ציףציף1000
New member
אני דווקא קוראת דעות לפיהן
יש הבדל בין "מתקדם" ל"פרוג", אבל מכיוון שאין הגדרה מדוייקת לאף אחד מהסגנונות האלו - ההבדלים הם חברתיים, ואולי אבדו בערפילי הזמן - קשה לעמוד על זה היום. הדרך היחידה היא לחזור ולקרוא דברים שנכתבו ונאמרו עליהם באותם ימים. גם משום שהיום אין ממש כתיבה על פרוג/פרוגרסיב. אלו סגנונות שדעכו בבריטניה מזמן. האם בחוברת על הפרוג שהוציא Q/Mojo לאחרונה יש נסיון לעמוד על מאפייני הסגנונות האלו בצורה מסודרת? נזכרתי בזה לפני כמה ימים לאחר שגיליתי, בנבירה באוסף המגזינים שלי, כתבה גדולה שנכתבה על הפלויד לקראת הופעות "החומה" בארל'ס קורט, בשנת 1980. הכתבה נכתבה ב"מלודי מייקר", אחד משבועוני המוסיקה הבריטיים המרכזיים באותם ימים, על ידי מייקל וואטס - אותו כתב שראיין, כמעט עשר שנים קודם לכן, את סיד בארט (הראיון מצוי במאמרים). הכתבה משקפת יפה את הדרך בה הפלויד נתפשו באותם ימים - והגישה ללהקות רוק (במיוחד גדולות) מצד עתונות הרוק: חוסר הידע לגבי מה שמתרחש בתוך הלהקה (הכתב לא ידע שרייט פוטר, ומה גודל השבר בתוך הלהקה. הוא רק שמע שמועות על "מתחים" ומייחס אותם להתרחקות הטבעית של חברי הלהקה זה מזה, עם השנים); התייחסות אליה כגוף אחיד, מונוליתי, ללא הבחנה מי בלהקה אחראי על מה (מלבד האבחנה ש"החומה" מבוסס על חומרים אוטוביוגרפיים של ווטרס) - זו היתה גישה טיפוסית בעתונות הרוק כלפי להקות; הביקורת על הניכור בינם לבין קהלם, במיוחד לאור הופעות-הענק שלהם - דעה רווחת באותם ימים. מכיוון שהפלוידים סרבו להתראין לעתונות, הכתבה נשענה הרבה על ראיון עם בוב אזרין. בניגוד גמור לדברים שסיפר אזרין בשנות התשעים ובשנות האלפיים, כאן הוא רק מהלל ומשבח את הלהקה ואת ווטרס, מייפה את התמונה (ובעצם נותן תמונה לא אמיתית של מה שהתרחש באולפן). אני מהרהרת אם דווקא חשיפה לחומרים מקוריים, גולמיים כאלו - הדברים כפי שהם נראו בעין התקופה - תתן הבנה טובה של מה היו טבע הדברים, יותר מאשר ניתוחים בדיעבד, כפי שאנו עושים כיום.
יש הבדל בין "מתקדם" ל"פרוג", אבל מכיוון שאין הגדרה מדוייקת לאף אחד מהסגנונות האלו - ההבדלים הם חברתיים, ואולי אבדו בערפילי הזמן - קשה לעמוד על זה היום. הדרך היחידה היא לחזור ולקרוא דברים שנכתבו ונאמרו עליהם באותם ימים. גם משום שהיום אין ממש כתיבה על פרוג/פרוגרסיב. אלו סגנונות שדעכו בבריטניה מזמן. האם בחוברת על הפרוג שהוציא Q/Mojo לאחרונה יש נסיון לעמוד על מאפייני הסגנונות האלו בצורה מסודרת? נזכרתי בזה לפני כמה ימים לאחר שגיליתי, בנבירה באוסף המגזינים שלי, כתבה גדולה שנכתבה על הפלויד לקראת הופעות "החומה" בארל'ס קורט, בשנת 1980. הכתבה נכתבה ב"מלודי מייקר", אחד משבועוני המוסיקה הבריטיים המרכזיים באותם ימים, על ידי מייקל וואטס - אותו כתב שראיין, כמעט עשר שנים קודם לכן, את סיד בארט (הראיון מצוי במאמרים). הכתבה משקפת יפה את הדרך בה הפלויד נתפשו באותם ימים - והגישה ללהקות רוק (במיוחד גדולות) מצד עתונות הרוק: חוסר הידע לגבי מה שמתרחש בתוך הלהקה (הכתב לא ידע שרייט פוטר, ומה גודל השבר בתוך הלהקה. הוא רק שמע שמועות על "מתחים" ומייחס אותם להתרחקות הטבעית של חברי הלהקה זה מזה, עם השנים); התייחסות אליה כגוף אחיד, מונוליתי, ללא הבחנה מי בלהקה אחראי על מה (מלבד האבחנה ש"החומה" מבוסס על חומרים אוטוביוגרפיים של ווטרס) - זו היתה גישה טיפוסית בעתונות הרוק כלפי להקות; הביקורת על הניכור בינם לבין קהלם, במיוחד לאור הופעות-הענק שלהם - דעה רווחת באותם ימים. מכיוון שהפלוידים סרבו להתראין לעתונות, הכתבה נשענה הרבה על ראיון עם בוב אזרין. בניגוד גמור לדברים שסיפר אזרין בשנות התשעים ובשנות האלפיים, כאן הוא רק מהלל ומשבח את הלהקה ואת ווטרס, מייפה את התמונה (ובעצם נותן תמונה לא אמיתית של מה שהתרחש באולפן). אני מהרהרת אם דווקא חשיפה לחומרים מקוריים, גולמיים כאלו - הדברים כפי שהם נראו בעין התקופה - תתן הבנה טובה של מה היו טבע הדברים, יותר מאשר ניתוחים בדיעבד, כפי שאנו עושים כיום.
