יש לו סיוטים...../images/Emo3.gif....
לפני שבצבצה לה הבטן כבר התייצבתי באדיקות לכל מפגשי לה-לצ'ה, קניתי ספר על הנקה, דיברתי על הנקה, "שטפתי לו את המוח" בהתמדה, וכשכבר נולדה הנסיכה שלנו- התמקדתי כל-כולי בהנקה , וזה אומר שכמעט הפסקתי להיות אמא/אישה/יצור אנוש.... הייתי מינקת בלבד במשך שנה וחצי. התינוקת שלי לא טעמה מים/מטרנה/אוכל כל שהוא עד גיל שנה וחצי (מלבד טעימות נסיוניות פה ושם), כמו שהרמב"ם מציע שכדי לעבור מתכונה שלילית לחיובית- יש לעבור לקיצוניות השנייה, ולבסוף מגיעים לדרך האמצע. לא עשיתי זאת בכוונה, אבל כך זה יצא. קיצוני בהחלט. בעצם, במבט לאחור, עשיתי לו ולילדי הרכים עוול. ממש כך. אבל אז הייתי מרוכזת כולי בהגשמת המטרה, והיתה לי יועצת הנקה, שחוץ מלגור
אצלה בפועל, היתה איתי לאורך כל היום, שזה אומר הרבה שיחות טלפון
ביום..... בהריון שבא אחר-כך, הבטחתי לו שלא אעשה זאת שוב, אם ההנקה תצליח- מה טוב, ואם לא- אני לא אלחם על זה. כמובן שההנקה הצליחה, והפעם, מבלי להרוס את חיי המשפחה
..... הפעם אני מנחמת אותו, שאין סיכוי שהלידה תיקח שנה וחצי..... כך שהוא יכול להיות אופטימי....
קשה לו לקבל את זה עדיין. הוא ראה אותי סובלת ומתייסרת, וראה אותי יולדת רגועה וללא כאב, וקשה לו לקבל את הרעיון שאני חוזרת לרעיון ללדת ללא אפידורל. טוב, בשביל זה יש לנו עוד כמה חודשים...