מחשבה...

[רוני61]

היא לא באה לישון או לבקר באמצע

השבוע אבל אנחנו גרים בישוב קטן יחסית, אני יועצת בבית-ספר התיכון שבו בני למד לפני שהתגייס ושבו החברה שלו לומדת עכשיו (לא יועצת בשיכבה שלהם) כך שאני רואה אותה די הרבה כשהיא בבית הספר. נראה לי שלכולנו טוב. אני בכל אופן אקבל אותה בברכה אם היא תחליט לבוא להיות אצלינו קצת אבל לא נראה לי שזה יקרה. יש לה את העיסוקים שלה בינתיים ללמוד למתכונות ובגרויות....

 

[נופר86]

אולי היא מתביישת..

אי אפשר לדעת בוודאות, בכל אופן תודה רבה על ההתייחסות אני מקווה שדאגתי לשווא. בינתיים,נחכה ליום שישי...

 

[mikmik 1האחת]

את רואה, נראה שבאמת אוהבים אותך

אצלו בבית ואני בטוחה שזה לא רק בגלל שעכשיו הוא לו שם, תחשבי על זה שכשאת שם בלעדיו זה גם איזשהו סוג של קשר שלהם עם הבן. ככה לפחות אני מרגישה כשאני מדברת עם החברה, זה עושה לי טוב כמעט כמו לדבר עם הבן עצמו.

 

[סמדר בנ]

התשובות שענו נשמעות הגיוניות

אבל אם המחשבה אינה מרפה ממך ולא נעים לך לשאול את הורי החבר, אולי תנסי לברר ישירות עם החבר. תאמרי לו שאת חוששת שהוריו רוצים גם זמן לבד איתו, מה דעתו ואולי הוא יהיה מוכן לשאול אותם את זה. זה אמנם נושא עדין, אבל אולי אז תשמעי את אותן תשובות שמיכל ודן אמרו לך כאן. אם אתם חברים כל כך הרבה זמן ואת ביחסים טובים עם הוריו, את אמורה להיות בת בית וזה בטח נראה להם מובן מאליו שאת נמצאת כשהוא חוזר. כנות כאן נראית לי הדרך הנכונה. האם תחושתך נובעת ממשהו שקרה בפעם האחרונה שהוא היה בבית או שמישהו אמר לך משהו?

 

[נופר86]

תודה רבה על ההתיחסות

אני באמת אנסה לברר,אם לא ישירות איתם אז עם החבר. והאמת שהמחשבה הזו ממש לא באה מהתנהגות כלשהי,כפי שאמרתי פשוט משהו שעלה לי לראש ומאז קצת מטריד אותי..

 

[סמדר בנ]

אז אם את מוטרדת

תבדקי את העניין. מקסימום, כמו שאת אוכלת עם משפחתך ביום ששי בערב ולא נמצאת איתו, אז תעשו הפרדת כוחות קצרה בשבת. אבל סביר שלא יהיה בזה צורך.

 

[עוגהלשבת]

תני להורים את המרחב שלהם בבית

יש בנות שממש עוברות לגור אצל החבר בבית. אבל לא לוקחות בחשבון, שאיך שהוא, זה יוצא שנגרמת פלישה לפרטיות של ההורים בביתם שלהם. כבר אין את המסגרת המשפחתית ששם יש סוג פרטיות משפחתית. לכן, הייתי אומרת, אפשר להיות שם כמה שעות ביום, אבל לא לבלות שם 72 שעות ברציפות. ושוב, אין לי כל כוונה לפגוע חס וחלילה. פשוט חישבו לרגע על הפלישה לחיי ההורים. וניתן לאכול עם המשפחה, גם ללא החברה, ואח"כ להתראות שוב. ניתן לנתב את זמנכם בין בילוי עם חברים, ביקורי משפחה, ביקור אצל סבתא וסבא שבוודאי ישמחו לראות את החייל.

 

[נופר86]

אני מאוד מעריכה את תשובתך

ואני בטוחה שהיא כנה ביותר,את לא מעליבה אותי,להיפך, אני מאוד מודה לך על ההתייחסות. והאמת שלא הסתכלתי על זה כאל חדירה לפרטיות,אני מניחה שכל משפחה רואה את זה באור שונה, אבל שוב,אני חושבת שאם היתה התנגדות כלשהי לזמן המשמעותי שאני מבלה שם, הייתי מרגישה בזאת, לא? ובכלל,קשה לי לתאר סיטואציה בה החבר בבית, ואני לא איתו?...עד שהוא סוף סוף בבית?

 

[linorly]

רציתי גם להגיב למרות../images/Emo108.gif

שזו פעם ראשונה שלי בפורום. אני חיילת, התגייסתי לפני חודשיים וגם לי יש חבר, כבר 3 שנים, הוא חייל קרבי בצנחנים כבר שנה וחצי, וגם אצלנו כשהוא מגיע כל השבת אנחנו ביחד, בדר"כ אצלו בבית. אבל ברגע שהתגייסתי, ואני בבסיס סגור גם ההורים שלי לא ראו אותי אז זה בעיה לחלק את השבת בין המשפחה שלי אליו. ובין המשפחה שלו אליי. אז תתנחמי קודם כל בזה, שעכשיו את בבית ספר ומתי שהוא מגיע את תמד שם; לנו יצא ששבת שהוא יצא סוף סוף אני סגרתי וכך לא ראיתי אותו 28 יום, היום הוא חזר לצבא ואין לי מושג מתי אני אראה אותו שוב, זה בכלל לא פשוט. אז תנצלי את הזמן עכשיו כל עוד את יכולה להיות איתו מתי שהוא רק יכול. כי עוד שנה את כבר לא תוכלי תמיד. ואני בטוחה שההורים שלו מבינים, ובטח אם אתם כל השבת אצלו בבית (מה שקורה גם איתי); לי נגיד יש קצת בעיות עם ההורים על זה שכשסוף סוף אני מגיעה הם לא רואים אותי, אבל הם מבינים שאין מה לעשות, פעם בשבועיים/פעם בחודש אני שבת שלמה איתו ובשאר השבתות בחודש אני רק איתם.

 

[ליאל10 המיוחדת]

לחברה של החייל

טוב לדעתי.וזה בדוק את ממש מגזימה.ההורים גידלו אותו ועד היום.ואת צעירה סך הכל .ואם כל האהבה שלך אליו.מבחינתי מגיע להוריו המודאגים את הזכות.והכבוד אחרי שבועיים להיות עם הבן החייל.וכמה שעות טובות עם החברים שלו.וגם כמה שעות איתך?אבל חלילה והוא מסוכסך איתם חלילה כן אז זה משהו אחר.אבל אם המשפחה חמה לדעתי להם מגיע את הקרדיט ראשונים.להיות איתו.קבלי בהבנה את אשר כתבתי לך.בלי לכעוס זוהיא דעתי...בהצלחה לכם

 

[רצה עם זאבים המקורית]

נופר86

התגובה שלי הגיעה קצת באיחור מכיוון שלא נכנסתי לפורום. אז ככה, אצלנו המצב קצת יותר מורכב. בני התגייס במרץ 05, גם להנדסה קרבית. וכמו שאושיקו אמר אנחנו מאילת, אבל החברה שלו גרה בחיפה. אז יוצא שפעם בשבועייים הוא בבית ופעם אצלה. זה דיי קשה הייתי אומרת. מאחר והוא בן יחיד ואני אם חד הורית, אז ברור שלראות אותו בערך פעם בחודש זה לא פשוט. אבל... אני מקבלת את זה ומכבדת אותו. הנה בשבוע שעבר לאחר טקס ההשבעה שהיה להם, הם קיבלו "שלשוש". אז הוא חזר איתנו הביתה, ולמחרת נסע לחיפה לחברה ולבלות ב"רוק העצמאות" בראשון לציון. ביום שישי בערב הוא הגיע לאילת עד יום ראשון. אז נכון שזה קשה לא להיות איתו מספיק, אבל אנחנו מנצלים את הזמן שלנו ביחד לשיחות ולחוויות. הייתי מעדיפה שחברתו תגיע אלינו בימי שישי, אבל מבחינתה זה לא קל, אז מקבלים את המצב ולא מערימים קשיים. תמשיכו ביחד מתוקה ותנצלו כל רגע שיש לכם.

 

[טאסנים]

היי נוף

(השם שלך קרוב לשמי האמיתי

) קראתי חלק מהתגובות, כשחושבים על זה, נדמה לי שההורים היו כן מעדיפים להיות איתו קצת לבד רק הם והוא, ואולי גם אם את קרובה מאד להוריו ואת שואלת אותם ומבקשת שיהיו כנים, לא רק שזה לא הכי נעים, לפעמים הם בעצמם לא יודעים לענות לך שהם זקוקים לזה, אני כן ממליצה לתת להם קצת זמן לבד, מיוזמתך. סתם, מחשבה שעלתה במוחי. איזה יופי לו ולהורים שיש לו חברה כמוך!

 

[Genesis4]

טאסנים

תודה על התגובה,כבר החלטתי מה לעשות תודה לכולם

 

[Genesis4]

וכן,זו אני נופר

 

[Genesis4]

פשוט מניק של חברה

המשתמש שלי לא עובד פתאום:\ יודעים איפה יכולים לעזור לי?

 

[oshiko]

תשאלי בפורום תמיכה