מחשבה שמפחידה אותי

אמיר.

New member
לא לצעוק ´זאב זאב´

המצב רע.. אבל אני לא מקבל את המיקום... יש לנו עוד מה ´ללמוד´ מארה"ב... ועוד הערה. מערכת החינוך שבה אני נמצא מחנכת וחצי !!! מרוב חינוך יש גם כשלונות צורבים. ולא שאין לנו בעיות של אלימות. אבל מה אתם רוצים מהילדים ??? מה עם המבוגרים ? --------- ועוד הערה. מדרש יפה אומר ´והבור ריק אין בו מים´ - מים אין בו, נחשים וערבים יש בו. כאשר עולם הנוער מתרוקן מערכים (ציונות, שליחות, סולידריות וכו´) כאשר עולם המבוגרים נהיה חומרני יותר ויותר.. האלימות היא תוצאת לוואי של ´מגיע לי´ ו´משעמם לי´.
 

Iris-1

New member
כאמא שנמצאת במלחמה הזו כמעט ../images/Emo122.gif

מדי יום ביומו אני מיואשת לחלוטין. אפרת חוזרת כל יום הביתה עם סיפורים חדשים של הרביצו לי והציקו לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. חשבתי היום באופן סופי להתקשר בערב למחנכת הכיתה ולברר מה קורה פה או הכי טוב לקבוע איתה יום ולגשת לשוחח איתה בבית הספר ויפה שעה קודם. נקווה שתקבע לי תור מהר. הילדה הציעה אתמול שאני אפילו אעלה לשכנים שלומדים איתה בכיתה ואשוחח עם ההורים אבל הצעד הזה נראה לי חמור מדי - מה דעתכן? איך לנהוג?
 
רק לא להתייאש....

קודם כל - תקרני ביטחון לילדה כי העיניין בטיפול והוא עומד לפני פתרון. המחשבה הזו תחזק את שתיכן, לדעתי. ואני חושבת שאת בהחלט צריכה להתקשר למחנכת ולדבר איתה על העיניין. ובקשר לשכנים... מממ.... אני, באופן אישי, לא אוהבת שמערבים את המבוגרים במריבות של הילדים, ואם לילד יש בעיה עם ילד אחר זה לא עניין לויכוח בין הורי הילדים, ולכן אני לא הייתי הולכת לשכנים הללו. אם ביתך חושבת שיש מה לומר להם , אז אפשר לעודד אותה ללכת לשכנים בעצמה, או להתקשר, ולשוחח איתם. כך היא תלמד לטפל ב"בעיות" שלה באופן עצמאי. אבל זו דעתי האישית. אני לא מתערבת במריבות לא שלי (כשילדים רבים בינם לבין עצמם) ובפרט במצבים שלא הייתי נוכחת בהם! לדוגמא: פעם נכנס אלינו הביתה ילד שסיפר לי כי אסף (בני) דחף אותו בהסעה וקילל אותו, אמרתי שזה באמת חמור מאוד וצריך לומר לאסף כי ההתנהגות הזו אינה מקובלת. (זה היה לי מאוד מוזר כי לא מקללים אצלינו בבית ואסף הוא לא ילד שמרביץ או מחרחר ריב) אז הילד הוסיף : ותגידי לו גם ש... אמרתי : לא, לא, אתה תגיד לו כי לך הוא הפריע. אסף מבין כשמדברים אליו בעברית ואתה יכול לומר לו בעצמך. הילד היה המום... הוא לא ציפה לגישה כזו... בהצלחה, בכל מקרה. תמר.
 
למעלה