נכות נפשית,אינה נכות?
בשנת 87 ,לאחר כמה חודשים של היכרות,נגררתי לחופה.לאחר כ-4 שנים ושני ילדים,הופסק הקשר,לא הסכמתי להתגרש כי פחדתי להיות לבד. כך שלמעשה, בכל זאת אני לבד משנת 92 לערך. אני צמא למגע,למילה טובה,לפני שאנבל. אני נראה עדיין טוב(לא להרבה זמן),ולא טיפש.אך התפיסה שלי לגבי מהות הקשר,לוקה בחסר.נגזרו עלי חיי בדידות לשארית חיי?ליבי נחמץ למראה זוג מתגפף,או אפילו סתם מתחבקים. זה אינו קייס?מי החליט במשהב"ט שלא אוהב,ולא יואהבוני? מר אטימות?