בעיקרון, גם אני
בהתחלה מאוד לא התחברתי לדיסקים הישנים, כי עד לפני חודשיים הייתי בקטע של מטאל וזהו.. ונורא נורא נורא אהבתי את דדווינג ואין אבסנטיה.. ואחרי ששמעתי טוב את שני הדיסקים האלה, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שאני סופסוף אקשיב לישנים יותר, כדי לגלות מאיפה פורקיופיין צמחו וגדלו... וגיליתי פאן אחר של פורקיופיין ושל סטיבן שלא הכרתי, שירים יותר מלנכוליים ושקטים, עם פחות השקעה בסאונד ויותר ניסיון בחלק מהשירים להישמע כמו פינק פלויד.. (Russia On Ice עד הקטע הכבד..) אבל לסיכום, מאווווווד אהבתי את הישנים.. את המאוד מאוד ישנים, הראשונים, עדיין לא שמעתי, אבל אני מדבר על לייטבאלב סאן וסטופיד דרים, שני אלבומים מצויינים לדעתי ששווים כמה האזנות, זה מה שלי לקח לפחות כדי להעריך את האלבומים.. וזהו!