יעל יקרה מאוד
כל חברה שמודיעה לי על הריון מקבלת ממני חיבוק אוהב, אבל לא לפני פרץ בכי הסטרי... כך לפחות זה היה בסבבים האחרונים, עד לפני כחודשיים (בינתיים יש פאוזה קלה בהריונות סביבי..) אז זו התמודדות קשה שמאוד מושפעת מהנקודה בה את נמצאת כרגע, והגבורה היא בעצם היכולת לפרגן מכל הלב לחברה אהובה, ואין בכך לגרוע כהוא זה מהכאב הפרטי שלך. זו ההתעלות האמיתית, וזו החברות האמיצה שמאפשרת את היכולת הזו. ועוד משהו, יעל- למרות שקשה עד בלתי אפשרי, חשוב לזכור שכן, זה תלוי גם בך. למרות שההורמונים משפיעים את פעולתם אם תאמיני ואם לאו, למרות שאפשר להביא את המערכת למצב אופטימלי, חשוב לא לשכוח ולהאמין בגוף הפרטי שלך- זה שאומנם מאכזב, אבל עושה כמיטב יכולתו לתפקד תחת מתקפת ההורמונים המאסיבית. זו הגוף שלך שישא את ההריון לתשעה חודשים תמימים, וזה הגוף שלך שבנסיבות אחרות ואולי בילד הבא יבשר לך על כך שאת בהריון- באופן טבעי. אל תשכחי, אף פעם- להאמין בגוף, להאמין בעצמך, כי זה העיקר. שנה מאושרת יעל, שנה שתשטוף איתה את הדמעות, האכזבה והכאב- ותביא עימה הרבה אושר...
מרב