מישהו יכול להסביר לי את המילים

clevelandrocks

New member
מישהו יכול להסביר לי את המילים

של "באהבתנו" (שחיבר יהודה עמיחי)? באהבתנו גוף הפך מקום, ובזכרוננו לא תעז לנשום. מה שלא עשינו, לילה מתאדה, מה שלא היינו הוא עכשיו שדה. שיכחה ולקט ופאת עבר, כי תקוות הטקס לא תציל דבר. שיח בוגונוילה, זמן הופך מקום בעיני הלילה יזכר היום, יזכרו בשקט בית ומדבר, כי הטקס הוא אשר נשאר.
 

hilali1

New member
ניסיון שלי ../images/Emo163.gif

למרות שיכול מאוד להיות שאני טועה כי זה עמיחי ואפשר לדבר על זה שעות. בכל מקרה אני חושבת שמדובר כאן על זוג שהתחתן מתוך אהבה ועם הזמן כל מה שנשאר זה זיכרון של הטקס, כתובה אולי ובכל מקרה זה לא מצליח להשיב את הרגש ואת האהבה.
 

0mroosh

New member
../images/Emo45.gif

הדבר שהיה אמור להחזיק את השניים, לא מילא את תפקידו. אידיאליזציה, היא משווה את המצב הקודם להיום, תו"כ הדגשה שבעבר היה טוב יותר. באיזשהו מקום, גם מה שהיה ביניהם, מת (והצמיח שדה).
 

hilali1

New member
אגב, אפשר לעשות פינת ניתוח שירים

יש ליהודית הרבה כאלה
 
אני יכולה לנסות../images/Emo9.gif

אז ככה, לכל שיר אפשר למצוא המון מובנים, אני אנסה להביא את זה בעוד כמה צורות חוץ מהמקום שכולם יוצאים ממנו (אני תמיד עושה את זה..) ואתן ניתוח מעמיק יותר
עכשיו, כותרת היא דבר נורא משמעותי בשיר, לפעמים אם אין כותרת טובה וכאלה אז השיר באמת נופל, בפזמון עוד יותר כי הוא דבר שמחזיק את השיר, שפותח אותו. "באהבתנו גוף הפך מקום, ובזכרוננו לא תעז לנשום. מה שלא עשינו, לילה מתאדה, מה שלא היינו הוא עכשיו שדה. שיכחה ולקט ופאת עבר, כי תקוות הטקס לא תציל דבר. שיח בוגונוילה, זמן הופך מקום בעיני הלילה יזכר היום, יזכרו בשקט בית ומדבר, כי הטקס הוא אשר נשאר" עכשיו, מצד אחד יש פה דיבור ברור על חתונה\איחוד בין שני אנשים\אהבה גדולה שנכנסת לקטגוריה של דבר שהפך להרגל,ל"הליכה עם הזרם". השימוש במילה "באהבתנו" בכך שישנו שימוש במילת היחס "ב" מקשר את השיר לכולנו. הוא מאוד ישיר וכבר בהתחלה זו פנייה אל מי שמקשיב, האהבה של כולנו ושל כל אחד מאיתנו בנפרד. כמו שכבר אמרו פה, יש את הזיכרון המתוק של הטקס, של האהבה שהייתה, של משהו שהיה גדול ונשאר רק זיכרון שממנו אנחנו מחזיקים. יש פה דיבור על "הכל חולף" ואם הכל חולף אז למה דווקא שהאהבה שלנו תישאר? שאנחנו נחזיק מעמד. הדיבור המאוד ברור פה הוא על עוצמת החתונה, על האיחוד המרגש, שלפעמים הוא נקודת השיא ואחריו ישנה נפילה מאוד גדולה. עכשיו, על כל זה אפשר להסתכל מעוד נקודת מבט. וזה המוות. אולי זו לא הייתה הכווה של עמיחי, אבל מה לעשות הוא הביא את השיר לידנו
עכשיו, אהבה הנה בהרבה מקרים משל לחיים. הדימוי והאיזכור של אדם מאוהב, מלא חיים, שמח, מאושר בחלקו ולכן המילה "באהבתנו" שוב היחס אל כולנו, הפניה לכל אחד והאהבה שלו = החיים שלו. ניתן לראות בהתפתחות של השיר דיבר איך לאט לאט הכל נגמר ועובר, איך החיים נגמרים ונשחקים כמו האהבה שהולכת ודועכת. "גוף הפך מקום" - הקבר, האדמה, החדר שנשאר, הבית הקטן, המקום שהיית הולך אליו עם אותו הבנאדם. הכל נשאר המקום הופך להיות האדם כאשר האדם לא נמצא. הזיכרון של האדם המת תמיד משאיר אותו חסרי נשימה, מהפחד שהוא איננו ומהפחד האנוכי שזה גם יגיע אלינו, ההבנה כי מה שלא נעשה הכך ממשיך באותו מסלול, הכל יחלוף גם לנו ("מה שלא היינו הוא עכשיו שדה") הדיבור המאוד ברור כי שום דבר לא אותו דבר, הטקס (הזיכרון, הלוויה) אינם יישמרו על מה שהיה (פה גם ניתן לקשר את זה קשר ישיר לחתונה) ובעם המוות הוא המשך ישיר לחיים שדבר משמעותי בהם ובלתי נפרד זו האהבה. טוב נו, מישהו מתנגד? תתחילו להראות את עמדותיכם ופרושיכם:p
 
למעלה