם מאן דהו ימני או שמאלני. מדובר בנפשות הפועלות הלכה למעשה במפלגות של הבחירות הנוכחיות. הרי אתה לא בוחר רק במפלגה ובמצע אלא באנדיבידואלים, אנשים ספציפיים. קרא את ה"מצע" של מרצ, רובו ככולו מלא בניסוחים כגון "ממשלת ישראל בראשות נתניהו", "ממשלת נתניהו גורסת", "הכשלת היוזמה בידי נתניהו" וכד'. מפלגה ששמה את עצמה כברירת מחדל לא ראויה לקול. מעבר לכך, בלי לציין שמות, יש במפלגה הזו כמה אנשים פסיכיאטרים, חולי נפש ממש, ברמה קשה ובשלבים מתקדמים של המחלה.
 
סבא שלה מתהפך בקברו...

היא תומכת בנכדו של הרב הרצוג שיצא ממנו בטריקת דלת, ובגללו שינה את תפיסת עולמו,
ומתנגדת (לא עלינו) לבנו של בנציון נתניהו, שותפו באנצקלופדיה העברית.
 
למה לי נדמה שהיה מעריץ נלהב......

הבעייה בינתיים היא כמות הקולות אבל אם מרץ הייתה שולטת הייתה לנו
ארץ נהדרת יחסית...............
ומה דעתו של ליבוביץ על בנציון נתניהו זיכרונו לברכה אני לא יודע
 
הוא ערך אותו באנציקלופדיה

ונתניהו העיד כי הם היו מיודדים = אבל עדותו של נתניהו כעדות עכו"ם - אף כמשיח לפי תומו.
 
גם אם נאמר

כי מאמר זה (מה שמיטה..פרטיה וכלליה וכו') מכוון למה שאתה מתכוון אליו (מה שכלל לא בטוח) הרי שהוא אינו מסביר מדוע ניתנו פרטיה וכלליה והדר שנאה בפרטיה וכלליה - לא מצינו כדבר הזה בציווים, אלא אם כן נלמדו מחזרה זו הלכות חדשות או נוספו על הראשונות, ובטח לא במצוות לשעתן. צא ולמד לגבי שבעת ימי המילואים שבהם משה עבד במשכן ושואלת הגמרא ביומא במה הלביש משה את בני אהרון בשבעת ימים אלו ותמהה: "במה הלבישם? מאי דהווה הווה" (מה שהיה היה, ואת מי זה מעניין) ומגיעה בתום דיון קצר למסקנה: "אלא למסבר קראי" (ליישוב קושיה בעניין פסוק לכאורה נוגד בשמות) מכל מקום (מבלי להכנס לגמרא זו וחשיבותה לדיון משמעותי יותר בעניין חשיבותה של ההיסטוריוגרפיה במשנת חז"ל) אנו רואים כי גם על אנקדוטות (שאינן חזרות) שהיו לשעתן מנסים להבין בחז"ל איזו משמעות יש לזה - ואילו בעניין חזרה סיזיפית דבניית המשכן וכליו (בתרומה, תצווה, ויקהל, פקודי) לא נודע כי באו אל קרבן - גם לא לעתיד לבוא.
 
נו בשביל זה יש לנו את הרמב"ם

הרמב"ם כידוע הסביר את עניין הקורבנות ואמר שהם אינם מטרה לעצמם והם נועדו לגמול אותנו מהצורך להקריב קורבנות. לשם כך הגביל זאת במקום מסוים שנעשה בתנאים מסוימים, ובמועדים מסוימים, על ידי אנשים מסוימים.
מטרה זאת מושגת הן ע"י אוהל מועד (לפני הכניסה לארץ) והן ע"י בית המקדש (אחרי כניסה לארץ)
&nbsp
(ובכל זאת למה בכלל יש פירוט במשכן? על כך יש הסבר יפה של ליבוביץ שרמזת עליו)
&nbsp
 
אתה "לא איתי" אחי..

לא דיברתי על הפירוט - דיברתי על הפירוט בריבועו - יעני כפול 2.
 
זה כמו בבחירות...

כל המרבה (קולות) הרי זה משובח.
הרי ליבוביץ ספר את הפסוקים שעוסקים בבריאת העולם בבראשית, לעומת הפסוקים שעוסקים בבניין המשכן ומצא שהפסוקים של המשכן הם פי כמה.
מכאן הוא מוכיח שעבודת ה' חשובה יותר מבריאת העולם.
אחרת איך נדע?
 
חשבתי שהתשובה של הר' עראמה לא סיפקה אותך

אם העקרון היה ברור מה בדיוק היתה הבעיה שלך?
 
שהעיקרון ברור בשתי פרשות ולא נדרשת חזרה עליהן

ועל כן, לא דבריהם של לייבוביץ ולא של הרב עראמה (ולא בהתאמה) מספקים לי מענה לעניין זה.
 
??

דבריו של לייבוביץ (בריאת עולם מול משכן) ותשובתו של הרב עראמה (התורה מכבירה בפרטים טכניים של בניית המשכן - כדי ללמד את העם שאך זה נולד כי התווייתו של אלוהים מצויה בפרטים הכי קטנים) שני עקרונות אלו - היו מספקים וברורים דיים אם היו מצויים בשתי פרשות בלבד - ואני איני מבין מדוע נדרשה חזרה של שתי פרשות נוספות החוזרות על ציוויים אלו כאשר אם אלו הם תשובתם - הרי שהעיקרון בתשובות אלו היה ברור גם בשתי פרשות בלבד. ותמיהתי בעינה עומדת.
 
או שכבו' אינו קורא את דבריי או שאינו מתייחס אליהם ברצינות

בכל מקרה, לא זה וזה "מעליבני".
&nbsp
כתבתי במפורש בהרהורי: "הייתי מייתר את השאלה לחלוטין באם החזרה הזו הייתה בצורה שאינה ציוויי - אלא פרוזאית, שירית וכו' - שכן על כך תיתכן (אולי) תשובה אמונית או נורמטיבית דווקא (אע"פ שאינני מבין מדוע זה כך, וכנראה לא אבין לעולם - אבל זה קיים וזה עוד 'נסבל'). אבל לשון ציווי החוזר על עצמו, ועוד לשעתו (כמעט ליטרלי) במאסה גדולה כל כך של פסוקים אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
&nbsp
כל החזרות שקיימות במקרא בעשרותיהן, מהן חזרות שחז"ל תמהו על כך החל מאליעזר ורבקה ומהן שראשונים תמהו עליהם וכו', אינן בלשון ציווי אלא אם מחזרות ציווים אלו למדנו משהו אופרטיבי (בין תוספת לציווי, ובין דבר חדש לגמרי). הרי גם בפרשה שנקרא השבוע "צו" יש חזרה על קורבנות פרשת "ויקרא" - מה משמעות חזרה זו מבחינה אופרטיבית? נו, הרי הם פזורים במסכתות זבחים ומנחות ושאר מילי דפוסקים.
&nbsp
קורבנות הנשיאים הינם תיאור אינפורמטיבי, מייגע, ובוודאי לא רלוונטי לדורות, שבשלו הפכה פרשת נשא לפרשה הארוכה בתורה. גם לחזרה זו קיימת משמעות (לא נאריך בה) אך אינני יודע מה טיבה, ואין היא שאלה מבחינתי באשר היא אינה בלשון ציווי.
 
מה מפריע לך שכתוב בלשון ציווי?

הרי בכל מקרה מדובר בסיפור היסטורי שאינו לדורות, יוצא שגם הצווים אינם אלא סיפור אודות הצווים.
כך שאין הבדל בין החזרות בסיפור בניית המשכן, לחזרות בקרבנות הנשיאים.
&nbsp
 
וכן תעשו

&nbsp
אינני חושב שצריך להכביר מילים, זה ודאי לך, מה בין לשון ציווי, לשון תיאורית או כל לשון אחרת בסתמא. נתחיל מזה. הדיוט שמעולם לא שנה פסוקו, הקורא בכל טקסט, בהם הטקסט המקראי, יכול להבדיל בין לשון ציווי לבין לשון אחרת. נעבור לשלב הבא.
הדיוט גם מבין מתי מדובר בלשון ציווי הבא בקונטקסט סיפורי - לבין לשון ציווי הבא בקונטקס ייעודי. יש הבדל בין אם אני קורא טקסט,בסגנון: "ויהי ממחרת ותאמר שרה לבנימין, עשה קפה!". לבין: "לא תעשו לכם תה עם נענע בכל מושבתיכם ממחרת, כי אם עשו קפה".
&nbsp
המקרא כולו, גם להדיוט (שהינו הגון) הוא טקסט הוראתי נורמטיבי - שקריאה אובייקטיבית בו מעלה בבירור כי יש בו דרישה אופרטיבית לאדם ולקולקטיב הקרוי עם ישראל להאמין באלוהים ולשמוע להוראותיו (ובלשונו של לייבוביץ: הסדרת מעמדו של האדם כלפי אלוהים) לעיתים זו דרישת אמונה בעלמא. לעיתים, נורמות. לעיתים, הוראות מפורשות וכו', שכל אחת מדרישות אלו מבוטאות במסגרת ובמכלול השפה על נגזרותיה (בין אם לשון סיפורית, בין אם לשון מליצית, ציווית וכו').
&nbsp
מי שם פה לדבר הלכה ואוזן לדבר ציווי? חז"ל! קביעתם זו מעוגנת בטקסט עצמו, בין אם כאסמכתא בהדיא, ובין אם כאסמכתא על פי קבלתם (וזה כולל את מניין המצוות - תרי"ג). כללי פסיקת המצוות ושורשיהן הרי הם מפורשים ומבוארים בתלמוד ובפוסקים (הקדמתו של הרמב"ם למניין המצוות על שורשיהן הרי הם מוכרים לך - חלק נכבד מהם קונצנזואליים, חלק מזעיר שנוי במחלוקת).
&nbsp
ועתה לענייננו: הוראות בניית המשכן הן לא כהגדרתך "סיפור בניית המשכן" - אלא באופן חד משמעי על פי כל הכללים - בלשון ציוויית לדורות ("וכן תעשו" וכו') אין בין ציווי הקורבנות בפרשותינו שלנו (ויקרא וצו) לבין ציווי בניית המשכן וכליו בפרשות תרומה, תצווה ויקהל ופקודי שום הפרש (ויפה העלה ר' חיים, כי לפחות לגבי הבגדים, ולחלק מכלי המשכן, הוראה זו תקפה לדורות עד בניית ביהמ"ק ב"ב. וגם ששינו בבניית הכלים. מהמידות המתוארות היה על כך דיון בתלמוד). חז"ל לא קיבלו כי הוראות אלו הינם ציווי לדורות, וברור שהם לא פסקו כך על פי מקרא הטקסט עצמו, אלא על פי קבלתם או על פי פרשנותם שלהם לטקסט- על כך אין לי שום שאלה כי אני מכיר במעמדם של חז"ל כמכונני הלכה ופסיקה בלא קשר למקרא עצמו. שאלתי הייתה אחת והיא לא הופנתה כלפי שמיא (ששם אין לי השגה כלל) אלא כלפי אלו שקבעו את ההלכה על הסתמכם באורייתא: מדוע קיימת חזרה פעמיים בלשון ציוויית לדורות במקרא על הוראות לדורות אם אלו הן ציוויים לשעתם בלבד - ואם לא נלמד מחזרות אלו דבר. בבחינת מאי דהווה הווה. חז"ל לא עונים לשאלה זו. הם אפילו לא מעלים אותה. עבורם - הדבר ברור (ואני לא מבין אותו). על לשון שאינה ציוויית חז"ל כן מעלים את השאלה הזו, בסיפור אליעזר ורבקה חז"ל שואלים מדוע ישנה חזרה ונותנים מספר תירוצים. ואילו כאן, יוק! זכור נא: לא מדובר מדוע הציוויים האלו אינם לדורות - אלא מדוע יש חזרה על ציוויים אלו שאינן לדורות.
 
למעלה