מיהו חרדי../images/Emo35.gif
קשה לתאר בכתיבה את העניין,קשה גם לחוש את הדבר למי שלא נולד כחרדי. ננסה קצת לתאר את הדברים. כשהאיש הישיש למד בחיידר של צאנז בצפת לפני למעלה משלושים שנה היו כבר הרבה חרדים אבל הבסיס היה שונה וקטן בהרבה. מה היה אז ובמה השתנו הדברים היום? ראשית כפי שכתבתי,אז הציבור החרדי היה יותר קטן.היינו חמישה ילדים בכיתה. בגיל 6 שלחו אותי לבית ספר של "החינוך העצמאי" שנוסד ע"י תנועת "אגודת ישראל". למדתי שם עד סוף כיתה ב'. לאחר מכן עברנו לירושליים,שם למדתי בבית ספר של "החינוך העצמאי" בבית וגן עד כיתה ח'. בסוף כיתה ח' עברתי לשלב הבא."ישיבה קטנה".בישיבה קטנה לומדים 3 שנים.שיעור א' ב' וג'. וזה סדר יומו של נער בגיל 14. בשעה 7 בבוקר תפילת שחרית לאחר מכן "סדר הלכה".המונח "סדר" פרושו זמן מוקצב שבו לומדים בחברותא עם עוד תלמיד בישיבה.לכל "סדר" יש את כללי הלימוד שלו.בסדר הלכה לומדים משנה ברורה. לאחר מכן ארוחת בוקר.בשעה 9 בבוקר מתחיל שיעור "עיון" שבו לומדים בעיון את אחת המסכתות הנלמדות בעולם הישיבות.ללמוד בעיון זה אומר גמרא ,רש"י, תוספות, לאחר מכן "מהרש"א" "מהרש"ל" שהם נקראים "ראשונים" הפרוש שלהם על הגמרא הוא הבסיס להבנה של דף הגמרא שאותו אנו לומדים. ראשונים נקראים גם "הריטב"א" "הרמב"ן" "הרשב"א" וכן הלאה...הרשב"א למשל הוא רבי שלמה בן אדרת זכותו תגן עלינו. קיצורי השמות הם דבר שמקובל מזה דורות. המסכתות הנלמדות בעולם הישיבות הן לרוב "בבא קמא" "בבא בתרא" "בבא מציעא" "קידושין" "גיטין" "יבמות" שנחשבת למסכת קשה ונלמדת בעיקר בישיבות גדולות, "פסחים" "נדרים" ועוד... "האחרונים" הם "קצות החושן" " הנתיבות" (רבי יעקב מליסא.דרך אגב סבתי היא נינה שלו) ועוד ועוד...אחרוני האחרונים הם "הקהילות יעקב" "איילת השחר" " נחלת משה" (ספר שמאוד אהבתי) ועוד ועוד...מאז שהאיש עזב את הישיבה ועד היום ,נוספו ספרים רבים וטובים. הבאתי ממש על קצה קצהו של המזלג גם בראשונים. אין סוגיה בגמרא שעוברת בלי הרמב"ם על נושאי כליו השולחן ערוך וכן הלאה. השיעור היומי שנאמר בבוקר בין השעות 9 ועד 11:15 נאמר ע"י ר"מ (ר"ת ראש מתיבתא")או יותר נוח נקרא לו "מגיד שיעור". לאחר מכן יש הפסקה של רבע שעה ואז מתחיל סדר חזרה. ב"סדר חזרה" שמתקיים עד השעה רבע לאחת בצהריים התלמידים למעשה חוזרים על השיעור. המגיד שיעור מסתובב בבית המדרש ועונה לשאלות התלמידים. תפילת מנחה מתקיימת באחת בצהרייים.(בקייץ מתפללים מנחה מאוחר יותר) ארוחת צהריים הפסקה עד 3 וחצי ו...שיעור בקיאות. ב"שיעור בקיאות" לומדים למעשה את הסוגיא עם הרש"י והתוספות מוסיפים קצת מהרש"א ומשתדלים לסיים יותר במהירות את הפרקים לרוב האחרונים במסכת. שוב סדר חזרה סדר מוסר תפילת ערבית,ארוחת ערב,ואז מגיע ה"סדר שלישי" שמסתיים בשעה 10 וחצי בלילה. קיימת "ההארכיה" מסוימת בין קבוצות הגיל בישיבה קטנה.הבחורים בשיעור ג' הם למעשה המובילים והחשובים בישיבה. הם אלה שנותנים את הטון בשבתות למשל. השירה והגיבוש החברתי מתבצע למעשה בעיקר בשבתות בארוחות המשותפות של השבת. ישיבה גדולה זה כבר סיפור אחר
אני המשכתי מהישיבה קטנה שבה למדתי אל הישיבה גדולה ששכנה באותו בניין. "ראש הישיבה" הגדולה היה למעשה גם ראש הישיבה בישיבה קטנה. מי שמתפתח בחברה הזאת מינקותו מקבל למעשה דעה, הבנה ואפילו פרצוף שונה
כפי שכתבתי בראשית ההודעה הדברים קשים לתאור גם לא במימד הוירטואלי על אחת כמה וכמה בכתיבה הדבר קשה. למעשה, מאז ועד היום, הרבה לא השתנה.החברה גדלה מאוד
עולם הישיבות התפתח למימדים עצומים משהו אולי גם השתנה קצת כתוצאה מההתפתחות.אפשר לומר לרעה, אפשר לומר לטובה. יש צדדים לכאן ולכאן. איך אני בוחן את הדברים כיום
פשוט וקל. יש לי שני אחיינים מתוקים. האחד לומד בשיעור ב' בישיבה קטנה מצליח והשני סיים עכשיו שיעור ג' הוא הולך לישיבת חברון. קיימת איזושהיא "גאוות יחידה" בבחור ישיבה שיושב ולומד. הוא מדבר בשפה ששמורה לחברה המיוחדת הזו. אני זוכר עוד איך הייתי בוחן כל דבר בשיטת "החפצא" ו"הגברא"
את הימים הגדולים של סוגית "דבר שלא בא לעולם". את "ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל" אמר רבא הווי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים. השיעור המאלף של הרב גוסטמאן זצ"ל בספרו "קונטרסי שיעורים".את הלילות שהיה קשה לי להרדם בגלל רמב"ם קשה. את השמחה העצומה בשעה שזכינו לחדש משהו.את עניין "שטר שכתבו על איסורי הנאה" שיש מצב שאפילו אין בו פחות משווה פרוטה. את סעודה שלישית בשבת שהיינו יושבים ושרים את ה"ידיד נפש" של המעליצר. את החתונות של החבר'ה.את "החבורות" (מעין שיעור שתלמידים אומרים בישיבה גדולה). את השיחות של המשגיח ועוד ועוד.... כיום האיש מתעסק במוזיקה. הוא למד לבד. לבנות אולפן הקלטות. להבין מה זה ערוץ במיקסר, לכייל מכונת אפקטים, לבצע מיקס ולהוריד לDAT ,לנגן קלידים,לשרשר נכון MIDI IN MIDI OUT מה כל זה לעומת סוגיא אחת בגמרא
מי שלמד בעיון סוגיא אחת. אחת! כל הבלי העולם הזה מונחים אצלו בקופסא.בתורה שלנו יש הכול. אני עובר מידי פעם בפורומים השונים. אני רואה את השנאה את חוסר ההבנה, את הבורות המדהימה את הגישה המעוותת לדברי חז"ל. אני אפ'פם לא עונה.אין לי מה לענות. אין למי לענות. התורה שלנו נקנת בצורה אחרת...קשה מאוד לרדת לעומק הדברים בלי לשבת ולחיות את עניין.לחיוווות את העניין. לחוש אותו. להבין את "והגית בו יומם ולילה". מה יש כל כך הרבה להגות יומם ולילה?????????ומה יהיה...מה יהיה עם פרנסה אח"כ???ומה עם "השלמת פערי השכלה"????????????????אנחנו הרי "נטל על הציבור"!!! "לא משרתים בצה"ל"!!! הייתי לוקח את הנער הזה עם העגיל האוזן באף ובעין שיש לו כרבולת בלונדינית ותוקע אותו חודש בישיבה קטנה או גדולה. הוא היה מבין אז מה זו טירונות.... אני מסתכל על האחיין שלי. הוא בחור ישיבה סטנדרטי.לא גאון עולם.אני רואה את האינטלגנציה שלו. הוא יודע כבר הכול. ברשותכם. נמשיך בהודעה הבאה
קשה לתאר בכתיבה את העניין,קשה גם לחוש את הדבר למי שלא נולד כחרדי. ננסה קצת לתאר את הדברים. כשהאיש הישיש למד בחיידר של צאנז בצפת לפני למעלה משלושים שנה היו כבר הרבה חרדים אבל הבסיס היה שונה וקטן בהרבה. מה היה אז ובמה השתנו הדברים היום? ראשית כפי שכתבתי,אז הציבור החרדי היה יותר קטן.היינו חמישה ילדים בכיתה. בגיל 6 שלחו אותי לבית ספר של "החינוך העצמאי" שנוסד ע"י תנועת "אגודת ישראל". למדתי שם עד סוף כיתה ב'. לאחר מכן עברנו לירושליים,שם למדתי בבית ספר של "החינוך העצמאי" בבית וגן עד כיתה ח'. בסוף כיתה ח' עברתי לשלב הבא."ישיבה קטנה".בישיבה קטנה לומדים 3 שנים.שיעור א' ב' וג'. וזה סדר יומו של נער בגיל 14. בשעה 7 בבוקר תפילת שחרית לאחר מכן "סדר הלכה".המונח "סדר" פרושו זמן מוקצב שבו לומדים בחברותא עם עוד תלמיד בישיבה.לכל "סדר" יש את כללי הלימוד שלו.בסדר הלכה לומדים משנה ברורה. לאחר מכן ארוחת בוקר.בשעה 9 בבוקר מתחיל שיעור "עיון" שבו לומדים בעיון את אחת המסכתות הנלמדות בעולם הישיבות.ללמוד בעיון זה אומר גמרא ,רש"י, תוספות, לאחר מכן "מהרש"א" "מהרש"ל" שהם נקראים "ראשונים" הפרוש שלהם על הגמרא הוא הבסיס להבנה של דף הגמרא שאותו אנו לומדים. ראשונים נקראים גם "הריטב"א" "הרמב"ן" "הרשב"א" וכן הלאה...הרשב"א למשל הוא רבי שלמה בן אדרת זכותו תגן עלינו. קיצורי השמות הם דבר שמקובל מזה דורות. המסכתות הנלמדות בעולם הישיבות הן לרוב "בבא קמא" "בבא בתרא" "בבא מציעא" "קידושין" "גיטין" "יבמות" שנחשבת למסכת קשה ונלמדת בעיקר בישיבות גדולות, "פסחים" "נדרים" ועוד... "האחרונים" הם "קצות החושן" " הנתיבות" (רבי יעקב מליסא.דרך אגב סבתי היא נינה שלו) ועוד ועוד...אחרוני האחרונים הם "הקהילות יעקב" "איילת השחר" " נחלת משה" (ספר שמאוד אהבתי) ועוד ועוד...מאז שהאיש עזב את הישיבה ועד היום ,נוספו ספרים רבים וטובים. הבאתי ממש על קצה קצהו של המזלג גם בראשונים. אין סוגיה בגמרא שעוברת בלי הרמב"ם על נושאי כליו השולחן ערוך וכן הלאה. השיעור היומי שנאמר בבוקר בין השעות 9 ועד 11:15 נאמר ע"י ר"מ (ר"ת ראש מתיבתא")או יותר נוח נקרא לו "מגיד שיעור". לאחר מכן יש הפסקה של רבע שעה ואז מתחיל סדר חזרה. ב"סדר חזרה" שמתקיים עד השעה רבע לאחת בצהריים התלמידים למעשה חוזרים על השיעור. המגיד שיעור מסתובב בבית המדרש ועונה לשאלות התלמידים. תפילת מנחה מתקיימת באחת בצהרייים.(בקייץ מתפללים מנחה מאוחר יותר) ארוחת צהריים הפסקה עד 3 וחצי ו...שיעור בקיאות. ב"שיעור בקיאות" לומדים למעשה את הסוגיא עם הרש"י והתוספות מוסיפים קצת מהרש"א ומשתדלים לסיים יותר במהירות את הפרקים לרוב האחרונים במסכת. שוב סדר חזרה סדר מוסר תפילת ערבית,ארוחת ערב,ואז מגיע ה"סדר שלישי" שמסתיים בשעה 10 וחצי בלילה. קיימת "ההארכיה" מסוימת בין קבוצות הגיל בישיבה קטנה.הבחורים בשיעור ג' הם למעשה המובילים והחשובים בישיבה. הם אלה שנותנים את הטון בשבתות למשל. השירה והגיבוש החברתי מתבצע למעשה בעיקר בשבתות בארוחות המשותפות של השבת. ישיבה גדולה זה כבר סיפור אחר