מיוחד לפורום ליבוביץ: צפי ליום א ול-22 בינואר

[בעל ההזיות]

מיוחד לפורום ליבוביץ: צפי ליום א ול-22 בינואר

א. ביום ראשון, 30 לדצמבר 2012, נותן בית המשפט הגבוה לצדק את החלטתו, בענין פסילתה של חברת הכנסת חנין זועבי (מועמדת רשימת בל"ד לכנסת ה-19) ע"י החלטת ועדת הבחירות המרכזית.
החלטת בית המשפט ביום ראשון, היא: לבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית.

ב. ביום שלישי, 22 לינואר 2013, מתקיימות בישראל בחירות לכנסת ה-19.
להלן תוצאות הבחירות, לפי סדר גודלן של המפלגות:

אחוז החסימה: 2.4 מנדטים.
כל מספר שבור של מנדטים, מתעגל כלפי מטה - כדי לקבוע את מספר המושבים בכנסת (כך לפי חוק בדר עופר).

מספר המפלגות: 13, כדלהלן (לפי סדר גודלן של המפלגות).

קדימה: 2.
עם שלם: 2.
בלד: 4.
חדש: 4.
רעם תעל: 4.
מרצ: 6.
יהדות התורה: 7.
יש עתיד: 7.
התנועה: 8.
שס: 14
העבודה: 15.
הבית היהודי: 16.
הליכוד: 31.

שתי הערות טכניות:
1. רשימת "עוצמה לישראל", זוכה ב-2.1 מנדטים ואינה עוברת את אחוז החסימה (2.4 מנדטים). כל אחת משאר הרשימות - שהתמודדו בבחירות - ושלא עוברות את אחוז החסימה, זוכות בפחות ממנדט שלם.
2. שתי מפלגות בלבד נהנות מחתימתן על הסכם עודפים: יהדות התורה, ומרצ.

לפני המשך התחזית הפוליטית, אתנחתא מתודית - לפרשנות תוצאות הבחירות:

1. מספר המפלגות יורד באחד, מ-14 ל-13.
2. נעלמות שלוש מפלגות (בעקבות פרישתה של עצמאות מהמרוץ, ובעקבות האיחוד - של הליכוד עם ישראל ביתנו - ושל הבית היהודי עם האיחוד הלאומי), ובמקומן צצות שתי מפלגות חדשות: יש עתיד, והתנועה (אשר מאכזבות ביחס אל הצפי מהסקרים).
3. המפלגות המאכזבות ביחס למספר המנדטים שבכנסת היוצאת - הן שתיים: קדימה (התרסקות - מהמפלגה הגדולה ביותר בכנסת היוצאת - למפלגה הקטנה ביותר בכנסת החדשה, אם כי בניגוד למרבית הסקרים - מצליחה לעבור את אחוז החסימה), והליכוד-ביתנו (ירידה של 11 מנדטים).
4. המפלגות השומרות על כוחן - הן שתיים: חדש, ורעם-תעל.
5. כל שאר המפלגות מפתיעות לטובה, כדלהלן (לפי סדר גודלן של המפלגות): עם שלם (בניגוד לתחזיות, מצליחה לעבור את אחוז החסימה, ומקבלת עוד מנדט - בנוסף על זה של סיעת היחיד שהיתה לחבר הכנסת אמסלם בכנסת היוצאת), בלד (מקבלת מנדט נוסף), מרצ (מכפילה את כוחה), יהדות התורה (מוסיפה שני מנדטים), שס (מוסיפה שלושה מנדטים), העבודה (כמעט מכפילה את כוחה, אם כי מאכזבת ביחס אל הצפי מהסקרים), והבית היהודי (יותר ממכפיל את כחו).

המשך התחזית הפוליטית:

ראש הממשלה: בנימין נתניהו.
יושב ראש הכנסת: ראובן ריבלין.
ראש הממשלה מצליח להקים קואליציה גדולה יחסית, שבה חברים לא פחות מ-78 חברי כנסת.
בממשלה חברות שבע מפלגות, כדלהלן (לפי סדר כרונולוגי של ההצטרפות ושל החתימה על הסכם קואליציוני עם הליכוד):
1. הליכוד (התיק הבכיר: ראשות הממשלה).
2. יש עתיד (התיק הבכיר: חינוך).
3. העבודה (התיק הבכיר: אוצר).
4. שס (התיק הבכיר: פנים).
5. יהדות התורה (התיק הבכיר: איחוד של בריאות ורווחה).
6. עם שלם (התיק הבכיר: שר במשרד ראש הממשלה).
7. קדימה (התיק הבכיר: שר ללא תיק).

באופוזיציה חברות שש מפלגות (לפי סדר גודלן):
1. הבית היהודי (סרבה להיכנס לממשלה, בעקבות התנגדות מרבית חברי הסיעה, בעקבות סירובו של ראש הממשלה להתחייב מראש על קבלת דו"ח אדמונד לוי).
2. התנועה (סרבה להיכנס לממשלה, בעקבות וטו שהוטל ע"י חבר הכנסת עמיר פרץ, בעקבות סירובו של ראש הממשלה להתחייב על מחוייבות מחודשת להצהרת בר אילן "שתי מדינות לשני עמים", אחרי שהתברר כי הצהרה זו לא הופיעה בשום מצע של הליכוד).
3. מרצ (סירבה להיכנס לממשלה על רקע אידיאולוגי).
4. רעם-תעל (כנ"ל).
5. חדש (כנ"ל).
6. בלד (כנ"ל).

ב-31 למרץ 2013, מודיע חבר הכנסת מאיר שטרית (התנועה) על פרישתו מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנסת חברת הכנסת החדשה מירב כהן.

בעשירי לאפריל 2013, מציג נשיא ארה"ב - באראק אובמה, לראש ממשלת ישראל, הצעה חשאית המתפרסמת בסנדי טיימס: תקיפה אמריקנית באיראן עד נובמבר 2013, תמורת הסכמה ישראלית לחלוקת ירושלים. נתניהו נוכח שכמעט כל חברי סיעת הליכוד מתנגדים למהלך, ומודיע לארה"ב כי בקונסטלאציה הנוכחית של הכנסת ה-19 אין היתכנות פוליטית לרעיון האמריקני. נשיא ארה"ב אינו מתיאש, ומציע לנתניהו הצעה חדשה - והפעם פומבית: ראש הממשלה יודיע על פיזור הכנסת ה-19, תוך עריכת בחירות חדשות לפני ספטמבר 2013. הנשיא האמריקאי אינו מודיע בפומבי מהי התמורה האמריקנית למהלך הזה, אם כי מרבית הפרשנים הפוליטיים מעריכים כי ההצעה קשורה לסוגית איראן. נתניהו מתיעץ עם נשיא המדינה, וביום 29 במאי 2013 הוא מנצל את סמכותו המוקנית לו על פי חוק ומודיע במסיבת עיתונאים על פיזור הכנסת. נקבע מועד לבחירות לכנסת ה-20: יום שלישי, 27 לאוגוסט 2013.

ברביעי ליולי, מודיעים חברי הכנסת חיים אמסלם ומשה צרפתי (עם שלם) על כוונתם להתמודד ברשימת הליכוד ביתנו לכנסת ה-20.

ב-16 ליולי 2013, מודיע חבר הכנסת עוזי לנדאו (הליכוד ביתנו) על פרישתו מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנס חבר הכנסת החדש-ישן: כרמל שאמה הכהן.

ב-30 ליולי 2013, מתפרסם בפורום ישעיהו ליבוביץ והגותו, הפרק הבא בסידרה, ששמו: "תוצאות בחירות הכנסת ה-20".

 

[ohris]

בהמשך לרוח ליבוביץ

אני מבין שאין אלא מה שראוי להיות D:

 

[בעל ההזיות]

בטח התכוונת: too good to be true, הלא כן?

 

[ohris]

לאו דווקא

זאת יכולה להיות נבואת זעם.

 

[בעל ההזיות]

אך כתבת "ראוי להיות" משמע לדעתך זו נבואה טובה

 

[ohris]

גם נבואת זעם ראויה להיות

אלא אם עושים תשובה. "ובטוב העולם נידון"

 

[בעל ההזיות]

ליבוביץ לא הבחין בין ראוי לבין רצוי לבין טוב.

 

[בעל ההזיות]

ולכן לא בין ראוי לבין רצוי לבין טוב לבין good

 

[שיוש82]

כשמך כן אתה

 

[בעל ההזיות]

למה לדעתך כיניתי את עצמי בשם זה?

כדי לרמוז שהכל הזיות: לא רק סעיף א (בענין זועבי) אלא גם סעיף ב (בענין תוצאות הבחירות).

 

[שיוש82]

א' היה ברור לכל

 

[בעל ההזיות]

כשנפתח השירשור, א היה הזיה לדעת ועדת הבחירות

שנציגיה הם נציגי כל המפלגות, ולכן דעתה משקפת את דעתו של רוב העם (אם כי כמובן לא את הדיעה ההומוגונית למדי של בית המשפט העליון ושל התקשורת הישראלית).

ממילא ברור למה כיניתי את עצמי "בעל ההזיות": כדי לרמוז שכשנפתח השירשור, הוא הכיל תחזיות (כולל סעיף א) שנתפסו כ"הזיות" לדעת רוב העם (שדעתו מיוצגת ע"י חברי ועדת הבחירות).

יוצא אפוא, שאם בכלל יש ביננו מחלוקת, אז ראשית: היא לא רק בינך לביני - אלא היא בעיקר בינך לבין מרבית חברי ועדת הבחירות; ושנית, המחלוקת הזו שבינינו היא שולית: לא רק בגלל שהיא מתייחסת רק לסעיף א השולי (במקום להתייחס לסעיף ב העיקרי) - אלא בעיקר משום שהיא לא מתייחסת לעצם תוכנו אלא רק לעטיפה שלו (האם א הוא "הזיה" או משהו "צפוי מראש").

על כל פנים, מה שעדין לא ברור לי, זה מה המגמה שלך: בהתחלה כתבת שכשמי כן אני, משמע שאתה מסכים איתי שמדובר כאן בהזיה. אבל אחר כך פתאום שינית כיוון, והיתחלת להסביר למה לדעתך לפחות סעיף א אינו הזיה. אז תחליט מה מטרתך בתגובותיך: האמנם להוכיח ששמי מתאים לי (כפי שניסית לעשות בתגובתך הראשונה) או שמא להוכיח ששמי אינו מתאים לי (כפי שניסית לעשות בתגובתך השניה)? לפחות מטרתי שלי - ברורה: להציג הזיות כדי להצדיק את שמי, אבל מה מטרתך שלך?

 

[שיוש82]

היה ברור לכל שהעליון ידחה את ההחלטה

אך למעט זאת התחזית שלך נראית לי מגוחכת. במיוחד לגבי הרכב הקואליציה. אבל מה אני יודע. "מיום שחרב הבית..."

 

[בעל ההזיות]

כפי שהיבהרתי זה היה ברור רק לתקשורת

אבל לא לועדת הבחירות המרכזית, שכאמור מורכבת מנציגי כל המפלגות - ולכן דעתה מייצגת את דעת רוב העם. שי, בוא נתערב, שאם אתה שואל את חברי ועדת הבחירות - אז רובם המכריע יגידו לך שהם ציפו שבג"צ יאמץ את החלטת הועדה.

לגבי טענתך שהתחזית שלי נראית "מגוחכת", הייתי מחליף את "מגוחכת" ב"הזויה": זה פשוט הרבה יותר מדוייק - בצד היותו מצדיק את הכינוי שלי. אבל אני חוזר ומבהיר, שלא רק סעיף ב הזוי: גם סעיף א הזוי, או לפחות היה הזוי לדעת חברי ועדת הבחירות - כשנפתח השירשור, ואני חוזר ומטעים שועדת הבחירות מייצגת את העם הרבה יותר מכפי שהתקשורת מייצגת אותו, ולכן אין לנסות ולקשור בין דעתו של העם לבין דעתה של התקשורת - הדי-הומוגנית לפחות באותה מידת הומוגניות אשר שוררת בבגצ (ואשר נרמזה בביקורתו החריפה של אקוניס על כך שבקרב הרכב תשעת שופטי בגצ נעדרה דעת יחיד שתתמוך בדעת רוב חברי ועדת הבחירות שכאמור מייצגים את העם).

לגבי הסיפא שלך "מה אני יודע": אל תצטנע שי: אתה יודע כאן יותר מכל אחד אחר.

 

[שיוש82]

לא מסכים איתך

לא על כך שרוב חברי הועדה חשבו (אני מניח שזה מונח יותר מתאים מ"ציפו" בהקשר של הדיון שלנו, כי אנחנו מדברים על מה שיהיה ולא מה שראוי להיות, אם הדיון הוא על מה שראוי להיות, אז יש לך שם חברה שיגידו שהמשיח כבר צריך להגיע). לא על כך שדעתם מייצגת את דעת העם (על סמך מה אתה קובע זאת? בגלל שהעם בבחירות קבע מי יהיה נציגיו אתה טוען שועדת הבחירות מייצגת את דעתו? הרי הדרך מכאן לכאן ארוכה מאוד) ולא על כך שיש הגמוניה תקשורתית ומשפטית כפי שאתה מנסה לצייר זאת, בדומה לציור שמנסים לצייר ההמון. דוג' לכך היא שהמערכת המשפטית אישרה לבן ארי בעצמו להתמודד חרף ההתנגדויות (בניגוד לפסילה בשעתו של מורו כהנא, פסילה שלה דרך אגב התנגד ליבוביץ')
את הסיפא שלך לא הבנתי. מה יש כאן לדעת? אי אפשר לנבא מה יהיה, אבל התחזית שלך על המפה הפוליטית פשוט נראית לי מנותקת ברובה. ייתכן בהחלט שאני טועה ואם כן, תחזור ותעלה את מה שכתבת אחרי עשרים ושניים בינואר. אני אודה על הטעות ואינני אומר זאת בהתגרות, אלא באמת אודה.

 

[בעל ההזיות]

אתה לא רק צנוע אלא גם מפתיע.

למה צנוע? כי אתה טוען ש"אינך יודע" (אתייחס לכך להלן סעיף 4). ולמה מפתיע? כי בדרך כלל הערותיך קצרות ותמציתיות, וכן בדרך כלל אינך נוהג להתמיד בויכוחים, אלא שהפעם חרגת ממנהגך, עם תגובות שהולכות ונעשות מפורטות מתגובה לתגובה. בהחלט הפתעה (לטובה כמובן).

1. לגבי אי הסכמתך עם דעתי הגורסת שרוב חברי הוועדה חשבו שבגצ יאמץ את דעתם: כבר היצעתי לך התערבות: שאל-נא אותם מה חשבו טרם החלטת בגצ, ותיווכח בעצמך.

2. לגבי אי הסכמתך עם דעתי הגורסת שחברי ועדת הבחירות מייצגים את דעת העם: כפי שכבר היבהרתי בתגובתי השניה לך, חברי ועדת הבחירות מייצגים את דעת העם הרבה יותר מכפי שבגצ והתקשורת מייצגים את העם, כי חברי וועדת הבחירות הם נציגים הנשלחים ע"י כל המפלגות, בעוד שהמפלגות נבחרות כידוע ע"י העם. מאידך, טרם ראיתי שנערכו בחירות דמוקרטיות ("דמו" + קרטיות) בבחירת שופטי בגצ או בבחירת הכתבים של העיתונים המובילים (ישראל היום, ידיעות, מעריב) ושל ערוצי הרדיו והטלויזיה המובילים (רשת ב גלצ ערוץ ראשון שני ועשר). אגב, דבריי אלו לא יועדו חלילה למתוח ביקורת על בגצ או על התקשורת, אלא דבריי אלו היו בבחינת סתם ציון יבש של עובדה אוביקטיבית - אודות ההבדל בין מידת הייצוגיות העממית שישנה בקרב חברי ועדת הבחירות לעומת זו שישנה בקרב בגצ והתקשורת.

3. לגבי "ההגמוניה התקשורתית והמשפטית": שים לב שלא דיברתי על "הגמוניה" (=שליטה) אלא על "הומוגניות" (=גוון יחיד): הדוגמה שלך על בן ארי אינה מדגימה הומוגניות, שהרי גם חברי ועדת הבחירות הכשירו את בן ארי, כך שהמערכת המשפטית בסך הכל יישרה קו עם הקול הבוקע ועולה מן העם עצמו: לכן לא הייתי רואה כאן הומוגניות - אלא התישרות; אבל לגבי זועבי, הרי הקול והאחד והיחיד אשר שרר בקרב תשעת שופטי בגצ - "ללא דעת מיעוט לרפואה" (כפי שטען אקוניס), גם היה מנוגד למרבית הקולות שעלו מתוך ועדת הבחירות, שכאמור (בפיסקה הקודמת) מייצגת את דעת העם יותר, כי שם מדובר בנבחרי ציבור. ואגב, דבריי אלו אינם מיועדים חלילה למתוח ביקורת על בגצ, אלא אני סתם מציין בכך עובדה אוביקטיבית: שבגצ דיבר כאן בקול אחד ויחיד כזה שמנוגד למרבית הקולות של נבחרי העם שחברים בוועדת הבחירות. כל זה בהחלט מעיד על הומוגניות של בגצ (ולא על התישרות-גרידא כפי שקרה בפרשת הכשרת בן ארי).

4. לגבי תמיהתך "מה יש כאן לדעת" (אודות העתיד): דע, שיש דרגות שונות של ידיעה (אודות העתיד). יש מאה-אחוז-ודאות של ידיעה (אודות העתיד), ואז זה נקרא גם "נבואה". אבל יש למשל גם מצב של רק שמונים-אחוז-ודאות של ידיעה (אודות העתיד), ואז קוראים לזה גם "הערכה". דומני כי לך (ונא לא להצטנע) ישנה כאן המיומנות הגבוהה ביותר לתת "הערכות" על העתיד הפוליטי (כלומר לתת תחזיות פוליטיות כאלו שמספקות ידיעה של לפחות שמונים אחוז של ודאות), ואפילו נתת אחת כזו בהמשך דבריך, כשקבעת שהתחזית שלי "מנותקת" ברובה.

5. לגבי עצם טענתך שהתחזית הפוליטית שלי נראית לך מנותקת ברובה: אינני מבין מה הטעם לחזור שוב על טענתך הנ"ל, שרק מאמתת שוב ושוב את הכינוי שבו בחרתי לעצמי. אכן, אם בחרתי בכינוי "בעל ההזיות", אז ידעתי היטב למה אני עושה זאת. ובכן מה הטעם לחזור על כך?

6. לגבי הצעתך שאם אתה טועה אז שאחזור ואעלה את מה שכתבתי אחרי עשרים ושניים בינואר: אינני מבין מה הטעם להציע למאן דהו להעלות פעם נוספת תחזית הנתפסת בעיניו כהזיה. לא חוזרים על בדיחה פעמיים. אני חוזר ומזכיר כי לא לחינם כיניתי את עצמי בעל ההזיות. אגב: למה "הזיות" בלשון רבים? כי כשנפתח השירשור הוא הכיל שתי הזיות: סעיף א וסעיף ב. ואם תשאל: למה סעיף א היה הזיה כשנפתח השירשור? תשובה: כי ככה זה נתפס בעיני רוב העם כשנפתח השירשור. לפרטים, ראה לעיל סעיפים 1,2.

 

[שיוש82]

מתמיד

1. לא מסכים. אני חושב שזה היה צפוי.

2. אני חושב שזו תפישה פשטנית מדי. מי יודע מהי דעת העם? והמרחק בין הבחירות, שליחת נציג מטעם כל מפלגה והצגת השקפת הציבור בנושא פרטני רחוקה מאוד.

3. שמתי לב מה כתבת. מה פירוש יישרה קו? הרי אתה אומר, במילים מכובסות, שביהמ"ש שמאלני. הדוג' שנתתי מראה שהשיקולים אינם זרים.

4. אין לי שום מיומנות גבוה משלך לחזות מה יהיה העתיד הפוליטי. אין כאן שום הצטנעות. אני רואה את הסקרים כמוך וכמו כל אחד אחר. הצגת דעה שנראתה לי שגויה. חוץ מזה זו הפעם הראשונה שמישהו אומר לי שאיני מתמיד בויכוחים.

5. לא הבנתי. העלת תחזית שאתה לא חושב שתתממש? אז מה הקטע?

 

[בעל ההזיות]

היכרתי אותך כמי שבדרך כלל אינו מתמיד בויכוחים

1. כזכור, כבר היצעתי התערבות, שכאמור ניתנת להכרעה פשוטה - ע"י בירור פשוט אצל כל אחד מחברי ועדת הבחירות. להציע עוד פעם? כאילו, שאני גם אנקוב בהצעת-פתיחה לסכום-התערבות ראשוני?

2. המדד הרשמי היחיד שמאפשר לנו לדעת מה חושבים כלל האזרחים, ושהנו גם קביל משפטית, הוא המדד של דעת נבחרי העם. למשל, אם אני רוצה לדעת מה חושב העם על סוגיה פלונית, אני פשוט הולך ומברר אצל כל אחד ואחד מ-120 חברי הכנסת מה הוא חושב על אותה סוגיה, וככה אני יודע מה חושב עליה העם (רשמית). לא מכיר דרך שיותר קבילה מבחינה משפטית (חוץ ממשאל-עם כמובן), ולכן גם אינני מכיר דרך שיותר קבילה בכלל.

3. אני האחרון שחושב שבית המשפט שמאלני. לדעתי הוא ימני, אמנם פחות מהעם - אבל עדין ימני: ראה את פסיקתו השערורייתית בענין חוק האזרחות, את התעלמותו מאינספור עתירות כנגד הכשרת הכיבוש, ועוד כהנה וכהנה. מה שאני טוען, זה אך ורק שבגצ "הומוגני", וזה בא לידי ביטוי בכל מיני החלטות; כולל באותה החלטה מיום ראשון, שניתנה פה אחד (ללא אף דעת מיעוט) חרף העובדה שהעם חושב ברובו את ההפך - כפי שמוכח מדעתם הימנית קיצונית של רוב חברי הכנסת בסוגית זועבי. כיוצא בכך, כאשר נפתח השירשור, העם גם חשב שבגצ יכשיר את החלטת ועדת הבחירות שפסלה את זועבי, כפי שמוכח ממה שחשבו באותה-עת נציגי העם שישבו כחברי ועדת הבחירות. לפרטים, ראה לעיל סעיפים 1,2.
מאידך, הדוגמה שנתת מפרשת בן ארי אינה מוכיחה שהמערכת המשפטית היתה כביכול "הומוגנית לטובת בן ארי", אלא אם כן תטען שגם העם הומוגני לטובת בן ארי (כפי שמוכח מהחלטת ועדת הבחירות שניתנה בדצמבר האחרון - ראה לעיל סעיף 2). ואם תגיד שהעם אכן הומוגני בסוגית בן ארי - אלא שהמערכת המשפטית אימצה את ההומוגניות הזו השוררת בעם לטובת בן ארי, אז יוצא שגם אתה מסכים שמקורה של ההומוגניות הזו שלטובת בן ארי - אינו בבגצ - אלא בעם. אבל עדין, מה שמיוחד בפרשת זועבי, זה ששם מקורה של ההומוגניות שלטובת זועבי - אינו בעם - אלא בבגצ עצמו: פרשה זו מוכיחה אפוא שבגצ היה "הומוגני לטובת זועבי", שהרי למרות שהעם חשב אחרת, בגצ פסק להפך - פה אחד - "ללא דעת מיעוט לרפואה" (כדברי אקוניס).

4. שי, הדבר שאליו רמזתי הוא, שהנגישות שלך לידיעות-אוף-דה-רקורד - שכרגיל אינן נגישות לכלל הציבור, מאפשרת לך לספק הערכות הרבה יותר מוצלחות מאלו של כלל הציבור. אגב, אינני מבין מדוע אתה נוקט בביטוי "שגויה" - כלפי הזיה. לגבי ההתמדה בויכוחים - התכוונתי לרמוז לכך, שלאורך השנים האחרונות - קרה לא פעם בפורום הזה בשירשורים שונים, שנהגת להגיב תגובה תמציתית ובודדת - מבלי שהימשכת להגיב לתגובות שניתנו לאותה תגובה ראשונה שלך.

5. אינני מבין את פליאתך: הרי כבר מתחילת השירשור אני מנסה כל הזמן לשכנע אותך, בכל מיני צורות (כולל ע"י עצם בחירת שמי), שבסך הכל מדובר בהזיות גרידא; אז מה פתאום נזכרת רק עכשיו להתפלא על עצם זה שאני מתימר להציג כאן הזיות-גרידא? אני חוזר ומטעים: כל ההערכות העתידיות הללו שנתתי הן - מבחינתי - הזיות ותו לא, אוקי? בדיחה, אם אתה רוצה. סתם כך, לצורך שעשוע. כשפתחתי את השירשור, ניסיתי את כוחי בהזיה עתידנית על הכרעת בגצ בסוגית זועבי (וכאמור אני מוכן להתערב על כך שזו אכן היתה הזיה כשנפתח השירשור, ראה לעיל סעיף 1), ובאותה עת שיתפתי את הגולשים בעוד השתעשעות שלי: הזיה עתידנית נוספת - על תוצאות הבחירות. אז מה כבר קרה? וכי אסור להשתעשע בהזיות?

 

[שיוש82]

אתה טועה 3

חברי ועדת הבחירות אינם מייצגים את דעת העם (יש דבר כזה בכלל?) אלא את האינטרסים שלהם. ועדת הבחירות, שחבריה הם אמנם נציגים ממפלגות שונות, יכולה לקבוע גם את מי יבחר העם לנציגיו?!
לאמיתו של דבר, לדעתי אין דבר כזה דעת העם, אלא בעם יש דעות שונות ולכן יש בחירות שבמסגרתן נקבע כיצד נציגי העם יכריעו בסוגיות שעל הפרק. יש שמתנגדים לזועבי, יש שאינם מתנגדים לה ויש שאפילו תומכים בה. אם היא תבחר או לא זה יוכרע בבחירות, אבל איך אפשר להגיד שועדת הבחירות, גם אם חבריה הם נציגי העם ודווקא משום כך, תקבע את מי העם יוכל לבחור כנציגיו?

האפשרות האבסורדית של חברי כנסת לקבוע מי יתמודד ומי לא יתמודד לא יכולה שלא להיות נגועה במניעים זרים. האם חברי כנסת שוקלים שיקול דמוקרטי או חוקי כאשר הם קובעים במי יכול לבחור הציבור? הרי גם השמאל עשוי להרוויח מכך שהיא לא תתמודד כי הוא יקבל עוד קולות (וכמדומני דבר זה קיבל ביטוי בנמנעות של אחת המפלגות בהצבעה). אין כאן שום קשר לדעה. בטח שלא לדעת העם ובטח ובטח שלא לדעתו ה"רשמית". ליבוביץ' הדגיש פעמים רבות את העניין הזה, שאנשים טועים לחשוב שדמוקרטיה היא שלטון הרוב בעוד שהאמת היא שדמוקרטיה היא שלטון העם.

אתה יכול להמציא לי ידיעה אוף דרקורד כביכול שעל פיה אפשר לחזות מה יהיה בבחירות?

תמיד טוב להשתעשע

 

[בעל ההזיות]

למה לשים בפי טענות שלא יצאו מפי ואף לא נרמזו?

1. אתה טוען שאין דבר כזה "דעת העם", אז אולי כדאי שאבהיר אל מה אני מתכוון ב"דעת העם": ובכן, אני מתכוון בכך לדיעה הרווחת בקרב מרבית אזרחי ישראל; אז במקום שאנקוט בכזה ביטוי ארוך: "הדיעה הרווחת בקרב מרבית אזרחי ישראל", אני נוהג לומר בקצרה: "דעת העם", תוך שאני סומך על הקורא שיבין אל מה הכוונה המדוייקת בביטוי המקוצר (הלא לגמרי מדוייק). למשל, אילו הייתי אומר בקצרה ש"דעת העם" היא נגד זכות השיבה, אז הייתי מתכוון לכך שהדיעה הרווחת אצל רוב אזרחי המדינה היא להתנגד לזכות השיבה. אותו דבר אילו הייתי אומר בקצרה ש"דעת העם" היא שהמשיח לא יבוא השנה, או אילו הייתי אומר בקצרה (כשנפתח השירשור) ש"דעת העם" היא שבגצ יתן גופשנקה להחלטת ועדת הבחירות לפסול את זועבי.

2. אתה שואל: "ועדת הבחירות, שחבריה הם אמנם נציגים ממפלגות שונות, יכולה לקבוע גם את מי יבחר העם לנציגיו?!...איך אפשר להגיד שועדת הבחירות, גם אם חבריה הם נציגי העם ודווקא משום כך, תקבע את מי העם יוכל לבחור כנציגיו? האפשרות האבסורדית של חברי כנסת לקבוע מי יתמודד ומי לא יתמודד לא יכולה שלא להיות נגועה במניעים זרים". ובכן אני חייב להודות שאינני מבין על מה כל המהומה: האם טענתי שיש לאפשר לועדת הבחירות לקבוע במי יוכל העם לבחור? אם כבר אתה שואל לדעתי, אז אספר לך שאני דווקא חושב ממש כמוך, שדעתם של נציגי העם החברים בועדת הבחירות - אכן נגועה בשיקולים זרים - לפחות באותה מידה שדעתו של כל אזרח ואזרח נגועה בשיקולים זרים. אני לגמרי איתך בענין הזה. לכן אני גם סבור, שעצם החוק הנוכחי, המאפשר לנציגי-העם שבועדת הבחירות לקבוע האם אזרח פלוני יוכל להתמודד או לא, הוא חוק בזוי - שאחת דינו להימחות מספר החוקים של מדינת ישראל. אבל איך כל זה קשור לנדוננו? האם שמעת ממני איזושהי ביקורת על כך שבגצ הכשיר את זועבי בניגוד לדעתם של נציגי ועדת הבחירות? להפך: הרי בתגובתי הקודמת היגדרתי את הדיעה הזו - לפסילת זועבי - בתור דעה "ימנית קיצונית". רק מה, אני עדין טענתי עם זאת, שדעתם של תשעת שופטי בגצ להכשיר את זועבי (דיעה שעליה אני מברך כמובן) - היתה דיעה "הומוגנית", וכפי שהגדיר זאת אקוניס: "ללא דעת מיעוט לרפואה". האם אתה מוסיף להתעקש על כך שהדיעה הזו לא היתה דיעה הומוגנית בקרב תשעת שופטי בגצ? עזוב לרגע האם היא מוצדקת - שהרי גם אני מסכים שהיא מוצדקת - ושאפילו טוב שהיא היתה הומוגנית, אבל האם אינך מסכים שהיא נָגְדָה - באופן לגמרי הומוגני - את הדיעה שרווחה בקרב רוב חברי ועדת הבחירות?

3. כעת אני מגיע לעיקר: ובכן לעם יש כמובן דיעה - בלא מעט נושאים, כלומר (כפי שהיבהרתי לעיל סעיף 1) כוונתי היא שבקרב מרבית האזרחים יש דיעה רווחת - בלא מעט נושאים. כעת, אם אני רוצה לדעת למשל מה חושבים מרבית האזרחים על השאלה האם יהיה השנה שלג בירושלים, אז פתוחות בפניי רק שתי דרכים: או שאקיים משאל עם - וכך אקבל את דעתו "האמיתית" של העם, או שאשאל את 120 נציגיו - וכך אקבל לכל היותר את דעתו "הרשמית" (לאו דווקא האמיתית-ממש) של העם. פרט לשתי הדרכים הללו, אינני מכיר שום דרך אחרת - שהינה קבילה משפטית - המספקת לפחות את דעתו "הרשמית" (אם לא האמיתית-ממש) של העם. אותו הדבר אם ארצה לקבל תשובה "רשמית" לשאלה: מה היתה דעתו של העם (כשנפתח השירשור) על הסיכוי שבג"צ יכשיר את זועבי: כדי לברר באופן "רשמי" (אם לא אמיתי-ממש) מה היתה הדיעה הזו של העם כשנפתח השירשור, עושים אחת משתיים: עורכים משאל עם, או שואלים את 120 נציגיו. מאידך, אם מסתפקים בלשאול את נציגי העם החברים בועדת הבחירות, אז מקבלים לפחות דיעה קואזי-רשמית. אז מה שאני טוען כאן כל הזמן בענין זועבי, זה דבר פשוט: התקשורת הציגה כל הזמן דיעה הומוגנית: בגצ יכשיר את זועבי; אבל חרף הדיעה ההומוגנית הזו של התקשורת, ניתן לקבוע "רשמית", שהעם (במרביתו) לא חשב כך: ניתן לקבוע "רשמית", שרוב העם חשב פחות או יותר את מה שחשבו על כך רובם של 120 חברי הכנסת, שזה פחות או יותר (לפחות באופן קואזי-רשמי) מה שחשבו על כך רוב חברי ועדת הבחירות. אמנם, כדי לברר האם אני צודק בקביעה הנ"ל, לא יהיה קל לקיים משאל עם, אבל בהחלט יהיה די קל לערוך בדיקה מלאה (לא סקר אלא בדיקה מלאה) בקרב כל 120 חברי הכנסת, ואף יהיה עוד יותר קל לערוך בדיקה מלאה בקרב כל חברי ועדת הבחירות, מה שיתן לנו פחות או יותר תוצאה "רשמית" (או לפחות קואזי-רשמית) לגבי הדיעה שרווחה בקרב העם כשנפתח השירשור.

4. לגבי בקשתך שאדגים ידיעה אופ-דרקורד שתסייע להעריך מה יהיה בבחירות: האם אתה מעוניין בסקופ, או במשהו היפותטי? כדי להקל על עצמי דידקטית, אניח שהתכוונת למשהו היפותטי: ובכן תאר לעצמך, שלפני שבוע (היום שבו נפתח השירשור) היית מצליח בדרך לא דרך להתוודע לתוצאותיהם של סקרי עומק פנימיים הנערכים בקרב שלוש המפלגות המובילות בסקרים, כשכל סקרי העומק הללו היו מצביעים על אותה מגמה: יותר ויותר מצביעי יש עתיד התנועה ועם שלם עוברים למרצ, ויותר ויותר ליכודניקים עוברים מהליכוד לבית היהודי; אז האם זה לא היה מסייע לך - כבר לפני שבוע - לחזות טוב מהאחרים מהי רמת הסבירות של כל סקר עתידי מסוגו של סקר גאוקרטוגרפיה (של אבי דגני) כפי שפורסם היום ברשת ב? ותאר לעצמך (היפותטית), שלפני שבוע היה נודע לך בדרך לא דרך, שיחימוביץ רומזת בשיחות סגורות לחבריה על כוונתה להכריז פומבית בפני כל הציבור על כך שהיא לא עומדת להצטרף לשום ממשלה בראשות נתניהו (מתוך תקוה לקושש בכך איזה 5-6 מנדטים מהתנועה של לבני); אז האם זה לא היה מסייע לך - כבר לפני שבוע - להעריך טוב מהאחרים האם העבודה תהיה בממשלה הבאה (בהנחה שיחימוביץ לא תחזור בה מהבטחה פומבית מפורשת)? ותאר לעצמך (היפותטית), שבעוד שבועיים הסקרים לא היו משתנים, ושיחימוביץ היתה מכנסת אז מסיבת עיתונאים שניה, וחוזרת על דבריה מהיום - אך עם שינוי קל: "אזכה בראשות ממשלה או אלחם מהאופוזיציה בכל שר אוצר מהליכוד", ואז עיתונאי כלשהו היה שואל אותה שאלה מביכה: "ומה אם נתניהו יציע לך את תיק האוצר בכבודו ובעצמו?", ואז יחימוביץ היתה עונה: "מתוך הכרותי את נתניהו אני יודעת שזה לא יקרה: הסיכוי שנתניהו, הקפיטליסט האדוק, יחזור בתשובה עוד חודש ויעניק את תיק האוצר ללוחמת סוציאליסטית כמותי - הוא בערך כמו הסיכוי שנתניהו יהפוך עוד חודש לחרדי, ולכן הברירה היא אחת: שאזכה בראשות ממשלה, או שאלחם מהאופוזיציה", וכך היתה מסתיימת לה אותה מסיבת עיתונאים שניה, אבל יומיים אחר כך היה נודע לך - בדרך לא דרך - שנתניהו נועד זה עתה בחשאי עם יחימוביץ והבטיח לה את תיק האוצר; אז האם זה לא היה מאפשר לך להעריך טוב מהאחרים האם העבודה תהיה בממשלה הבאה? ותאר לעצמך (היפותטית), שבעוד שבועיים היה נודע לך בדרך לא דרך, שנתניהו אמר בשיחה סגורה בהשתתפות יעקב עמידרור, שלאור ההכרזה באו"ם על פלסטין כמדינה לא חברה - אין מצב שהממשלה הבאה תקבל את דו"ח לוי, ואחר כך היה נודע לך בדרך לא דרך, שנפתלי בנט רומז בשיחות סגורות לחבריו על כוונתו להציג פומבית לנתניהו אוליטימטום בפני כל עם ישראל: "או דוח לוי או שאנחנו באופוזיציה" (מתוך תקוה לקושש בכך עוד איזה 5-6 מנדטים נוספים מהליכוד), אז האם זה לא היה מסייע לך להעריך טוב מהאחרים האם הבית היהודי יהיה בממשלה הבאה (בהנחה שבנט לא יחזור בו מהבטחה פומבית מפורשת)?