מייקאובר

[גברת פלפלת27]

מייקאובר

היי פעם ראשונה שלי בתפוז פורומים, אני יודעת... איחור לא אופנתי... אני חייבת לשתף אנשים ולשמוע דעות של אחרים ואשמח לשמוע ממכם. אז ככה:
אני בת 27. מידי פעם בבוקר בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה, אני פוגשת מישהי שלמדה איתי בכיתה. ופה המקום להתוודות- אני לא ששה להגיד לה שלום ולפעמים אפילו "משחקת אותה" כאילו לא ראיתי אותה. הסיבה היא שהיא קצת אאוטסיידרית. כך היה גם בבי"ס. היה לה את החברות שלה, סוג של חננות כאלה... ואיך לומר? הבחורה כל ה- 9-10 שנים לא השתנתה. היא נראית כמו ילדה בת 14-15. ממש עצוב. כנראה אין לה כל כך מודעות למראה חיצוני. אני כותבת את הדברים ואני ממש מרגישה לא בנוח אבל זו המציאות. (אני באמת לא רעה...) היא הולכת עם תיק גב של בי"ס, מתלבשת לא בצורה נשית, עם משקפים, לא מתאפרת, עושה קוקו סתמי כזה... ותוסיפו לכל זה- היא גם נמוכה ורזה. היא נראית ממש ילדה. עצוב- היא תכף בת 28.
היום עלינו על אותו אוטובוס והיא התיישבה לידי. התפתחה לה שיחה ופתאום קלטתי את הקטע הזה (של איך שהיא נראית). ראוי לציין שאני והיא מהמגזר הדתי (דתי- לאומי לא חרדי).
ואז התחלתי לחשוב עליה- לא מתוך רחמים באמת שלא, אלא מתוך רצון לעזור- כי היא בת 28, רווקה ואתם יודעים כמה דתיים לחוצים על חתונה. אני רוצה לעזור לה כי אני יודעת שאם היא תמשיך ככה, אני לא אומרת שאף אחד לא ירצה אותה אבל הסיכויים שלה יעלו אם היא תראה יותר מטופחת ויותר לגילה.
אני קצת חוששת להתחיל לדבר איתה על זה, כי כמו שאמרתי אנחנו לא ממש חברות ואני לא יודעת אם היא תיפגע/תיעלב/תיכעס או שהיא תרצה בעזרתי (מי שישמע אני איזה דוגמנית צמרת... אולי דוגמנית צנרת...) אני יכולה לעזור לה בקטנה... לקחת אותה למספרה, ללמד אותה להתאפר, להחליף לעדשות/משקפים יותר מחמיאות, לקנות בגדים יותר מבליטים, תיק צד, נעליים עם טיפה עקב וכו' וכו' וכו' .
בקיצור-------- מה אתם אומרים? להציע עזרה או לא? איך לעשות את זה? מה להגיד?
בבקשה זה חשוב לי. הבחורה הזו לא יוצאת לי מהראש...

 

[999שקד דגן]

ברוכה הבאה, קודם כל.

אני חייבת להגיד שהגישה שלך על אותה בחורה פשוט מעליבה בעיניי.
מהתיאור שלך מדובר במינימום תפלצת דו ראשית.
אז מה אם יש לה פנים ילדותיים? גם לי יש. כמעט כל מי שרואה אותי בפעם הראשונה שואל באיזה כיתה אני.
אז מה אם יש לה משקפיים? עד לפני חודש גם לי היו.
היא הולכת עם תיק גב? אוקיי, זה מה שנוח לה.

אני מבינה שכתבת את ההודעה מתוך רצון אמיתי "לעזור" לה, ואני בטוחה ששינוי כזה או אחר בטח גם יתרום לביטחון העצמי שלה, אבל את חייבת להבין שלדעתי את לא מגיע ממקום נכון.
מההודעה הזו נראה שאת מגיעה ממקום של עליונות ורחמים. ואין לך על מה.

אם אתן לא בקשר חברי ואת לא יודעת איך היא מרגישה כלפי המראה החיצוני שלה, אין לך מה לגשת אליה. את לא יודעת איך היא תקבל את זה, ורוב הסיכויים שהיא תיפגע מזה.
את רוצה לעזור לה? תנסי להתחבר אליה.

 

[Optimistic Girl]

 

[einat162]

לדעתי -

אם את לא חברה (טובה) שלה - לא מקומך להעיר.
גם חברה טובה היתה צריכה לעשות את זה בסופר עדינות - אז זרה כמעט מוחלטת?(!)

בנוסף, מאיפה לך שזה רצונה (להתלבש ולהצטייר כדי לתפוס חתן) - ברור שההקשר החברתי אומר שכן- אבל אולי היא לא לחוצה? (או לפחות לא לחוצה מספיק כדי להשתנות).

אני חייבת להודות שעד שורה 8 בערך (עד הקטע של ה "רזה"

) הדברים היו יכולים להיות כתובים עלי....

 

[doughnuts]

נשיות זו הרגשה ולא מראה חיצוני

אז נכון, יש לי ציפיות לגבי האופן שבו אישה היפותטית נראית, ויש לי ציפיות לגבי האופן שבו אישה מושכת נראית. ולמרות אני יכול להתעלם המציפיה הראשונה שלי (שהיא נובעת יותר ממבנה מוחי ולא מהחלטה רצונית), הציפיה השנייה חשובה לי מאוד ואני לא מתפשר עליה. אבל אני לא חושב שמישהי שהיא לא בת זוגתי צריכה להתחשב בי בנושא הזה. אגב, ממה שאת מתארת לדעתי את עסוקה יותר מדיי במראה החיצוני שלך ושל הסביבה שלך. אבל האם לדעתי זה אומר שאני צריך להגיד(!) לך מה לעשות? לא! למה? כי כמו לכל החיה, יש לך צרכים פנימיים שאני רוצה להתחשב בהם (לפחות במידה מסוימת). את לא חושבת שאולי קודם צריך לבדוק אם הבחורה מרגישה אומללה או מסכנה?

 

[Optimistic Girl]

 

[lolly87]

רוב התיאור שלך

מתאים גם לי, השתנתי מהתיכון קצת, בעיקר בתספורת ובלבוש. אבל איפור ותיק ביה"ס? אני גם מסתובבת עם תיק ביה"ס כשאני הולכת ללימודים, כי זה פשוט הרבה יותר נוח כשאני לוקחת את המחשב הנייד שלי. ולהתאפר ביום יום? למה לי? אני באמת לא רואה סיבה, אני מתאפרת רק בערבים כשאני יוצאת וגם זה לא קורה תמיד וטוב לי ככה.
יותר מזה, הלכתי פעמים לאיפור מקצועי, בעיקר בשביל החוויה וזה לא גרם לי למראה יותר מבוגר, אולי למראה יותר מחופש ומיותר..
ובשורה התחתונה, כל שינוי אם הוא לא יבוא ממנה אז זה לא יהיה שווה כלום, אז אני לא חושבת שאת צריכה להציע משהו.

 

[גברת פלפלת27]

תודה רבה על כל התגובות

קודם כל, לא רשמתי את זה אבל לא התכוונתי לעשות את זה מתוך זרות מוחלטת. כן הייתי מנסה להתקרב אליה קצת ואז כשהיא מרגישה קצת יותר בנוח איתי הייתי אומרת לה את זה בסופר עדינות.
דבר שני, לפני כמה ימים קראתי איזה קטע שנקרא "איך נהייתי בתול בן 32". הבחור מספר שהוא כל היום, פשוט כל היום חושב על זה. הידיעה הזו על עצמו פשוט לא מרפה ממנו והוא עסוק רק בזה. הוא סיפר שהוא לא רצה ללכת סתם עם "עובדת בתשלום" והוא תמיד ציפה מהבנות (המעטות) שהכיר שהן ייזמו והן יובילו וזה לא קרה.
אני חושבת שיכול להיות שהבחורה הזו גם נמצאת במקום שאולי היא לא יודעת לצאת ממנו פשוט כי היא לא יודעת אחרת, יכול להיות מאוד שהיא לא רוצה לצאת ממנו, יכול להיות שטוב לה. אני כמובן אנסה להתקרב אליה לפני שאשאל אותה. כמו כן, אני לא אבוא באיזה קטע מקצועי כמו תכנית "המהפך" יאללה תשימי נעלי עקב, איפור, הגדלת חזה ואת מוכנה לפגוש את החתן שלך, ממש ממש לא!!!! מה שלא יתאים לה והיא תרגיש לא בנוח, אז לא, אני בטח ובטח לא אכפה עליה.
חשוב לי לציין אני לא באה ממקום של התנשאות, ממש לא. אני לא דוגמנית ולא קרובה להיות שם. אני לא איזה פרימדונה, אני מתאפרת מידי פעם, בצורה עדינה, אני מתלבשת סבבה לא מחוכים סקיני ונעלי סטילטו כל יום.
אבל, לפעמים יש עניין של מודעות מינימלית.
חוצמזה, תקראו לי הכי פרימיטיבית- אבל, כל בחורה רוצה להתחתן. יכול להיות מאוד שהיא תכיר בחור שוואלה יאהב אותה מאוד כמו שהיא נראית היום. אצלנו הדתיים זה בעיקר הכרויות בין אנשים ולא יציאות למסיבות ופיק אפ ברים. חשוב שמעבר לאישיות מקסימה שאני בטוחה שיש לה, שהיא תראה גם יפה ונשית. מה לעשות זה מה שרוב הגברים מחפשים בבחורה.

 

[doughnuts]

אולי כדאי לה לצאת בשאלה?

כי לפי מה שאת מתארת את המנהגים שאת רגילה עליהם, נראה שמדובר בסביבה שמאוד מתעסקת בחיצוניות, ובדברים השרירותיים של החיים. אם את חושבת שזה לא נכון, ושאני לא באמת מכיר את החברה החרדית, תחשבי שגם את, כנראה, לא באמת מכירה את הסביבה של אותה הבחורה. אז אולי את טועה והיא למעשה הרבה יותר מאושרת ממך?

 

[גברת פלפלת27]

נו באמת... "סביבה שמאוד מתעסקת בחיצוניות"

והסביבה החילונית לא כזו נכון? ממש... בואו לא ניתמם... כולנו (או לפחות רובנו המוחלט) מתעסקים בחיצוניות, לא אני המצאתי את זה.
ולאיזה מנהגים אני רגילה בדיוק?

 

[doughnuts]

לא הבנת את הנקודה

רציתי להמחיש עד כמה פשוט לשפוט אנשים ולטעות. אולי גם את טעית לגבי אותה בחורה?

 

[Purple Mushroom]

הכרתי מישהו

פעם היה לי חבר כשנתיים, הכרתי אותו בתול בן 32, בגיל 34 ההורים שלו מימנו לו סרוגייט, ואחר כך ניהיה מאוד שמח.
יש לו רק אובססיה לאתרי הכרויות בחינם. אני חושב מאז שעזבתי אותו, חיי הזוגיות שלו השתפרו, הוא מכוון לבנות שגדולות ממנו מאוד. בשנתון שלי. נראה לי שכבר היה לו יומולדת 36.

 

[אש ירוקה]

אל תציעי לה שום עזרה

אם היא הייתה רוצה להשתנות, היא הייתה עושה את זה כבר ממזמן.
היא תעשה את זה בקצב שלה, אם יבוא לה.
כל דבר , בזמן שלו.

 

[Optimistic Girl]

 

[Building a mystery]

 

[גברת פלפלת27]

תודה לכם על כל התגובות אתם מקסימים!

האמת שאני קוראת את מה שכתבתי ואולי בחירת המילים הייתה קצת מוגזמת, האמינו לי שאין בי שמץ של התנשאות, ואם כבר יש בי מעט הזדהות. ואני אסביר למה:

"הייתי הילד הכי קטן בכיתה, הכי קטן בשיעור והכי קטן בהפסקה..." מכיתה א' אני זוכרת את עצמי הכי נמוכה מכולם. התפתחתי מאוחר וגם היום בגיל 27 גובהי מתנוסס ל- 1.50 (כששואלים אני "מעגלת" ל1.54

)
אני זוכרת טוב מקרה - הייתי בכיתה ד' או ה' צעדתי לבי"ס, ואיזה ילדה שאלה אותי אם אני בכיתה א'. ריסוק לביטחון העצמי. תמיד היה לי רגשי נחיתות על הגובה שלי וילדים רעים ידעו לנצל את זה.
עם הזמן למדתי באיזה אמצעים אני יכולה להיעזר, וכך הגעתי לאיפור, נעליים עם קצת פלטפורמות, בגדים יפים, ואיכשהו זה גרם לי להרגיש יותר טוב ועם יותר ביטחון. (עד גיל 22 שקלתי 42 קילו!!)

בגיל 22 גילו לי גידול בראש. (גידול שפיר לא סרטני). עברתי ניתוח בראש להוציא אותו והחיים שלי התהפכו. השמנתי בגלל התרופות ב-20-25 ק"ג. ברוך השם ילדתי לפני 8 חודשים נוספו לי עוד 15 ק"ג. מלכת יופי אני לא!!!
החיים הובילו אותי להיות דווקא בחורה רגישה לסביבה.

אתמול הנושא הזה העסיק אותי הרבה- כמה אנחנו כחברה שפוטים של הדבר הזה שנקרא "אידאל היופי". לכל חור שלא נלך (אולי רק בשבטים הנידחים באפריקה לא...) זה שם. בכל אמצעי התקשורת, בקניונים, ואיפה לא??
מה אתם אומרים? באמת אפשר להתחמק מזה? האם בחורה שלא הולכת לפני הסטנדרטים של החברה, לא תחשב בעינינו קצת קצת שונה או שמא נאמר מוזרה? תהיו כנים עם עצמכם בבקשה.

 

[Optimistic Girl]

ברוכה הבאה לפורום

אליי לציין
שההודעה שלך הרגיזה אותי <ואני לא אדם שמתרגז בקלות>

פשוט מאוד
כי ההיא , מזכירה לי את עצמי

אני חושבת שאת ,אם יש לך זיווג או לא,
צריכה להתעסק בחיים שלך ובעינייניך,

אם אין לך זיווג אז הגיע הזמן לחפש.

הכי מעצבן אותי זה אנשים שנדחפים לתוך החיים של אנשים אחרים.
כשזה חברה טובה, היא יכולה להאיר בעדינות <במיוחד כתבתי להאיר עם 'א' >

אם לא,
תתעסקי בחיים שלך.
בזמננו כל אחד דוחף את האף לתוך חיים של אחרים.

ומה אם לא באה לה להשתנות?!
מצטערת, גם אני הייתי כמוהה
אך הבנתי לבד, בסופו של דבר שבגדים עושים ת'אדם.
ועכשיו אני בשלבי מייקאובר רציניים <ונעזרת בידידות וחברות אופנתיות במיוחד>

אבל זה בא ממני,
כל השנים חפרו לי על זה, על לבוש.
ואני לא רציתי להשתנות.
וגם עכשיו שאל תחשבו שאני אשתנה !!!
פשוט תהיה לי עוד מתלתחה שונה, וחדשה.
אך הסגנון שלי, תמיד יהיה לו מקום, כי הוא מבטא את מה שאני.
<אוהבת לבוש היפ הופ >

ככה שאנא ממך
מדברת בשמה, כי מזדהה איתה
אל תתחפשי את האף
ולא מעניין אף אחד את העזרה שלך.
אני בטוחה שיש לה משפחה/חברות שחופרות לה על זה.

אנשים לא משתנים.
רק יכולים להשתנות רק אם זה בא מהם, מבפנים מהלב.
שום אדם לא יכול לשנות אדם אחר. -מדברת בתור אחת עם ניסיון רב יחסית לגיל הצעיר.

נ.ב
בתור מסורתית שמתחזקת,
את פירטת בצורה לא יפה על הבחורה.
מעניין האם זה נחשב לשון הרע?
תבדקי את עצמך בבקשה.


ואם העלבתי אותך, אז זאת לה היתה הכוונה שלי.
מתנצלת מראש.

 

[EdisonGirl]

אין כאן "לשון הרע"

אף אחד מאיתנו לא מכיר את אותה אחת. באותה מידה היא יכולה הייתה לבדות אותה מליבה

ולא היינו יודעים. ומעבר לזה, היא לא ניסתה להקניט אותה, אפילו לא במסווה של דאגה, אלא היא הביעה אכפתיות אמיתית.

אני דווקא לא ממש אהבתי את מה שאת כתבת

כתבת לה: אם אין לך זיווג אז הגיע הזמן לחפש.
רצינית? ומה אם היא לא רוצה? לא הבנתי למה הצגת את זה כאילו שזה משהו ש*צריכים* לעשות.




טוב, אני יודעת שזו לא את בד"כ, וההודעה ממש הצליחה לעצבן אותך, אבל קראי אותה שוב, האן, לא הייתה לה שום מטרה לעצבן. היא כתבה ממש מתוך דאגה. רואים את זה.

 

[סתם אושר]

אולי טוב לה...?

אני מציעה שתנסי להתחבר ולהיות לה לחברה... למה? כי אולי תגלי שיש המון אנשים בעולם ולא כולם זורמים באותו כיוון.
ואולי גם להיפך. אולי היא תשמח לעידוד מחברה.
כך או כך לא תפסידי כלום אם תנסי להתחבר.

 

[EdisonGirl]

כמה פעמים קורה ש...

את מוצאת את עצמך תוהה: "איך הבחור הזה מצא לו את הבחורה הזו? מה היא מצאה בו? הוא כ"כ X ו- Y ו- Z והיא כזאת מושלמת!" או להפך... אנחנו לא ממש מודים שזה עובר לנו בראש, אבל זה עובר. המוח שלנו עובד בין היתר על השוואות, אז כמעט בלתי נמנע שנחשוב בצורה כזו.

אבל רגע, את כמעט ולא מדברת איתה! את אפילו הודית ש"שלום" את מתחמקת לומר לה כל עוד את מצליחה. אז איך את יודעת שזה לא טוב לה? האכפתיות שלך ראויה לשבח, אין ספק. את רק צריכה לפנות אליה ולהראות לה את האכפתיות הזו, וללא שום ביקורת. לכי תדעי, אולי היא בכלל מאורסת! את לא יודעת עליה כלום, dude

אם באמת אכפת לך, גשי אליה ודברי איתה. לא: "X, את חייבת מהפך!", אלא "מה המצב? ואיך הולך?" שתפי אותה במה שעובר עלייך והיא תשתף אותך בשלה. אולי החיוך שלה יוכיח לך שדווקא ממש טוב לה, והמראה החיצוני הוא בסך הכל סוג של פיקציה, שלא משקפת את המצב האמיתי. אל תשכחי שמדובר בתפיסות שונות ומה שבעינייך עצוב אולי ממש סבבה לאחרים.