נכון!
כל המילים האלה זה סתם.. זה נחמד כשרק מתחילים ומכירים את הדברים האלה, אבל וואלה, אחרי שכן, אחרי שכבר מאירים ככ הרבה פינות בפנים- המושגים האלה הופכים למתישים ומעצבנים (אין לי מושג איך המורים האלה לא מתים מיתר רוחניות לחזור על אותם הדברים במשך עשורים! פאק!
אם אני כבר אחרי כמה שנים מקיא מזה, ואיך אמרה ריבה בבנות הזהב (בכיכובה של רבקה מיכאלי) "אני כבר לא מפחדת מהאלצהיימר.. שיבוא וישכיח ממני את השיחה הזו". (במקרה שלה היה מדובר בשיחה עם חמה שהיא לא סובלת).
אני יכול להגיד לך שלפני הרבה שנים, היו לי הפרעות אכילה.
תנודות לפה ולשם של בליסות, הרעבות וכו'.. וככה במשך כמה שנים..
עד ש! (הו! גם לי יש את ה"עד ש!".. כמו לרוחניים
רק שפה אני כבר לא מדבר מיד 2, אלא מיד 1
).
מה שקרה זה שיום אחד שגרתי, ששוטטתי באינטרנט, נתקלתי במאמר שסידר לי קצת את העניינים, אבל בגדול כל התורה של לצאת מהמעגל הזה של בליסות והרעבות היה: לאכול כשרעבים, ולהפסיק כששבעים.
נשמע קל? עכשיו לכי תיישמי
אבל החלטתי שזהו- כשהבנתי במה מדובר- התחלתי להתקדם למטרה.
זה לא קרה ביום, ואפילו לא בשנה.
לקח לי כמה שנים אשכרה להבין מה זה "לאכול כשרעבים, ולהפסיק כששבעים".
אקצר לך את הסיפור
אני לגמרי שם כבר כמה שנים.
כשהבנתי את המנגנון הזה, נדהמתי כמה פשוט הדבר הזה, ואיזה אבסורד
שכתובים ככ הרבה ספרים על הנושא, ועושים אינסוף תכניות על זה, ואף לו אחד, אומר בפשטות את מה שקראתי אז באותן 4 מילים.
עם זאת, אני יכול גם להבין שלמעשה גם אם מישהו יגיד את זה- לא בטוח שמישהו אחר יבין. כי זה נשמע קל מדי. או אפילו רוחני מדי "להקשיב לגופך שלך"
ניסיתי פעם לקשר את זה לתחום הרוחני, ושאלתי את עצמי, כאילו מישהו אחר שואל אותי: "מה בעצם הבנת?".. ולתדהמתי, מצאתי את עצמי לא מוצא תשובה בדומה לרוחניים שמעידים שלא מצאו כלום, והכל תמיד היה שם.
פיי!
מה באמת אני יודע? המ
שצריך לאכול כשרעבים, ולהפסיק ששבעים (Is there a buddha in the building?
).
אז ברור לי לגמרי שיש משהו שפשוט עובד, כמו שאמרת - מגלים את זה וזהו
לא צריך יותר לתרגל, לא צריך יותר לשאול, אין מה.. לא צריך יותר לכתוב בפורום הזה, לא צריך לקרוא ספרים על הנושאים האלה (כי הם לא מספרים שום דבר), וכו..
אבל אני עדיין לא יודע אם מה שאני כבר יודע זה לא זה בעצם, או שיש עוד משהו.
אני כן יודע שכל עוד יש לי עדיין את המחשבה שלא- זה לא זה.
