למלי משיר
כל כך הטרידה אותי התגובה שלך שהייתי חייבת לענות איכשהו.. אני לא אתייחס עכשיו לתוכן כי אין טעם להסביר את עצמי לך, אני יודעת מי אני ומה אני, ומהו האושר שלי. מה שמקומם אותי זה שאת מציעה עזרה לאחרים, וסוג העזרה שאת מציעה היא כפייתית ואפילו אלימה. את רואה את עצמך - אבל לא אחרים, זו לא ראיה של מטפל או של אדם אמפתי שרוצה לעזור, אלא של אדם שרואה רק את עצמו ורוצה לכפות את עצמו על כולם. מה שלך עשה טוב עלול לעשות נזק בלתי הפיך למישהוי אחרים. והעצות שלך עלולות להכניס אנשים שמחפשים את עצמם לסרטים ולבלבל... כי את כל כך חד משמעית בדבריך, יש אנשים שאפילו יאמינו למה שאת אומרת. את אומרת שאני מרמה את עצמי?! רק שימי לב כמה את מרמה את עצמך בכך שטוב לך. אם היה לך טוב באמת, היית מבינה שיש את הטוב שלך, ויש גם טוב של מישהו אחר, ויש דרך כזו ודרך אחרת והיית לומדת לקבל ולחיות עם הכל בשלום. אבל את נאחזת בדעותייך כל כך חזק, כמי שלא ממש מאמינה בהן... מי שמדבר הרבה על האושר שלו, סימן שהוא לא באמת מאושר. אנשים מאושרים לא צריכים מילים והדבר האחרון שהם יעשו זה לכפות את האושר שלהם על אחרים. הם מבינים שזה לא עובד ככה. את המשבר שלך את תעברי יום אחד, כרגע את בסוג של אשליה (ולכן המשפט הזה לא רלוונטי כי את לא תביני אותו והוא רק ייצור אצלך התנגדות), אז תעשי טובה... למדי לדבר רק בשם עצמך ואל תעזרי לאנשים בינתיים (לחבק - מותר, לכפות - לא). לא הייתי מפקידה את עצמי בידייך או בדעותייך, בודאי שלא אף אחד אחר שהוא קצת פחות חזק, מבוגר או סגור על עצמו ממני. אני לא מתכוונת להתנצל על הבוטות, זו אני, האמת בפרצוף, תמיד. אבל רק שתדעי שזה לא משהו אישית נגדך, אני לא כועסת, מי שמזיק לאחרים מזיק קודם כל לעצמו ולכן זה שלך ולא שלי... רק חשוב לי שלא תתלהבי כל כך מלעזור לאחרים כרגע, כי אני בטוחה שאת עוד לא "שם" (למרות שאת חושבת שאת כן) ועלולה בעיקר להזיק.