מחשבה שמפחידה אותי

רותי ע

New member
מחשבה שמפחידה אותי

כותרת ראשית בעיתון יום שישי - ישראל במקום הראשון בעולם באלימות בבתי ספר
אז הילד שלי רק בן שנתיים וחצי. והוא נמצא במסגרת מגוננת ומחנכת של מעון. אבל עוד שלוש וחצי שנים הוא מגיע לבית ספר. ומה יהיה אז אם היום כבר כל כך גרוע? איך אוכל להגן עליו/לגונן עליו? אני מחנכת ואחנך אותו לאי אלימות, לסובלנות. אבל מה עם הילדים האחרים? האם הוא יהיה במלחמת הישרדות? יקבל מכות? איומים? והרי מערכת החינוך אולי מלמדת אבל בטח שלא מחנכת.. מפחיד
 
מכירה את הפתגם

"מרבה דאגה, מרבה דאגה"? אני בדברים האלה נוקטת בשיטת הבת-יענה, טומנת את ראשי בהווה כדי לא לחשוב על העתיד המפחיד הזה. אנחנו מבחינתנו צריכים לתת להם את כל הכלים להתמודדות, לחנך אותם לסובלנות, לגדל אותם בסביבה חמה ומגוננת, ולקוות לטוב. כשאריאל תגיע לגיל ביה"ס אני מניחה שאני אתנדב לוועד הורים של בית הספר, כי זה הכי קרוב שאפשר להיות בשביל לשנות דברים (היום אני בוועד של הגן).
 

anat30g

New member
מפחידה את כולנו

לי יש בן 8 ובת 6 במערכת החינוך הממלכתית.... זוועה!!!! ילדים שמחונכים לא ללכת מכות הופכים להיות ה"לפלפים" של הכיתה... ראי הוזהרת!!! ענת
 

רותי ע

New member
זו בדיוק הנקודה המפחידה.. ../images/Emo10.gif

ואני חושבת שאחנך אותו לא להיות רק צודק אלא גם חכם. ז"א-אלימות היא לא פיתרון אבל אם אתה מאויים זה בסדר להגן על עצמך. שילמדו שאיתך לא מתעסקים. ושלא יגידו לי שצריך לפנות ל"שלטונות" (מורה/מנהלת) כי הם לא עוזרים. הם לא ידאגו שבהפסקה או אחרי הלימודים לא יכסחו אותו או גרוע מזה. לצערי יש הרבה (מבוגרים וילדים) שאם יתנו להם יתעללו בחלשים מהם ויעזבו את החזקים. סליחה שאני לא "פוליטיקלי קורקט" אבל אני לא זקנה מספיק בשביל לשכוח איך היה אצלי בבית ספר רגיל וממוצע בשכונה ממוצעת. ולחשוב שעכשיו זה הרבה יותר גרוע. ועוד נקודה למחשבה-האלימות בבית ספר יסודי נפוצה יותר מאלימות בתיכון..
 

מיכל153

New member
גם אצלי ליאור הוא ה"שעיר לעזאזל"

הוא ותקף הרבה פעמים, אבל להחזיר זו בעיה גדולה. ביי מיכל153
 

anat30g

New member
סיפור אישי

בבית אצלי הילדים רבים - הם צועקים זה על זה - אבל לא מקללים (אין מושג כזה בבית שלנו) וגם לא מכים - בבית שלנו זה פשוט אסור. ככה גידלתי ילד שלא יודע להכות חזרה... לגדל בת כזאת זה פחות נורא כי בנות פחות "הולכות" מכות וגם המעמד החברתי בקרב הבנות לא נקבע על פי הכוח הפיזי - מה שמאוד מאוד בולט אצל בנים. הילד שלי כל כך לפלף - שאפילו הבנות הכיתה מציקות לו. יום אחד הוא הכה ילדה שבאופן קבוע הציקה לו. קיבלתי פתק הביתה שהמורה רואה בחומרה רבה את המעשה של בני. תשובתי לה היתה שהבן שלי יודע שאסור להכות ולהרביץ ששוחחתי איתו על זה - אבל אם הוא עשה את זה היא צריכה להבין שמבחינתו הגיעו מים עד נפש - ואולי זה המקום שלה לטפל בעיניין. כמו כן - כתבתי לה שאם המורים שנוכחים בכיתה לא מצליחים למנוע מקרים של אלימות - איך אני שנמצאת בבית יכולה לעשות זאת?? בשלט רחוק??? לכבות את הבן שלי שהמתח עולה???
 

no-a-m

New member
בואו ביחד , לא נשחק אותה בת יענה

המציאות שלנו אכן מאוד מפחידה, מזה שנים אני פועלת במערכות חינוך , ובקבוצות הורים, וארגונים, בהפצת המסר של סבלנות אהבה ושלום, לצערי אנחנו עסוקים מאוד במלחמה , נגד אלימות,, הורים יקרים שימו לב למסר "מלחמה" "נגד" "אלימות" , בואו ביחד נעבור למסר של סבלנות שלום ואהבה,, אני יודעת שזה נשמע נאיבי, לא מציאותי שמעתי כבר את כל מה שניתן לאמר בעניין , ואני לא מתביישת אפילו כאשר מקורבי, המכירים את עבודתי מקרוב המכנים אותי בשמות כאלה ואחרים, הם תמיד גם מוסיפים את ה".....אבל אופטימית" אני פשוט חושבת שאין לנו בררה!!! אין לנו את היכולת ואת הלוקסוס הזה להמשיך בדרך הזו, ולצערי הורים צעירים, זה לא ממש עוזר כאשר משחקים אותה בת יענה, תאמינו לי שכל אחד מאיתנו יכול לתרום , להוסיף טיפת שלום ואהבה וביחד ... אז שיהיה רק טוב,
 

נ ו ע ם

New member
כלל ראשון בחינוך!

אל תתן לכותרות בעיתון להפריע בחינוך ילדיך! כי מבחינה סטאטיסטית... כל אשה היא בהריון! (כמובן שזה בהגזמה) השתדלו בחינוך להתעלם מעיתונות והטו אוזן למציאות! נועם.
 

לאה_מ

New member
המציאות...

עומר לומד בכתה ג´ בבית ספר יסודי, שנחשב מהטובים בתל אביב. קנינו דירה באיזור יקר מאד משום שרצינו להיות באיזור הרישום של בית הספר הזה! אז יכול להיות שאני אמא בקורתית ופלצנית, אבל אני יכולה לספר לכם מה ההתרשמות הכללית שלי מבית הספר: במישור האקדמי - אינטלקטואלי - מה שהם לומדים זה באמת עלוב מאד. עם כל הכבוד לחוברת עבודה בתורה - לא חייבים לעשות חוברת של 85 עמודים. אפשר לעשות חוברת רק של 15 עמודים, אבל שיהיו בה רק שאלות מעניינות. זה בערך היחס, לדעתי, בין השאלות המעניינות והשאלות המשעממות/מעצבנות בחוברת. לא פלא שהילדים לא רוצים להכין שעורים. זה פשוט משעמם!!! במישור הערכי - אני עדיין ממתינה לראות אלו ערכים מלמדים בבית הספר. עדיין לא מצאתי ולו ערך אחד. אבל לעומת זאת, מצאתי הרבה אנטי ערכים שנלמדו בבית הספר, כמו לא לפרגן לחבריך, כמו לנהוג באלימות (פיזית ומילולית), כמו לעשות חרם על ילדים מסויימים... במישור החברתי - אני חושבת שההערה שלי בסעיף הקודם ממצה גם את המישור הזה. עומר מעדיף בכל עת להפגש עם חברים שלו שאינם מהכיתה. החברים מהכיתה (ובהחלט יש לו כאלה) הם ברירת מחדל. ואנחנו לא מדברים כאן על ילד דחוי. ממש לא. סתם ילד ממוצע (במישור החברתי). במישור הבטיחות - לצערי אני אפילו לא יכולה לציין שבית הספר הוא בייביסיטר בטוח למשך 5-7 שעות ביום. אין לי שום ודאות בבוקר שעומר יחזור מבית הספר בריא ושלם. השנה קרה לו כבר פעמיים שהוא נפל ממתקנים בחצר בית הספר (לא קרה שום דבר קריטי - פעם אחת שטף דם בעין ובפעם השניה שריטה מאד מאד לא נעימה בגב, אבל שתי התקריות האלה יכולות היו בקלות להיות יותר מזה), רמת האלימות בין התלמידים חוצה גבולות (לפחות את אלה שאני מכירה), וההסעות הביתה זה בכלל מלכודת מוות בעיני (אגב, יש מלווה להסעה. הבעיה היא, שיש מלווה אחד וארבעה אוטובוסים, כך שכל הילדים שלא התמזל מזלם לנסוע באוטובוס של המלווה, חשופים לאלימות בלתי מתפשרת מצד חבריהם להסעה). אני רוצה להדגיש, שעומר הוא ילד עדין ונבון, משתלב היטב חברתית, יש לו חברים בכתה, הוא תלמיד טוב, אהוד על המורים והציונים שלו גבוהים. ואמנם אנחנו לא בעד נקיטה באלימות, אבל הוא לומד כבר 3 שנים ג´ודו, ויצא לי פעם אחת (בקיץ שעבר) לראות אותו בתגרה, ותאמינו לי שאני עצמי לא הייתי רוצה להסתבך איתו (כלומר, זה לא ילד שהוא קורבן, שכולם מציקים לו, שלא יודע להחזיר). ילד רגיל. וזו דעתי על בית הספר. ובשנה הבאה אני צריכה לשלוח לשם עוד ילדה. אז מה אתם אומרים?
 

רותי ע

New member
../images/Emo10.gif ככל שאני שומעת יותר..

אני דואגת יותר.. מה הפתרון? להקים בתי ספר פרטיים?
 

לאה_מ

New member
אני לא יודעת.

אני מנסה עכשיו לעשות בדיקה של מסגרות אלטרנטיביות (כמובן, תוך התאמה אישית לילדים שלי). עדיין לא הגעתי למסקנות. להקים בית ספר (דמוקרטי למשל) זה הליך מאד ארוך - לא פרקטי למי שצריך לרשום את ילדו לשנת הלימודים הקרובה. עד עכשיו המסגרת היחידה שנראתה לי מושלמת זה החינוך הביתי. לצערי, אורח החיים שלנו היום לא יכול לאפשר חינוך בבית. כנראה נצטרך להתפשר על מסגרת בחוץ, בכל זאת.
 
הפיתרון? - מעורבות!!!

אחת מהסיבות שהביאו אותנו לגור בפריפריה היא גידול הילדים. הם חשופים פחות למסרים גסים ואלימים, בבית (אין כבלים ואין yes)וברחוב. ואמנם בביה"ס ישנה אלימות והילדים נתקלים בשפה שאינם שומעים בבית אבל יש יד מחנכת, יש הכוונה לערכים, ישנה תקשורת ביני לבין המחנך/ת של הילדים ואם יש לי ביקורת אז אני מרימה טלפון ומבקשת לשוחח עם המנהל. בחמש השנים שילדי שוהים בביה"ס מעולם לא חששתי לחייהם... והפתרון נעוץ במעורבות של ההורים! ואם ישנם מתקנים מסוכנים בחצר - יש לטלפן למח´ החינוך בעיריה ולבקש לסלק את המתקן! ואם ביה"ס לא מארגן פעולות התנדבות, ולא מקיים פעילויות בנושאים ערכיים כגון עזרה לזולת, אי פגיעה ברכוש, סובלנות וכו´ - יש לפנות למורה, למרכז השכבה, לוועד הורים, להנהלה ולדרוש!!! זו לא חכמה לשבת בבית ולומר - אין מה לעשות... בתוקף עבודתי אני מסתובבת בבתי ספר באזור מגורי, וניתן לראות היכן ישנה מעורבות גדולה של הורים (בי"ס שממוקם בתוך קיבוץ, למשל) והיכן לא... ולפי זה ניכרת גם רמת הפגיעה ברכוש (ניפוץ שמשות, קישוטים במסדרונות, גרפיטי וכו´) הפתרון אינו בהקמת בתי ספר פרטיים, אלא מעורבות בקיימים! מורה שיודעת שיש מי שעוקב אחרי הפעילות שהיא מבצעת בכיתה... תקפיד יותר! תמר. (אמא של אסף שלומד בכיתה ה´ ושל אביתר שלומר בכיתה ג´)
 

no-a-m

New member
יש לנו המון מה לעשות

מסכימה עם כל מה שנאמר בעניין המציאות העגומה, והעצובה, מסכימה מאוד בעניין תפקידם של ההורים בחינוך , אל לנו לשבת מהצד, או לטמון ראשינו בחול, יש לנו המון מה לעשות, המון מה לאמר, נכון שכל אחד הוא נר קטן,, וכולנו???? דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון שאין מעשי קסמים, וכל שינוי הוא תהליך , שלוקח את הזמן , אז כדאי שנתחיל מתי שהוא, ואין זמן טוב יותר מעכשיו אני מזמינה אתכם להצטרף אלי, למי שמעונין לשמוע יותר כדאי לנו מאוד
 

לאה_מ

New member
אור איתן...

את מוזמנת להרחיב, אשמח מאד לשמוע. אני לא חושבת שאני הורה לא מעורב. אבל על אף המעורבות אני חייבת לציין שגם אני מרגישה אזלת יד לנוכח המצב. אם למורה יש 40 תלמידים בכתה, מספיק שיש 4 "בעייתיים", בשביל להפריע לסטטוס של כל הכיתה.
 

no-a-m

New member
יש מה לעשות עם המציאות הזו!!!

זה בדיוק העניין, נראה לנו שאת המציאות אי אפשר לשנות, ואני מסכימה מאוד שיתכן ולא נצליח לשנות את המציאות של "המצב" הפוליטי, הכלכלי מספר הילדים בכיתה, וכו´, יתכן ואלה הם דברים שנתונים לנו כ"אוביקטיבים"(???) מה שאני מציעה וזה מה שאני עושה עם ההורים , מורים וילדים, בואו נלמד לחיות עם המציאות הזאת מנקודת מבט אחרת, בואו נעזור לעצמינו לראות את המציאות כפי שהיא ולחיות איתה , בתוכה בסבלנות, שלום, אהבה, תקשורת אפקטיבית, הרמוניה איזון וכו´,,( ואז אולי באופן מפתיע גם המציאות תשתנה?) אני יודעת שזה נשמע מאוד מאוד בשמים, אני יודעת שאחדים מכם אומרים עכשיו "מה זה החרטה הזה?? וזה בסדר שתרימו גבה, וזה בסדר שלא תאמינו שזה אפשרי, בואו תבדקו אותי, תנסו בעצמכם אם זה עובד? אני יכולה להציע לכם כלים ,ודרכים לעבור את השינוי הזה, ומזמינה את מיש שרוצה לנסות להצטרף אתן דוגמא ,, השבוע עבדתי עם קבוצת נערים ונערות 16-17 אלה שביום יום נחשבים, קשים, ,לא מתענינים, לא אכפת להם, ולעיתים גם האלימים, אני רוצה לאמר לכם שהתמוגגתי מהנאה , ממעורבות שלהם, ההתענינות, רמת ההאכפתיות, הכבוד שהם נתנו לי, המשמעת שהיתה מדהימה ובקיצור, ילדה אמרה לי שהגיעה זמן ההפסקה ובדרך כלל הם באים לבית הספר בשביל ההפסקות , אבל אולי אפשר להשיאר כאן ולא לצאת , והחברה המשיכו איתי עד תחילת השיעור הבא, מה שריגש אותי במיוחד היה ,, שאחד הילדים שאל אותי " את תמיד היית טובה?" חיכתי והתבוננתי בהם ושאלתי אותם מה אתם אומרים? ואז ילדה אחת אמרה , כולנו טובים,, כמה שזה נכון,, אכן כולם טובים , בואו נעזור להם לראות את זה ולהרגיש את זה, מגיע להם, וגם לנו
 
נכון....

קשה להשתלט על כיתה כל כך גדולה ולכן הקדמתי ואמרתי שאנחנו גרים במושב בפריפריה כי אולי באזורים האלו נין להתגמש גם במערכת החינוך, ואנחנו משלמים לביה"ס עבור פיצול כיתות... כך שבַּנָי לומדים בכיתה של 20-22 תלמידים ולא בכיתה של 38-41 תלמידים.... וזה הבדל מאוד משמעותי!
 

anat30g

New member
מעורבות זה חרטה

אם את היחידה שמעורבת - ושאר ההורים לא!!!! בהתחלה הורה מעורב הוא סמן - ואחר כך הוא הופך לסתם נודניק... מעורבות עוזרת - בתנאי שכולם מעורבים וערבים לילדים שלהם!!!
 

no-a-m

New member
זה בכחוינו

נכון מאוד , לעיתים זה מאוד קשה להיות לבד, וכאן בדיוק התפקיד שלנו ההורים המעורבים, למצוא את הדרך לליבם של ההורים האחרים העקרון הוא לקחת אחריות , ובאמת באמת לדעת שיש בכוחו של היחיד, ושי בכוחי שלי, ליצור את השינוי, כי ם כו אחד יאמר זה רק אני ואחרים לא - אז גם אני לא , ברור לנו לאן נגיע,, ואם ניקח את המטאפורה של הנר האחד, השמש , "המסכן" האחד יש ביכולתו להדליק את כל החנוכיה,, אם רק נאמין בכוחינו, אני מחפשת את המאמינים , המוכנים להצטרף אלי לדרך שיהי רק טוב
 

דיאנה1

New member
לפחות לגבי ההסעה הפתרון שמצאתי

גם אותי ההסעה מפחידה מאד עם המצב בכבישים וכל המחדלים ששומעים עליהם בחברות ההסעות. הפתרון שמצאנו הוא לעבור לדירה שנמצאת במרחק הליכה קצרה מבית הספר בשבילים פנימיים, לא רק שלא עוברים כביש אלא אפילו לא הולכים ליד כביש. זה היה השיקול העיקרי בבחירת הדירה כשהיו דירות אחרות עם ייתרונות בתחומים אחרים. גם כל החוגים במתנ"ס שצמוד לבית הספר. אז לפחות הדאגה הזו ירדה ממני ל 7 שנים (כי שון התחילה בדיוק ללכת לגן חובה כשעברנו דירה ובית הספר כאן מתחיל בגן חובה). בעית האלימות באמת מטרידה מאד, ואני לא רואה שהמורים והמנהלים מצליחים להתמודד איתה. בינתים מדובר בילד אחד שלדעת כולם צריך לעבור למסגרת חינוך אחרת ואף אחד לא מבין למה בית הספר מוותר להורים ומשאיר אותו שם. סיפרו לי כשכשהוא היה בגיל הגן היה הורה תורן שהיה יושב כל היום בגן ומשגיח שלא ירביץ. עם בת מדובר באמת בפחות התלבטות כי אין את החשש שהיא תראה כחלשה אם תברח או תספר למורה. עם בן זו בעיה יותר קשה, ואולי במקביל לחינוך לאי אלימות וסובלנות צריך גם ללמד אותם הגנה עצמית. היו שאמרו לי לרשום גם את שון לג´ודו במקום לבלט, אבל עד כאן, יש גבול (לא בגלל שזה לא מתאים לבנות, אלא בגלל שזה לא מתאים לה ובלט מתאים לה כמו כפפה ליד).
 

מיכל153

New member
הזדעזתי כששמעתי מה אומר....

"חבר" לכיתה של ליאור : "קום מהכיסא שלי. זה הכיסא שלי". ליאור ענה: "זה המקום שלי". ה"חבר": "(קללה שזה לא המקום לפרט אותה), קום מהכיסא". ליאור נכנע ועבר מקום. כל זה שמעתי בעודי מדברת עם ליאור על נושא אחר לגמרי בהפסקה. דיברתי עם המורה שלא היתה היום והיא יעצה לי לדבר עם ההורים. כך עשיתי. דיברתי עם אמא של ה"חבר". מקווה שזה יעזור. מה הייתם אתם עושים ? ביי מיכל153
 
למעלה