י ל ד ה של אף אחד
New member
מחר הסיוט החוזר שלי ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif
תגידו לי אמא אבא אח שלי ז"ל איך אני יכולה שוב לעשות את "זה" מחר? איך עולים לבית הקברות לשלושה מצבות שלכם? איך הפעם אני ירגיש באזכרה מחר כשכולם יהיו דווקא סביבי כמו תמיד, מה אני יעשה שם? יתמודד? ישתוק? יבכה ??? למה זה צריך להיות בכלל? למה עזבתם ככה? למה אני אמורה לסבול כל השנה ולבכות לבד וביום האזכרה יותר??? אמא יקרה שלי- לפני פחות משבוע הלכתי לחתונה של חברה ממש טובה שלי, ואמא ואבא שלה כן היו איתה שם לצ ידה בחופה, ואז עמדתי בצד וחשבתי שכשיגיע פעם תורי מי יעמוד לידי ? אחותי אחי הבכור???? זה לא אותו דבר זה לא אתם!! ואתה אחי התיאום אין הרבה מה לכתוב לך פתאום , הנשימה נעתקת. בלילה היום חלמתי אותך קמתי עם חרדה איומה ורצתי להקיא הרגשתי הכי רע שבעולם,,, למה למה אני לא יפסיק לשאול- ואם אני שואלת אין לי בכלל תשובות . מחר זו האזכרה של שלושתיכם ויום חמישי מיד יש לי יום הולדת ניפלא נכון? ??? כמה שזה ניפלא לבכות על שלושה מצבות ואחר כך לחגוג יום הולדת. אז לא השנה אני לא יותר צבועה , לא מעמידה פנים ש"הכל בסדר זה יעבור תמיד , וצריך להמשיך לחיות הלאה" אני לא יחגוג יום הולדת אני כואבת מדי בשביל החגיגות האלו ,וכל הצביעות הזאת!!!! בימים האלו אנשים שאני פוגשת ושואלים מה נשמע ומה שלומי , אני מספרת ש ביום רביעי יש אזכרה ולא לאחד!!!!! לאמא שלי אבא שלי ואחי שהיה לי אח תיאום חצי נפש מתה לי מאז שהלכת. אני גם כן משקרת שהכל טוב ושאסור לי להשבר ואני כולי שוברה, שבר כלי , אתם הלכתם והכאב נשאר אני חייה איתו כבר מגיל 14 , יומיים לפני היום הולדת שלי. כואבבבבבבבבבבבבבבבבב כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב אני רוצה לצרוח יחשבו שאני מטורפת בסוף , אבל במחשבה שניה מי עושה לי חשבון שאני יעשה לו??? ובעצם אם אני יצרח מה זה יתן לי?. אני לעולם לא יפרוק את הכאב הזה לחלוטין גם אם אצרח שנה אני תמיד בוכה עליכם בשקט, זה לא מרגיע אותי . למה זה צריך היה לקרות? יכלנו להיות משפחה שמחה ולחגוג יום הולדת של 25 אני ואתה אחי ביחד עם אמא ואבא. אבל הטיול (שונאת את המילה הזאת אפילו) לקח אותכם לעד, למרות שאמא לא היתה משקרת לנו לעולם היא שיקרה ולא חזרה ,ו לא חזרתם כולכם. אני לא שוכחת איך ישבתי בתחנה למטה וכל מונית שעברה אני קפצתי כי חשבתי שזה אתם. אני גאה בי רק בדבר אחד : הכוח רצון שלי והאופי החזק שלי - לעולם לא עשיתי שטויות לא השתמשתי בסמים אפילו ברגעים הכי הכי קשים שלי של דכאון ושברון נפש שלא יתואר במילים בכלל, כל הדברים הרעים האלו היו מתחת לעניים שלי ומעולם לא נימשכתי לזה, להיפך ניגעלתי, נירתעתי פחדתי. אני ניחנקת ולא יכולה לכתוב יותר . ומחר כמו כל שנה ניפגש עם כולם ממש כל השמפחה הגדולה שלנו בבית העלמין ואחר כך באים הביתה ממש חגיגה אה? אחר כך כשכולם הולכים מה אני אמורה לעשות? כבר חודש לא ביקרתי אותכם לא יכולתי כשזה מיתקרב לי האזכרה שלכם אני פוחדת כל כך , כמו ילדה ,,, לא אמא לא אבא לא אח שלי התיאום והיקר לכן אני י ל ד ה ש ל א ף א ח ד . אוהבת אותכם ניפגש מחר ( בא לי למות כשאני חושבת על זה.)
תגידו לי אמא אבא אח שלי ז"ל איך אני יכולה שוב לעשות את "זה" מחר? איך עולים לבית הקברות לשלושה מצבות שלכם? איך הפעם אני ירגיש באזכרה מחר כשכולם יהיו דווקא סביבי כמו תמיד, מה אני יעשה שם? יתמודד? ישתוק? יבכה ??? למה זה צריך להיות בכלל? למה עזבתם ככה? למה אני אמורה לסבול כל השנה ולבכות לבד וביום האזכרה יותר??? אמא יקרה שלי- לפני פחות משבוע הלכתי לחתונה של חברה ממש טובה שלי, ואמא ואבא שלה כן היו איתה שם לצ ידה בחופה, ואז עמדתי בצד וחשבתי שכשיגיע פעם תורי מי יעמוד לידי ? אחותי אחי הבכור???? זה לא אותו דבר זה לא אתם!! ואתה אחי התיאום אין הרבה מה לכתוב לך פתאום , הנשימה נעתקת. בלילה היום חלמתי אותך קמתי עם חרדה איומה ורצתי להקיא הרגשתי הכי רע שבעולם,,, למה למה אני לא יפסיק לשאול- ואם אני שואלת אין לי בכלל תשובות . מחר זו האזכרה של שלושתיכם ויום חמישי מיד יש לי יום הולדת ניפלא נכון? ??? כמה שזה ניפלא לבכות על שלושה מצבות ואחר כך לחגוג יום הולדת. אז לא השנה אני לא יותר צבועה , לא מעמידה פנים ש"הכל בסדר זה יעבור תמיד , וצריך להמשיך לחיות הלאה" אני לא יחגוג יום הולדת אני כואבת מדי בשביל החגיגות האלו ,וכל הצביעות הזאת!!!! בימים האלו אנשים שאני פוגשת ושואלים מה נשמע ומה שלומי , אני מספרת ש ביום רביעי יש אזכרה ולא לאחד!!!!! לאמא שלי אבא שלי ואחי שהיה לי אח תיאום חצי נפש מתה לי מאז שהלכת. אני גם כן משקרת שהכל טוב ושאסור לי להשבר ואני כולי שוברה, שבר כלי , אתם הלכתם והכאב נשאר אני חייה איתו כבר מגיל 14 , יומיים לפני היום הולדת שלי. כואבבבבבבבבבבבבבבבבב כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב אני רוצה לצרוח יחשבו שאני מטורפת בסוף , אבל במחשבה שניה מי עושה לי חשבון שאני יעשה לו??? ובעצם אם אני יצרח מה זה יתן לי?. אני לעולם לא יפרוק את הכאב הזה לחלוטין גם אם אצרח שנה אני תמיד בוכה עליכם בשקט, זה לא מרגיע אותי . למה זה צריך היה לקרות? יכלנו להיות משפחה שמחה ולחגוג יום הולדת של 25 אני ואתה אחי ביחד עם אמא ואבא. אבל הטיול (שונאת את המילה הזאת אפילו) לקח אותכם לעד, למרות שאמא לא היתה משקרת לנו לעולם היא שיקרה ולא חזרה ,ו לא חזרתם כולכם. אני לא שוכחת איך ישבתי בתחנה למטה וכל מונית שעברה אני קפצתי כי חשבתי שזה אתם. אני גאה בי רק בדבר אחד : הכוח רצון שלי והאופי החזק שלי - לעולם לא עשיתי שטויות לא השתמשתי בסמים אפילו ברגעים הכי הכי קשים שלי של דכאון ושברון נפש שלא יתואר במילים בכלל, כל הדברים הרעים האלו היו מתחת לעניים שלי ומעולם לא נימשכתי לזה, להיפך ניגעלתי, נירתעתי פחדתי. אני ניחנקת ולא יכולה לכתוב יותר . ומחר כמו כל שנה ניפגש עם כולם ממש כל השמפחה הגדולה שלנו בבית העלמין ואחר כך באים הביתה ממש חגיגה אה? אחר כך כשכולם הולכים מה אני אמורה לעשות? כבר חודש לא ביקרתי אותכם לא יכולתי כשזה מיתקרב לי האזכרה שלכם אני פוחדת כל כך , כמו ילדה ,,, לא אמא לא אבא לא אח שלי התיאום והיקר לכן אני י ל ד ה ש ל א ף א ח ד . אוהבת אותכם ניפגש מחר ( בא לי למות כשאני חושבת על זה.)
