מישהו יוכל לתת לי סיבה אחת..

[subtitles]

מישהו יוכל לתת לי סיבה אחת..../images/Emo142.gif

למה לא לחתוך... ממש עכשיו? מתגעגעת לפורום.. אך לא יכולה ממש לכתוב. לא יכולה לדבר. רק להכאיב. בינתיים משום מה אני מתאפקת. אבל כבר לא אכפת לי. לא מרגישה לא חושבת לא כלום אני פיזית כאן נפשית כבר עברתי הלאה לא יודעת כמה זמן אני עוד אשרוד ככה.. לא יודעת אם אני רוצה לשרוד. לא נראה לי שיש לי סיבה.. אף לא אחת.

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo10.gif דיייי

אני פה עכשיו, כואבת את מה שעובר עלייך. רוצה שתפסיקי... את שם subtitels?

 

[bilitis]

subtitels את הסיבה../images/Emo42.gif

יש לך תפקיד מאוד מרכזי בעולם המוזר שלנו, זאת את שנותנת לדיכאוני חרדתי אינסומניאקי כפייתי שכמותי תעצומות נפש אני קורא את מסרייך ומנסה למלא את החללים שהותרת בכרטיס הביקור האניגמטי שלך,וחש שמאחורי הפרגוד הומיה נפש מדהימה. ספרי לנו:מה מקור הכאב הזה,מדוע את מתבוססת במדמנה של ייאוש ומשטמה עצמית אל תגורי אנחנו פה בשבילך!!!!!!! בבכי שלך את מזככת אותנו אלא שלא יודעים לבכות ,ואם את מדממת נעטוף את חבורותיך במעטה של אהבה. סאב שלנו גם אם אין בידנו תשובות פלא אנו יודעים שמחר תיזרח השמש אף ,ובעצם בעיקר בעבורך.

 

[עם הפנים אל השמש]

אל תוותרי סאב יקרה../images/Emo24.gif

תיעזרי בכל מי שאת יכולה. אם זה אנחנו, משפחה, חברים, פסיכיאטר או פסיכולוג. החיים יפים אחרי השחור האפל הזה, אני מבטיחה לך. בינתיים קחי חיבוק והשתדלי להיכנס אלינו כדי לספר לנו שאת מרגישה מעט יותר טוב. אנא. מיכל

 

[subtitles]

מיכל יקרה ../images/Emo24.gif

קצת לא נעים לי להיעזר בכם.. אני חושבת כמה וכמה פעמים לפני שאני שולחת כל הודעה. כי אני מפחדת שתכעסו..מפחדת להעמיס עליכם יותר מדי.. ואם גם אתם תדחו אותי - אני לא חושבת שאני יוכל לסבול את זה.. לסבול עוד דחייה. לוקח לי זמן לבטוח באנשים.. לבטוח שלא יעזבו אותי ולהבין שהם כאן בשבילי. אני מקווה שאני באמת איהה בטוחה שיש לי מקום בפורום הזה בשלב מסוים. מקווה שיהיה לך המשך שבוע נעים!

 

[עם הפנים אל השמש]

סאב, את לא מעיקה על אף אחד

תכתבי מה שאת צריכה ותיעזרי כמה שאת יכולה. בשביל זה אנחנו פה. מיכל

 

[subtitles]

ביליטיס יקר.. ../images/Emo140.gif ../images/Emo142.gif

תודה לך על תגובתך.. היא העלת חיוך על פני

באמת כרטיס הביקור שלי ריקני.. אני אשנה את זה.. אני רק בת 17.. וחוויתי כל כך הרבה.. כולל אובדן אב בפתאומיות ואשפוז. הכל החל להדרדר מאז המוות הנוראי.. לפני כ-6 שנים. לאחר שנה גם חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי. התקפים המלווים אותי עד היום. אני לא יודעת למה עכשיו אני כל כך אומללה.. אני מניחה שזה בגלל העובדה שלא פתרתי שום דבר. כל כך הרבה אירועים קשים.. לא ידעתי איך להתמודד איתם, אז הדחקתי. כל כך קשה לי.. וכל כך עצוב לי.. המוות מסמל בשבילי שלווה.. שקט.. דבר שלא זכיתי לו מעולם. קיוויתי שאולי יש צדק בעולם.. ולכן בגלל העובדה שסבלתי בילדותי, כשאני אגדל יהיה לי טוב יותר. בינתיים אין שינוי. שוב.. תודה לך!

 

[ניאו30]

תחזיקי מעמד sub יקרה...

אני רק רוצה להדגיש שזה לא נאמר מתוך שפיטה או התנשאות... גם אני מרגיש ככה לעיתים כשקשה,ושהרגשת הייאוש משתלטת על כל פתרון הנראה לעין,במילים אחרות כשהלב גובר על הראש וההגיון(מה שדבר זה יהיה...מה זה בכלל הגיון?של מי ומי קבע?...). הסיבה לדעתי צריכה להיות במהות האדם,ברוח האנושית, המבדילה אותו מהחיה(למרות שאני כבר לא בטוח שלעיתים יש ממש הבדל בינהם אצל אנשים מסוימים...אבל זה לא ממש שייך לנושא...)-אני מתכוון לתכונת הסתגלנות של האדם ושצריך להאמין שאם השתננו פעם אחת לשלילה,נוכל גם לשנות בחזרה ,הפעם לחיוב,כמו בשיר של גלי עטרי(נדמה לי שזה שלה...) "...מתוך עולמות שבורים היא צומחת..."-כי מהתחתית אפשר רק לצמוח,רק להגיע גבוה יותר בסולם האושר שמרכיב את החיים. צריך להאמים שבחיים יש עליות ומורדות,ואם עכשיו את בירידה, זאת אומרת שגם עליה עוד תבוא ותגיע. מחזיק לך אצבעות שזה יקרה לך בקרוב,שתחזיקי מעמד,ולא תפני לפתרון "ההוא",כי הוא לא פותר דבר ובסופו רק מגיעים לריק אינסופי שאין בו דבר,ועוד לא נולד האדם שבעולם הזה, יהיה אכזר ככל שיהיה,לא יוכל למצוא בו איזה דבר,קטן ככל שיהיה... ובו הוא יוכל להאחז כדי לעלות בחזרה למעלה...

 

[נסיך בלי כתר]

תקראי את זה בבקשה../images/Emo23.gif

 

[subtitles]

|יקירי ../images/Emo24.gif ../images/Emo142.gif

אני לא יודעת אם אני יכולה להאמין שמכאן יש רק אפשרות לעלות.. כי תמיד שנראה שהמצב לא יכול להיות נורא יותר.. החיים מפתיעים אותי

וגם אם הייתי חושבת שבעקרון.. בגלל היותי בנאדם.. יש באפשרותי לעלות למעלה, ולהטיב את מצבי.. אני פשוט לא מאמינה בעצמי. ספציפית. כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שיש לי כח רב.. כי שרדתי עד עכשיו. אבל אולי יש כמות כח מוגבלת? אולי מיציתי את כל האפשרויות? שאבתי מכל המקומות והשתמשתי בכל טיפת כח ואמונה שעמדו לרשותי? אני יודעת שהפתרונות שאני חושבת עליהן לא מובילים לשום דבר בטווח הארוך.. אבל לטווח הקרוב - זה עוזר. מרגיע. גורם לי להפסיק לבכות. ואז כמובן מגיעה ההבנה של מה שעשיתי.. ואז באמת ההרגשה כבר פחות טובה. שיהיה לך המשך שבוע טוב!

 

[subtitles]

נותנת סימן חיים.. ../images/Emo142.gif

יקירי.. תודה לכם שכתבתם. אולי לשמחתכם, אבל פחות או יותר לצערי, אני עדיין בעולמנו. אני מרגישה איך אט אט.. מיום ליום אני הופכת ליותר מיואשת.. ואני מפחדת כי אני רואה את הסוף. והוא לא חיובי.. אם מסתכלים על כך בצורה אובייקטיבית, שמוות = רע. היה לי כל כך קשה אתמול.. ובכלל בתקופה האחרונה. אז החלטתי לכתוב.. כי כנראה איכשהו כן רציתי לעזור לעצמי, ולמנוע ממני לעשות דברים קיצוניים. אז תודה.. אני באמת שמחה לראות שכתבתם ושאכפת לכם. אני לא יודעת מה קרה בתקופה האחרונה.. שבה נעשתי יותר מיואשת. ובמיוחד השבוע.. אני פשוט מרגישה כל כך גרועה.. בכל המובנים. אני כל כך שונאת את עצמי!! כל כך רוצה להעניש..! הייתה לי גם שיחה עם הקב"ן בצבא.. והם לא כל כך רוצים לקבל אותי, וזה מדכא אותי. כי רציתי להתגייס. אולי באמת זה יותר מדי בשבילי עכשיו.. כל הזמן כואב לי. גם בלב גם בגוף. יש לי בעיות בבטן אז היא נורא כואבת.. והבחילות הפסיכוסומטיות שאני מקבלת כל פעם שאני מעט חרדה הורגות אותי. רע לי. רע לי כל כך. ואני לא יכולה להעלות את הכדורים כי אני לא ממש אוכלת. פשוט אין מה לעשות. מייאש

אני אענה במסרים למי שכתב לי בהמשך היום.

 

[bilitis]

את בעולמנו ויחד נתמודד../images/Emo25.gif

 

[tidi]

subtitles יקרה ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

את הסיבה את הסיבה להישרדות את הסיבה לחיים...מי צריך סיבה טובה יותר מיזו ? יודעת שאצלי בתקופות קשות כאלא שהשחור מכסה על כל טיפה של אור מנסה לקחת דף ועט וצבעים וליזרוק הכל על הדף... מקווה שקצת יותר קל לך היום..אפילו טיפונת שולחת חיבוק חזק

tidi

 

[גילה זילברמן]

ואוו סאב, את עשירה בייבי ../images/Emo42.gif

תראי כמה קיבלת ואיך את חשובה פה! מאחלת לך פחות ופחות לילות זוועה שכאלה.

 

[subtitles]

גילה ../images/Emo24.gif ../images/Emo142.gif

שוב תודה לך על הפורום הנפלא הזה

תודה לע האיחולים.. מאחלת לך רק טוב!

 

[פייה 31]

כן אני יכולה לתת לך

לפני 13 שנה עברתי התקף חרדה חמור מאוד, גדלתי בסביבה של אנשים שחושבים שפסיכולוג זה למשוגעים ולכן נמנעתי ולא הלכתי לטיפול לאט לאט הכנסתי את עצמי לכלא הפחד שמא זה יקרה שוב שיתק אותי, כל פעם הוספתי עוד דלת וכך חיי התנהלו אף אחד מסביבי לא ידע מה עובר עלי (אני שחקנית מעולה) ניסיתי ללכת לטיפול וזה לא הצליח המצב רק החמיר הרמתי ידיים השנים עברו להם והפחד הפך להיות חלק ממני לא העזתי לצאת נגדו כל פעם שניסתי גופי השתתק ולא יכולתי לעשות כלום. לפני 6 שנים איבדתי את אימי שבוע לפני היום שהיה אמור להיות הכי מאושר בחיי החתונה שלי כולם אומרים החיים חזקים יותר חייבים להמשיך, 4 שנים לאחר שאימי נפטרה אבי לא עמד בסבל וגם הוא הלך לעולמו וכשכולם באו ואמרו החיים חזקים יותר חייבים להמשיך רציתי לצרוח לא רוצה אני רוצה לרדת מהרכבת הזו ועכשיו הייתי במצב מאוד קשה נפשית התחלתי טיפול נוסף ואני עדיין לומדת כיצד לעמוד מול הפחד שלי בצעדים מאוד קטנים לאט לאט אני מתחילה להוריד את הדלתות שסגרו אותי ועדיין סוגרות שנים. אני אמא לשני מלאכים קטנים ולבעל עם נתינה אין סופית אין שום דבר בעולם שעושה אותי יותר מאושרת מהצחוק של הילדים, מהנשיקה והחיבוק כל בוקר, אני עדיין לומדת כיצד להתמודד עם המוות של הורי והם כל כך חסרים לי אבל אני יודעת ובטוחה שהם מסתכלים מלמעלה והם מאושרים. החיים אכן יותר חזקים תנסי לטפל בעצמך כל טיפול אפשרי אל תתיאשי מבטיחה לך שלאט לאט תרגישי יותר טוב. פייה

 

[subtitles]

פייה יקרה! ../images/Emo142.gif

קבלחי |חיבוק חם ואוהב ממני

סיפורך מעציב אותי.. אני יכולה רק לתאר לעצמי עד כמה זה היה קשה בשבילך.. ובכל זאת התגברת ואת נשמעת כל כך חזקה כעת. ובטוחה בעצמך.. תודה לך שכתבת לי.. עזרת לי בהחלט. מאחלת לך המשך טיפול מוצלח

 

[גילה זילברמן]

היי פייה 31 ../images/Emo39.gif

 

[ToryMaster]

נו נו

מוכר לי כל כך חמודה. כל כל מכירה את התחושה הנוראית הזאת של "אין לי למה לחיות, אני מיותרת בעולם" זה לא נכון, באמת, כמה שעכשיו לא את, ולא אף אדם אחר מסוגלים למצוא סיבה שתהיה מספיק טובה בשביל להמשיך לחיות, הסיבה הזו קיימת. אני יודעת, עד לפני חודש גם אני הייתי חותכת, מה שהציל אותי היה החבר, שפשוט לקח לי את כל הסכינים והזכוכיות. כלום לא שווה את זה, ממש כלום, ואת יודעת את זה, עמוק בפנים את יודעת את זה, למרות שאת מרגישה כאילו כבר לא איכפת לך, למרות שכמעט על כל דבר אופטימי שכתבתי כאן את תגיבי ב"היא טועה, לגביה אולי זה נכון, אבל אני אל היא" את טועה, את לא אני, נכון, אבל עברתי מספיק בעצמי, ומספקי עם חברים שלי בשביל להגיד לך שאני צודקת, שאני יודעת על מה אני מדברת, ושאת רק צריכה להחליט שאת רוצה להפסיק לחתוך, משם כבר תמצאי בעצמך את הסיבה לחיות. אף אחד לא יחליט בשבילך שהגיע הזמן, זו החלטה אישית שלך, אבל מניסיון - כמה שיותר מוקדם - יותר קל. ברגע שתחליטי, אני כאן איתך. בפורום, במסרים, בפלאפון אם תבקשי. רק תבקשי.

 

[subtitles]

יקירתי.. ../images/Emo23.gif ../images/Emo142.gif

הבעייה היא.. שאני לא חושבת שיש משהו לא הגיוני בלקיים חיים נורמליים ולחתוך תוך כדי.. אני בינתיים לא מתאבדת. אני מיואשת כמו החיים ומקווה מאוד מאוד מאוד למות.. אבל עדיין לא מוכנה להתאבד. מה שכן.. אני רוצה לעשות מעין פשרה עם העולם. אני לא אתאבד - אלא רק אחתוך. חצי מתה חצי חיה.. משהו כזה. גם לי לקחו כמה דברים חדים מהחדר.. אבל הבעייה היא שאני תמיד יכולה למצא עוד. מה שאני באמת צריכה לעשות זה להחליט.. אבל כל כך קשה לי להחליט.. כי כל כך רע לי. את אומרת שאת מבינה אותי ואת יודעת יותר טוב ממני.. אני לא יודעת.. אני מפחדת שאף אחד לא מבין אותי. ואף פעם גם לא יבין.. הלב שלי נקרע מבפנים 24 שעות ביממה.. אני בוכה ומנסה להוציא את כל הרע שמזהם לי את הגוף, אבל לא מצליחה. האם כל אלה שאומרים לי להלחם.. כולל את.. באמת מבינים את הייאוש והכאב שקיימים אצלי