תתפלא ואני יודעת גם הרבה יותר מזה ../images/Emo9.gif
אני מהילדות שהסבא שלהן לא קנה להן בובות ברבי ובבית בובות אלא מיקרוסקופ, סיפורי המיתולגיה היוונית ומנוי לנשיונאל גיאוגרפיק... מזל שסבתא הייתה שם כדי לאזן את התמונה. ואשר למחזות, אופרה וכו' - זה לדעתי טעם נרכש - תתחיל ולאט לאט זה יכבוש אותך. זה מדהים... בפעם הראשונה שישבתי באופרה השתעממתי כל כך ואחרי כמה פעמים זה פשוט קנה אותי, יש בזה עוצמות אדירות, אתה צריך להפתח לזה. במוזיקה אין מחסום של שפה, הלב מבין הכל
ואשר למחזמר גברתי הנאווה הוא מבוסס על המחזה של ברנרד שואו שכתב את פיגמליון (שמבוסס על סיפור המיתולוגיה) הסיפור, עד כמה שאני זוכרת אותו, הוא על פרופסור שמחליט לקחת מוכרת פרחים ענייה ולהפוך אותה לליידי שתכנס ותצא מהקוקטילים של החברה הגבוהה שבלונדון. הוא מלמד אותה הגייה נכונה, קונה לה שמלות ומעצב אותה מחדש כך שבערב שבו מתקיים המפגש אליו הוא מתכנן לקחת אותה היא נראית מושלם ומדברת נכון ורהוט כמו שמדברים בחברה הלונדונית הגבוהה. אבל היא המוכרת שכחה שהיא הגיעה בתור פרוייקט היא מתאהבת בפרופ. שלא שם לב לכך, היא עוזבת אותו, מכירה גבר ממעמד גבוה אחר ומתחתנת איתו. הסוף שמח / עצוב כזה. בעצם עצוב. כי זה כל כך מתבקש שהם ישארו ביחד במיוחד שהיא אהבה אותו כל כך. מאוחר יותר כשהפכו את זה למחזמר שינו את הסוף וחיברו את מהלך חייהם של הפרופסור עם המוכרת היפה. כדאי. באמת...