מישהו ישן פה?

  • פותח הנושא sad
  • פורסם בתאריך

sad

New member
לילה טוב גם לך, ../images/Emo29.gif

ובאמת הכל כל כך איטי גם אני הולכת לישון לילה טוב לכן
 
sad יקרה

רק תראי איך את שוברת את החוקים של העולם הקודם שלך. שבו כל אחד מתמודד עם הכאב שלו לבד. ואולי גם פגוע מהאחרים שנעלמים לכאב שלהם... אז אני חייבת לשאול אותך שוב.. את מקשיבה למה שאת אומרת? ענק sad. ו..אני לומדת ממך המון
 
זו שאלה שקשה לי לענות עליה

וכתבתי מכתב ארוך שנמחק משום מה ועכשיו כבר עיפה מלהתחיל אותו מחדש. בשורה התחתונה - לא יודעת איך עושים את זה אחרת. אני חושבת שאמא שחווה אובדן היא בן אדם שמתפרק. אי אפשר לשפוט אותה היום על זה שלא ניסתה לשמור על משפחה, על זה שלא ראתה את המשבר ששאר הילדים במשפחה חווים וטיפלה בהם.. את יודעת "אמא" היא בן אדם.... וגם אני הייתי שם. בחודשי המחלה של בן הזוג שלי, בגסיסה. במוות. לא ראיתי את הילדים. לא תפקדתי כאמא. בעיני הם היו "עול". ואז נפטר בני הצעיר. מצד אחד התפרקתי באופן טוטאלי. לא רציתי להמשיך לחיות יותר. אבל כמו שכתבת לפני כמה ימים... את פתאום מבינה את המשמעות האמתית של הסוף. ומשם חזרתי בסופו של דבר להיות אמא. הבנתי שהחיים של הילדים שלי תלויים באופן שבו הם תופסים את התמודדות שלי. שהם מסתכלים עלי. שהם לומדים ממני להתמודד (יש לי 2 ילדים). היו הרבה דברים שעשיתי בהתחלה באופן מלאכותי. שמתי מסכות. שיחקתי בהצגה שהכל בסדר. הכל בשליטה. החיים ממשיכים.. אני אהיה גם האבא שלהם. כל הקלישאות שאת מכירה. ואת יודעת.. החיים יותר חזקים מהכל. חלק לא קטן מההצגה הופך במשך הזמן להיות אמיתי. כאילו שזה משהו שמזין את עצמו. או לדוגמה-את מחליטה שעושים דברים של כיף את הולכת בלי חשק, "בשביל הילדים", בסוף את מוצאת שנהנת.. יש יותר אנרגיה לפעם הבאה וכו.. וזו דוגמה טכנית ופשוטה רק להמחשה. ויש לזה מחיר כבד ליאת. עוד לא ירדתי לעומק האוברדרפט של עצמי. עכשיו כשיש לך ילדה משלך, אז את בטוח מבינה על מה אני מדברת.. מצערת אם הדברים ככה שטחיים ומבולבלים. פשוט כותבת כבר עם עינים חצי עצומות..
 

רחלי27

New member
ואוו..כמה שאת צודקת!

פשוט המילים ה"מבולבלות" שלך מסוגלות לארגן המון ב"סדר" של אחרים! כבר דיברנו על זה פעם שאמא צריכה לידאוג לעצמה כי ככה טוב לילדים! אבל עצם הדאגה וההמשכיות בישבילם גוררת אותנו בלא יודעים לחיים שלנו! אני עושה המון דברים חדשים שפעם ממש לא אהבתי לעשות..שהיו בתחום של "את זה עושים עם אבא..זה יותר מידי בשבילי" בנוסף לאחריות על התיפקוד היום יומי זו גם מין אחריות על תיפעול ותחזוקה שוטפת של הנשמה כזה.. טוב אני מתחילה להיתבלבל... מה שבטוח לי שאבא בחיים אני לא אהיה לילדים שלי ואני גם לא מנסה לעשות את זה.. רק להיות האמא הכי טובה ושמחה ובריאה.. לילה,יום טוב לכם כולכם!
 
היי רחלי. מקווה שאת עדיין עם האביב ../images/Emo24.gif

זה נכון מה שאת אומרת. אמא בחיים לא יכולה להיות גם אבא. לקח לי זמן להבין את זה. והלוואי שהיו לי אז ההבנות והכוחות שיש לך היום... זמן כל כך קצר יחסית, אחרי התאונה. אמא שמחה ובריאה נראה לי הדבר הכי טוב והכי נכון, כדי שלילדים שלי יהיה טוב, כדי להמשיך להתמודד. לעבור שלב. לחיות וגם כדי לצאת מהנפילות שעוד יבואו.. קשה לנתק את המעגל הזה ולהגיד מה הביצה ומה התרנגולת.. עכשיו זה מעורבב. אני. הילדים. כמשפחה. כיחידה. חושבת יותר ויותר על הדברים כמערכת. כעולם. ועל ההכרח באיזון ובהרמוניה בין הצרכים והרצונות של כולנו ביחד. חיבוק גדול והרבה אהבה רחלי. ושתמשיכי להיות "אמא הכי טובה ושמחה ובריאה..."
 

רחלי27

New member
היה כאן גשם אצלי אביב..

הי...אחת מהצד..וכולם! יצאתי לי אחרי מליון מחשבות לסופשבוע לבד! השארתי את הילדים בעיר והתעופפתי לשישי שבת ראשון ליער על שפת הים. מקום מהמם! לקחתי איתי אותם איתי בלב כמעט לכל מקום. בעלי והגדול גם נכחו בחופשה הזאת. אבל זה היה מין שיחרור אמיתי! הרגשתי שאני מסוגלת לקפוץ על המחיצות האלו בחיים. קשה ,קשה מאוד אפילו-אבל אפשר. חזרתי מותשת אבל מזה נינוחה..... מומלץ! כן,גם לבד! זה בריא, מרענן, מסדר את המחשבות, ונותן לך חשק להמשיך עם מה שמחכה לך בבית. בי......
 

מיכל@בר

New member
רעיון פיגוז.. מסירה בפנייך את הכובע

(אם רק היה לי), אבל מה זה משנה..
 

sad

New member
לאחת מהצד, רציתי רק להגיד

שרק הרגע קראתי את מה שכתבת לי, וכרגע אני אפילו לא יודעת מה ואיך להגיב רק מרגישה עצב גדול על האוברדרפט שלך והרבה הערכה על אומץ הלב שלך, אבל עדיין חנוקה מהקריאה.. אז בטח אח"כ אני אחזור לקרוא שוב בשקט ואתן מילים לרגשות שמתערבלים בתוכי להתראות בינתים
 

tear

New member
היי גם לך

ההודעות עוברות היום די לאט אז כבר חשבתי שבאמת כולם ישנים
 
למעלה