חבר'ה, בואו תנסו להרגיע אותי. יש לי אותן מחשבות שחוזרות ברגע של התפרצות מחודשת. יש לי שני בנים. המחשבות הן: האם הם שלי? איך ייתכן? הם גדולים וכדומה. אני מיד נזכרת בהם קטנים, ומסתכלת על הצלקת של הקיסרי, אבל העובדות לא עוזרות. אני מסתכלת עליהם ועולות המחשבות ומוזר לי וגם מפחיד בו זמנית. האם למישהו מכם היה ככה? למה העובדות לא מסתנכרנות עם הראש והרגש?