בהחלט
כבר כתבנו לעיל: "המקרא כולו, גם להדיוט (שהינו הגון) הוא טקסט הוראתי נורמטיבי - שקריאה אובייקטיבית בו מעלה בבירור כי יש בו דרישה אופרטיבית לאדם ולקולקטיב הקרוי עם ישראל להאמין באלוהים ולשמוע להוראותיו (ובלשונו של לייבוביץ: הסדרת מעמדו של האדם כלפי אלוהים) לעיתים זו דרישת אמונה בעלמא. לעיתים, נורמות. לעיתים, הוראות מפורשות וכו', שכל אחת מדרישות אלו מבוטאות במסגרת ובמכלול השפה על נגזרותיה (בין אם לשון סיפורית, בין אם לשון מליצית, ציווית וכו')". ויש הרבה נורמות שאפשר ללמוד מ"סיפור בניית המשכן", באם היה בלשון סיפורית. הרי כל תחילת דיון זה נבע מהסברם של הפרשנים מה למדים אנו מכך, ואתה בתגובתך, נותן לזה עוד משמעות המופיעה אף היא בדברי הפרשנים וחז"ל. אך כל זה, אינו עונה על הרהורי ושאלתי שבה התחלתי - מדוע השתמשו כאן בלשון ציוויית ועוד פעמיים, על אותו ציווי מבלי שאין שום הוראה הנלמדת מחזרה זו. ממאי נפשך: אם ללמדנו נורמה, והיא בלבד, או את מעמדנו, או את אמונתנו, היה לו להכתב בלשון שאינה ציוויית. שהרי לשון ציווי הוא לשון הוראה אקטיבי אופרטיבי: ככה בדיוק עושים. לשון שאינה ציווי היא לשון הנתונה לאינטרפטציות שונות באמונה, שעיקרן מטא הלכתיות או מטא-אמוניות. ולא הלכה גופא. ואם ללמדנו ציווי באו פרשות אלו, אז מה למדים אנו מחזרה זו. זה הכול.
בפרשות אלו הלשון היא ציוויית וחוזרת על עצמה פעמיים. בפעם הראשונה אני יכול להבין, יש הוראה איך לעשות את הדבר לדורות וחז"ל באים ומפקיעים ציווי זה מלדורות (וזכור: זו אינה השאלה) אבל בפעם השנייה מה יגידו חז"ל? (השאלה היא לא כלפי התורה או כלפי מי שנתנה - אלא כלפי חז"ל) הרי שוב יש חזרה על אותם ציוויים, אע"ג שזה אינו לדורות לשיטתכם, אם כן מדוע חוזרה ושנאה? מה יענו חז"ל לעניין זה? הם לא עונים, הם אפילו לא מתייחסים לעניין זה, עבורם זה ברור. ולי הדבר אינו ברור, זה כל הרהורי, ובכל היתר אנו פשוט מסתובבים סביב צירנו, הולך אל צפון, וחוזר אל דרום הולך לו הולך לו הרוח.
