כן. באמת באמת.
מילא אלבינו. אבל אפילו עד אלבומין הגעת...
אלבינו מזכיר לי משהו שבכל פעם שאני נזכרת בו, מצחיק אותי, למרות שזה בכלל לא מצחיק...
לפני שנים, חיכיתי בתחנת אוטובוס. האוטובוסים נאלצים בד"כ להמתין ברמזור, המרוחק כ-50, 100 מטרים מהתחנה. ואז אפשר לראות אם זה האוטובוס שממתינים לו.
עמדה לידי קבוצת תיכוניסטיות, וביניהן אחת לבקנית, שהכרתי. וכידוע, ללבקנים יש בד"כ בעיות ראייה די חמורות.
אחת הבנות אמרה: "או, הנה ה-43 מגיע".
אמרה הלבקנית בלגלוג עצמי: "אני בקושי רואה שזה אוטובוס, והיא אפילו רואה את המספר".
היום גם אני בקושי מבחינה בַּמספרים מרחוק, ונזכרת בה פעמים רבות באותה תחנה.
אבל לפחות רואה שזה אוטובוס...