גם אני רוצה לשתף אותכם..
אמנם הלידה האחרונה שלי היתה לפני 4 שנים אבל אני זוכרת אותה היטב. כל התהליך התחיל בעצם 3 ימים לפני הלידה עצמה כאשר נתנו לי בבית החולים זירוז לבדוק את העובר תחת מאמץ מכיוון שהיה ירידה בתנועות..כמובן שזה התחיל לי את הלידה, ביום שישי בבוקר התחילו לי צירים והגעתי לבית החולים עם פתיחה של 3 ס"מ (הלידה הראשונה היתה בניתוח קיסרי - עכוז 4 ק"ג) ואני כל כך רציתי שינתחו אותי אבל סירבו בתוקף ועשו לי אולטרסאונד ואמרו שהערכת המשקל היא כזו שאפשר לילד אותי לידה רגילה..אסור לשכוח שהיתה אז שביתת אחיות וכאשר פקעו לי את המים שכבתי בערך 7 שעות בתוך השלולית.. מבלי שיחליפו לי את הסדינים. בקיצור נתנו לי אפידורל שעשה הכל חוףץ מלשתק את הרגלים, נתקפתי בקוצר נשימה והקאתי כל הזמן... בקיצור העובר התחיל ללחוץ על הצלקת של הניתוח הקודם ועד שלא אמרתי לבעלי לשעבר שאם הוא לא מביא לפה רופא אני הולכת למות לא קרה שום דבר. מסתבר שהקטנציק שקל 4.5 ק"ג ולחץ בצורה מסוכנת על הצלקת וכמעט נגרמה לי קרע ברחם, הובלתי לניתוח חירום...אחרי 7 שעות עינויים אבל ברגע השהרדימו אותי בהרדמה כללית, הכל עבר קמתי בערב , שכחתי איפה אני אבל כשנזכרתי וראיתי את הבוןבון השמנמן הכל היה שווה. היום תום ילד מקסים בן 4. ומקווה שבעוד שנתיים נעשה לו אח או אחות.
אמנם הלידה האחרונה שלי היתה לפני 4 שנים אבל אני זוכרת אותה היטב. כל התהליך התחיל בעצם 3 ימים לפני הלידה עצמה כאשר נתנו לי בבית החולים זירוז לבדוק את העובר תחת מאמץ מכיוון שהיה ירידה בתנועות..כמובן שזה התחיל לי את הלידה, ביום שישי בבוקר התחילו לי צירים והגעתי לבית החולים עם פתיחה של 3 ס"מ (הלידה הראשונה היתה בניתוח קיסרי - עכוז 4 ק"ג) ואני כל כך רציתי שינתחו אותי אבל סירבו בתוקף ועשו לי אולטרסאונד ואמרו שהערכת המשקל היא כזו שאפשר לילד אותי לידה רגילה..אסור לשכוח שהיתה אז שביתת אחיות וכאשר פקעו לי את המים שכבתי בערך 7 שעות בתוך השלולית.. מבלי שיחליפו לי את הסדינים. בקיצור נתנו לי אפידורל שעשה הכל חוףץ מלשתק את הרגלים, נתקפתי בקוצר נשימה והקאתי כל הזמן... בקיצור העובר התחיל ללחוץ על הצלקת של הניתוח הקודם ועד שלא אמרתי לבעלי לשעבר שאם הוא לא מביא לפה רופא אני הולכת למות לא קרה שום דבר. מסתבר שהקטנציק שקל 4.5 ק"ג ולחץ בצורה מסוכנת על הצלקת וכמעט נגרמה לי קרע ברחם, הובלתי לניתוח חירום...אחרי 7 שעות עינויים אבל ברגע השהרדימו אותי בהרדמה כללית, הכל עבר קמתי בערב , שכחתי איפה אני אבל כשנזכרתי וראיתי את הבוןבון השמנמן הכל היה שווה. היום תום ילד מקסים בן 4. ומקווה שבעוד שנתיים נעשה לו אח או אחות.