Crurifragium
New member
כמה דברים
1. וודאי שבשיר הכוונה הייתה לנשיקה. צר לי שההומור שלי לא היה מספיק ברור. נראה לי שהייתי מספיק כבד איתו כדי שלא יהיה אפשר להתבלבל, אבל כנראה שלא. 2. סתם להיות קטנוני, השקה היא לא להיות צמוד בנקודה אחת, היא לגעת בנקודה אחת בה גם יש את אותו שיפוע/זווית/נגזרת. 3. במקרה של נשיקה, הוויכוח כאן נראה כמו סתם עוד מריבה מיותרת בין בלשנות תאורטית ובלשנות תאורית (descriptive). מילים שרוב המשתמשים בשפה מכירים אותן, מרגישים נוח להשתמש בהן, ואפילו משתמשים בהן לעיתים תדירות, הן חלק מהשפה. טעות שלא נעלמת מפסיקה להיות טעות. לא מחליטים מה בשפה ומה לא לפי המילון, אלא מעדכנים את המילון לפי מה שקיים ולא קיים בשפה. אמנם עברית פה קצת חריגה לעומת שפות אחרות, לאור האקדמיה ללשון העברית שלנו ששמה את עצמה כגוף בעל הסמכות לפתח את השפה, אבל שפה זו שפה. במקרה של שימוש במלה "לשקת": א. האם אתה באמת חושב שהביטוי "שק לי ב...", ו "אתה יכול לשקת לי ב...", הוא חדש לגמרי, לא נפוץ, ולא בשימוש נרחב? ב. האם אתה חושב שלרוב האנשים שקראו את "לשקת לה על הצוואר" היה איזשהו בלבול או ספק לגבי מה קורה במשפט? זה היה קריא להם כאילו היה כתוב "למגס לה על הצוואר" או "לצדש לה על הצוואר" למשל? ג. אפילו חיפוש מהיר באינטרנט מוצא שימוש ב"לשקת" בהקשר הזה כבר כמה וכמה שנים אחורה. ולא ממקורות מאוד חדשניים. המלה בשימוש ציבורי כבר שנים. 4. שני מקורות מרכזיים שדוחפים מילים, וגרסאות מילים, חדשות לתוך השפה, או שמאתרים דברים שקורים בשפה ודוחפים אותם לפרסום ולגטימיות, הם סופרים ומשוררים. אני כבר שנים משועשע, למשל, מפעם לפעם לראות אנשים מתלוננים באנגלית על כל מני מלים שהן עיוותים חדשים של אנשים שהורסים את השפה, רק בשביל לגלות שהמלה הזאת גם הייתה בשימוש אצל שייקספיר, או שיש רישומים של שימוש שלה 300-400 שנים אחורה. לא שאני משווה בין אריק ברמן לשייקספיר, אבל המילה לא בדיוק הומצאה בשיר הזה, ואפילו אם כן הייתה מומצאת זה היה עדיין אישזהו חופש יצירתי לגטימי. קשה, אבל "לנשוק לה על הצוואר" נשמע שונה מ"לשקת לה על הצוואר". ואם יש הבדל מורגש בשימוש ובמשמעות, אז יש יתרון וצורך במלה נפרדת.
1. וודאי שבשיר הכוונה הייתה לנשיקה. צר לי שההומור שלי לא היה מספיק ברור. נראה לי שהייתי מספיק כבד איתו כדי שלא יהיה אפשר להתבלבל, אבל כנראה שלא. 2. סתם להיות קטנוני, השקה היא לא להיות צמוד בנקודה אחת, היא לגעת בנקודה אחת בה גם יש את אותו שיפוע/זווית/נגזרת. 3. במקרה של נשיקה, הוויכוח כאן נראה כמו סתם עוד מריבה מיותרת בין בלשנות תאורטית ובלשנות תאורית (descriptive). מילים שרוב המשתמשים בשפה מכירים אותן, מרגישים נוח להשתמש בהן, ואפילו משתמשים בהן לעיתים תדירות, הן חלק מהשפה. טעות שלא נעלמת מפסיקה להיות טעות. לא מחליטים מה בשפה ומה לא לפי המילון, אלא מעדכנים את המילון לפי מה שקיים ולא קיים בשפה. אמנם עברית פה קצת חריגה לעומת שפות אחרות, לאור האקדמיה ללשון העברית שלנו ששמה את עצמה כגוף בעל הסמכות לפתח את השפה, אבל שפה זו שפה. במקרה של שימוש במלה "לשקת": א. האם אתה באמת חושב שהביטוי "שק לי ב...", ו "אתה יכול לשקת לי ב...", הוא חדש לגמרי, לא נפוץ, ולא בשימוש נרחב? ב. האם אתה חושב שלרוב האנשים שקראו את "לשקת לה על הצוואר" היה איזשהו בלבול או ספק לגבי מה קורה במשפט? זה היה קריא להם כאילו היה כתוב "למגס לה על הצוואר" או "לצדש לה על הצוואר" למשל? ג. אפילו חיפוש מהיר באינטרנט מוצא שימוש ב"לשקת" בהקשר הזה כבר כמה וכמה שנים אחורה. ולא ממקורות מאוד חדשניים. המלה בשימוש ציבורי כבר שנים. 4. שני מקורות מרכזיים שדוחפים מילים, וגרסאות מילים, חדשות לתוך השפה, או שמאתרים דברים שקורים בשפה ודוחפים אותם לפרסום ולגטימיות, הם סופרים ומשוררים. אני כבר שנים משועשע, למשל, מפעם לפעם לראות אנשים מתלוננים באנגלית על כל מני מלים שהן עיוותים חדשים של אנשים שהורסים את השפה, רק בשביל לגלות שהמלה הזאת גם הייתה בשימוש אצל שייקספיר, או שיש רישומים של שימוש שלה 300-400 שנים אחורה. לא שאני משווה בין אריק ברמן לשייקספיר, אבל המילה לא בדיוק הומצאה בשיר הזה, ואפילו אם כן הייתה מומצאת זה היה עדיין אישזהו חופש יצירתי לגטימי. קשה, אבל "לנשוק לה על הצוואר" נשמע שונה מ"לשקת לה על הצוואר". ואם יש הבדל מורגש בשימוש ובמשמעות, אז יש יתרון וצורך במלה נפרדת.
