מישהו ראה אמש את התכנית "אבודים"?

[fannyd]

מישהו אמר שהאם הזאת שיחררה?

וגם בארץ ילדים של אם כזאת היו נדונים להתמודד עם הרבה קשיים כתוצאה מאורח החיים של מולידתם. חייהם של לוקים בתסמונות שונות אינם דבש גם עם טיפול מסור.

 

[year of the cat]

דרך אגב, חמלה זה רגש בלתי נשלט,

לא תמיד אפשר להסביר בצורה רציונלית למה, והוא גם לא יפסיק לאחר הסבר רציונלי
לא אמרתי שזה מוצדק ואני לא בדרך עם משאית המדליות
זה עצוב וקורע לב וגורם לי להרגיש חמלה

כל אחד רשאי להרגיש מה שהוא רוצה

 

[fannyd]

את צודקת

חברה קרובה שימשה בשעתו עו"סית בשירות בתי הסוהר. היא סיפרה שטרם התחילה את עבודתה הוזהרה מרגש חמלה לא רציונלי שאסירים מניפולטיביים יודעים היטב להפיל באמצעותו את נשות הטיפול. לדבריה בכל שנות עבודתה לא פגשה אסיר שלקח אחריות למעשיו. תמיד היו בנמצא סיבות ותירוצים שונים שהוציאו אותם קורבן של נסיבות.

 

[חייכנית2]

 

[Daria34]

שנת חתול, באימוץ בינלאומי אף אחד לא מאמץ

ילדים של אלכוהוליסטית במודע.
הרשויות שם לבטח אפילו לא מציעים אותם לאימוץ כי יודעים
שאף אחד לא ירצה אותם באימוץ מקומי גם כן.
עצוב.

 

[חייכנית2]

בבית הילדים של בני

הילדים ברובם המוחלט נמסרו על ידי ההורים הביולוגים לטיפול הרשויות.שלושה רבעים מהילדים לא היו ברי אימוץ. ההורים ל-א הסכימו לאימוץ,אבל גם לא יכלו לגדל אותם בביתם,כי לא היה להם אוכל עבורם. בימי ראשון ההורים האלה היו באים עם סל ,שלא היה סל מלא במצרכי "פיקניק" אלא סל ריק כדי שאחרי שיאכלו עם הילדים ארוחת צהריים בתוך חדר הקבוצה- יוכלו לקחת את מה שנשאר בסירים -הביתה במקום שייזרק לפח.
הדלות של חלק מהאוכלוסיה היתה ברמה שאיננו מכירים פה. אפשר לשאול איפה האחריות לאמצעי מניעה אבל מרגע שיש הריון ומדובר בדלות אמיתית -אשה שמוסרת את התינוק לרשויות כדי שקודם כל יוכל לאכול כמו שצריך - לדעתי מגלה בזאת אחריות.
לא הזדמן לי עדיין לראות את התכנית,שמעתי הדים ,ונזכרתי ב"הורים של יום ראשון" וסליהם הריקים.בוודאי שיכולתי לחוש כלפיהם חמלה.
יש הרבה פנים למסירה,זה ארוע מורכב....ולכן מבחינתי חמלה להורים לא פוגמת ביכולת להרגיש אמפתיה כלפי כעס המאומצים!

 

[בהתחדשות3]

חייכנית, מבחינתי יש גם גבול לחמלה! אולי לאחר

שתצפי בסרט, ניתן יהיה לדון על חמלה כלפי אותה אשה אלכוהוליסטית שילדה מספר ילדים לאבות שונים (לא זוכרת אם 5 או 6 ילדים) ואת כולם (פרט לאחת-לא הובהר מדוע) מסרה. איני יודעת אפילו אם המילה "מסרה" מתאימה. "נטשה" מתאים אולי יותר. תמיד אפשר יהיה לשוב ולדון בנושא ה"חמלה"- בנסיבות חיים שגורמות לאדם להפוך לאלכוהוליסט(לא נאמר דבר על סיפורה) אבל...אני ראיתי את ילדיה, אנשים בוגרים שהלב נחמץ למשמע סיפוריהם. מצטערת, חשתי אכן אמפטיה כלפיהם ולא חשתי חמלה כלפיה!!!

 

[חייכנית2]

טוב,מבינה את הרגש שיוצא במילים,אך מצד שני...

האם היה לילדים שלה נכון ,מתאים ,נורמאלי ,שקט ,מיטיב לגדול עוד אפילו דקה אחת נוספת במחיצת האם האלכוהוליסטית הזאת?
עדיין לא ראיתי את הסרט,אבל ממה שאת מספרת ,נראה לי רק טוב שלא היו רק רגעי שיכרות,וגם רגעי חוסר תשומת לב משוועת [למשל של עצם הכניסה להריון...] אלא רגעי צלילות של "איתי הם לא יוכלו לקבל את מה שהם זקוקים אז צריך שמישהו אחר ידאג להם כמו שאני לא יכולה" לא?
ואם תשאלי "אז למה שוב ושוב ושוב"? אני אגיד לך משהו- שימי לב שאצל כ-ו-ל-ם / כ-ו-ל-נו יש בחיים האמיתיים סאגות שלמות של היקלעות למצבי "שוב ושוב ושוב". יש שידברו על "קארמה" יש שידברו על "גורל" ,יש שישתדלו להבין ולשנות במסגרת של טיפול פסיכולוגי. "שוב ושוב ושוב" קיים אצל אנשים ברמות בסיסיות ביותר.החמלה שלי לאמא כזאת היא דווקא על מידת חוסר המודעות שלה וחוסר היכולת שלה לשנות את ה"שוב ושוב ושוב". וזה לא סותר שאני מניחה שארגיש אמפתית כלפי המאומצים על סיפוריהם. [עוד לא צפיתי]

 

[KallaGLP]

לא צפיתי בתכנית, אך ברמה העקרונית

לדעתי חוסר אחריות כלפי ילדים שאתה מביא לעולם זו דרגה אחרת של חוסר אחריות מאשר התנהגות שקשורה רק בך ו/או באנשים אחרים שאינם חסרי ישע, תלויים בך לגמרי ובעצם קיימים בעולם הזה רק בגללך. פשוט אין מבחינתי שום מקום להשוואה. ילד הוא לא משחק, לא ניסוי, לא דבר שעושים כלאחר יד ואחר כך לא יודעים מה לעשות איתו. אני גם לא משוכנעת שכל ביולוגית שיולדת ילד אחר ילד למרות הידיעה הברורה שלא תוכל לגדלם בהכרח חושבת לעצמה "איתי הם לא יוכלו לקבל את מה שהם זקוקים אז צריך שמישהו אחר ידאג להם כמו שאני לא יכולה". אולי היא סתם לא חושבת ואולי היא חושבת "איך אוכל לעשות לעצמי חיים קלים יותר". אני מניחה שכמו כל האנשים, גם אמהות ביולוגיות שונות זו מזו ובעלות מניעים שונים, חלקן פשוט חיות את הרגע ולא חושבות בכלל על יום המחר. הן יולדות, לא יכולות לגדל את הילד ואז מוסרות אותו. בכל מקרה, הקלות הבלתי נסבלת שבה זה נעשה, בין אם זה נעשה מתוך חוסר אכפתיות או חוסר מחשבה ובין אם זה נעשה מתוך אמונה שזה טוב לילד, זה משהו שלדעתי צריך להילחם בו כמו שצריך להילחם בצמוזגמת של אלכוהול או סמים, בפשע וכו'. איכשהו, מתישהו, צריך להעביר את המסר שילד זה לא צעצוע המיועד למסירה מיד ליד, אלא אחריות לכל החיים ומי שאינה מוכנה לאחריות הזאת שלא תעשה ילדים. רק לחשוב על כמות הילדים הזרוקים בבתי הילדים בגלל המנטליות הזו שמותר ללדת ילד ואחר כך לא לגדל אותו, אפילו מתוך מחשבה שיהיה לו טוב יותר במקום אחר, עושה לי רע, רע, רע.

 

[KallaGLP]

*להילחם בצריכה מוגזמת

 

[חייכנית2]

אני חושבת שצריך להבדיל בין ערכיות למציאותיות

ללא ספק שמבחינת מדיניות הסברה וניסיונות של טיפול חשוב להבהיר את כל מה שאמרת.
במדינות שזו "מכת מדינה" חשוב ברמה לאומית להכין תכנית הסברה וניסיונות מניעה.

מבחינה מציאותית - לא יודעת מה מידת התובנה שיכולה להיות אצל יולדת כזאת לשנות מדרכה.
תחשבי כמה אנשים היו במכוני גמילה וזה אכן עזר להם לצמיתות.

חמלה ליולדת אין פירושה עידוד ל"עוד פעם".

 

[KallaGLP]

נכון שמבחינה מציאותית

הפתרון הוא לא פשוט, אך מבחינתי אין פירוש הדבר שצריך להשלים עם זה. זה עניין שאני לא רואה את עצמי מתייחסת אליו באופן פילוסופי אי פעם כי כל כך הרבה סבל נוצר בגללו. מודה ומתוודה שכמות החמלה שלי מוגבלת ואני מעדיפה לשמור אותה בשביל הילדים ובשביל כאלה שבאמת לא הייתה להן שום ברירה ושנקלעו למצב הזה בעל כורחן.

 

[year of the cat]

ומה עם הילדים שגדלים ועושים את אותו הדבר?

אז נגמרת החמלה?

 

[KallaGLP]

זה נכון לא רק למקרים כאלה.

אני מניחה שכל המבוגרים שעושים מעשים שאינם מעוררים בחלקנו חמלה (בלשון המעטה) היו ילדים פעם...

 

[KallaGLP]

ושוב, כאמור, זה לא גורף.

יש מקרים שמעוררים חמלה, ויש שלא. הנקודה היא שהחמלה אינה אוטומטית אצלי ותלויה בכל מקרה לגופו.

 

[year of the cat]

גם אצלי לא, אבל במקרה הזה כן

 

[KallaGLP]

שוב, הדגשתי שלא צפיתי ושאני מביעה דעה עקרונית

ייתכן שבמקרה הספציפי הזה הייתי מרגישה כמוך.

 

[בהתחדשות3]

כתבתי לך תגובה ארוכה, שנמחקה לצערי בשל

אצבע שלחצה בטעות על מקום שגוי במקלדת. לא מרגישה שמסוגלת לכתבה שוב, אז אתמצת.
בהמשך לשאלתך בראשית ההודעה-האם הותירה 2 אופציות בלתי אפשריות בפני ילדיה: חיים עימה - מחד וחיים בבתי ילדים הכרוכים באלימות מילולית ופיסית(השפלה, מכות, אונס) - מאידך!
איזה רגעי צלילות בדיוק היו כאן? היא באה, ילדה והלכה...
החמלה שציינת לגביה מתאימה ליחס כלפי חלק מהפושעים, כפי שכתבו לך.
איני רחומה, כנראה, כמוך. לבי יוצא לאשה שמחליטה לוותר על ילדה, כי אינה יכולה לגדלו וכדי לאפשר לו חיים בקרב משפחה אוהבת אבל לא לזו שכל פעם נכנסה להריון, המשיכה לשתות ללא הכרה ונטשה ילדיה אחד לאחד (פרט לאחת שהחליטה להשאיר עימה-לא הוסבר מדוע). אני מרשה לעצמי לא להיות אמפתית עם כל העולם.

 

[בהתחדשות3]

ההודעה לחייכנית2

 

[חייכנית2]

בהתחדשות יקרה

ראשית תודה רבה לך גם על התגובה הארוכה שלא יכולתי לקרוא בגלל התקלה.
שנית- קודם כל עדיין לא מצאתי את הזמן לצפות והגבתי רק לדברי החברות.
שנית -זה בכלל לא מפליא ,המידה הרגשית שבה הדברים נוגעים לנו וקרובים אלינו ו"מוציאים, גם מאיתנו תגובות רגשיות. הן רגשיות גם כשהן מנוסחות היטב בפורום...
שלישית מה שכתבתי לגבי רצון /יכולת של חמלה ליולדת של "שוב-ושוב-שוב" [אגב בפסיכולוגיה יש לזה מינוח repetition compulsion]
לא מחייב גם אותך. זה לא שכך צריך להרגיש. כך אנימרגישה,וזכותך כשונה ממני להרגיש לגמרי אחרת.
ממש לא נכון למתוח ישר קו לרוצחים סדרתיים או רוצחים אחרים.מבחינתי אין יכולת לחמול על רוצחים באשר הם,לא הייתי מסוגלת למשל להיות עורכת דין פלילית ,וגם לא פסיכולוגית בבתי כלא.
מבחינתי ,מעבודתי ,אני יכולה לראות הרבה אנשים שבויים ב"שוב ושוב ושוב" שלהם. התוצאות הרסניות לעצמם,הרבה פעמים גם לזולתם.
לא תמיד יש שם יכולת תובנה ,וגם היא לא מונעת את הפגישות במשך החיים עם הדפוסים החוזרים.
זה לא סותר זעזוע מאנשים שהופכים קורבנות ללא עוול בכפם,וכשאני כותבת על חמלה אני לא מדברת על לגיטימיות שיש בה חוסר רצון למנוע התחוללות נוספת.
בינינו- את ואני יכולות להחליף על כך דיבורים עד בלי די. המציאות עגומה משתינו. בארצות האמורות יש עכשיו הרבה יולדות נוספות עם דפוס פנימי של "שוב ושוב ושוב",עם חוסר מודעות לאמצעי מניעה ועם וודקה 24/7 במחיר של מסטיק.

היחידה המיוחדת שמוקמת עכשיו ב"שניידר" בראשות ד"ר יהודה סנצקח ,ואשר קהל היעד שלה הוא באופן מיוחד הריוניות אלכוהוליסטיות,מיועדת להיות מקום מטפל שיעזור למנוע תופעות דומות במדינה שלנו.