מיתוסים לגבי ההשתמטות:
לצבא יש עודף של חיילים: אני לא יודע כמה חיילים יש וכמה צריך, ורק מספר מאוד מצומצם של אנשים במדינה יודעים נתונים נכונים לגבי כך – אך כנראה שהנתון הזה לא אמיתי. יעודו של שירות המילואים הוא אך ורק להיות מופעל בשעת מלחמה כוללת. מלבד לכך הוא צריך לערוך אימונים אחת לכמה שנים בתחום עיסוקו בשעת מלחמה. בפועל קורה מצב אחד בו גדודי מילואים נקראים לשירות מילואים כדי לבצע פעילות בט"ש כמו חיילי הסדיר. מצב אשר פוגע ב2 פקטורים עיקריים: 1. הפסקת החיים האזרחיים של אנשי המילואים. 2. שחיקה ביכולות המבצעיות והפנית משאבים לצרכים אחרים שאינם יעודם, ובכך פגיעה במערך המילואים שעליו נסתמך הצבא בשעת מלחמה כוללת. גדוד סדיר שעושה פעילות בט"ש ומונה כ400-500 חיילים לרבות אנשי מפקדה והכשרה שווה ערך בפעילות ל19 גדודי מילואים במשך שנה. כלומר על כל 500 משתמטים ישנם אלפי אנשי מילואים שנקראים לשירות מידי שנה. על כל מקום פנוי בגולני (או חטיבה אחרת) מתמודדים 3-4 אנשים: נתון שאפשר לפרש לכמה כיוונים. במהלך שירותי כטנקיסט יצא לי לעבוד עם כמעט כל יחידה לוחמת בצבא, ובמיוחד עם גולני וגבעתי.לא זכורה לי פעם אחת במהלך ה3 שנים שראיתי פלודה (שאינה סיירת) שהיתה עם סד"כ מלא (כמות חיילים כמו שצריך שיהיה). במקרים מסוימים המספרים הגיעו לפחות מ50% ממה שצריך. דבר אשר גורם לשחיקה ומעמסה אצל אלו שמשרתים כלוחמים ובתפקידי מנהלה בגדודים. אז מאיפה הגיעו הנתונים לגבי המספר הזה? כל אחד שיצא לו להיות מועמד לשירות בטחון כנראה קיבל את המנילה. כל אחד בעל פרופיל 72 ומעלה שאיננו בן יחיד/בן למשפחה שכולה מקבל זכות בחירה לאחת מהיחידות הלוחמות. מכאן נובע שהמלש"ב חייב לדרג את היחידה הלוחמת אליה הוא מעונין להשתבץ, במידה והוא לא עונה על השאלון הצבא מסמן לו תשובות אוטומטית ע"פ צרכיו. מרבית האנשים בעלי בעיות הת"ש מקבלים הכרה לכך רק לאחר שהם ממלאים את השאלון ואף רק לאחר שהם מתגייסים – ולמרות זאת ההעדפה שלהם עדיין נכנסת בסטטיסטיקה של "על כל מקום בגולני יש 4 מועמדים". היחידה היחידה שיוצאת דופן היא חטיבת הצנחנים שאליה מתמיינים דרך גיבוש, למרות שגם בנוגע אליה הנתונים לא מדויקים – מכיוון שרבים מאלו אשר סימנו את החטיבה בהעדפות שלהם רואים בגיבוש אליה דרך מעבר ליחידות מובחרות אחרות. מה עם האנשים שהצבא לא רצה לגייס? כיום, בניגוד לשנים עברו, הצבא מאפשר לאנשים אשר נמצאו לא כשירים לשירות להתנדב לשירות בתנאים מוגבלים בהתאם ליכולותיהם. ישנם חיילים על כסא גלגלים, חולי צליאק, נרקומנים שנגמלו, בעלי בעיות נפשיות, בעלי תסמונת טוראט, בעלי פיגור שכלי ועוד. האנשים היחידים שהצבא לא מוכן לגייס הם אנשים בעלי מחלות מדבקות ו/או סופניות (כגון איידס, סרטן) או אנשים בעלי רקע עשיר בפשע מאורגן (וגם זה רק במקרים נדירים) או אנשים שהיו מאושפזים למשך תקופה ארוכה במוסדות פסיכיאטריים ויש תיעוד לגבי הסכנה שלהם במסגרת ללא השגחה 24 שעות או אנשים המכורים לסמים קשים. מי שיבוא ויגיד שיש לו פלטינה בגב והצבא לא רצה אותו – אל תאמינו לו! זה לא חצי אמת זה שקר מוחלט! אנשים אוהבים ליפות את המעשים המכוערים שהם עושים וזה אחת הסיבות הטובות, גם אם בדרך יורקים לכל האנשים שבאמת זכאים לפטור הזה. יש אנשים ששירות צבאי פשוט לא מתאים להם טענה שאינני מספיק עם קיומה, הנה התשובות להמצאות הללו: * חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ – כחלק מתהליך ההכשרה החיילים, מלבד שכיבות צמיחה וירי לעבר מטרות, עוברים גם לא מעט מצבי לחץ שיחס מתגבר כדי להכין את החיילים לעמוד בכבוד במצבי לחץ. יכולת ההתמודדות עם מצבי לחץ הינה תכונה נרכשת ולא מולדת. איש לא נולד עם יכולת כזאת ולאלו אשר התגייסו ללא היכולת הצבא דואג לשפר וליעל את היכולת הזאת, כפי שנעשה לגבי הכושר הגופני. במקרים קיצוניים שבאמת מגיעים למצב לחץ קיצוני שלא מסוגלים עליו, ישנה אפשרות לפנות לקב"ן ולקבל ימי מחלה בטענה כזאת. במקרים עוד יותר קיצוניים ניתן לקבל אפרות שיבוץ אשר אינן דורשות עמידה בלחצים, ולא חסרים תפקידים כאלה בצבא. * בעיה עם קבלת מרות – מעטים מאוד האנשים האלה, אך אני מסרב להאמין שמי שיש לו בעיה לקבל מרות בצבא יסכים לקבל במשך 12 שנים מרות בבית ספר, או יסכים לקבל מרות על הכביש באותו נוהג או יסכים לקבל מרות בלימודים גבוהים או בעודו עושה כל פעולה יומיומית. מי שבאמת יש לו בעיה עם מרות, סביר להניח שיקבל פטור מהצבא בגלל עבר עברייני פורה עקב אי ציות לכמות אדירה של חוקים באזרחות. חוסר מוטיבציה – מדובר כאן בבעיה של חינוך, על כך אין ספק. אבל מעבר לכך אני סבור כי היחסים בין האזרח למדינה צריכים להיות דו סטריים. אם מישהו מגלה חוסר מוטיבציה לעזור למדינה – אין סיבה שהמדינה תראה שבב מוטיבציה כדי לעזור למי שהפנה לה עורף. * פצפיזם – אני מאמין שישנם אנשים שדוגלים בדרך חיים הזאת. איך אני לא רואה הבדל בין לשרת בגוף רווי אלימות כמו צה"ל לבין מימון הצבא ע"י תשלום מיסים ומגורים במדינה. מי שהוא באמת ובתמים פצפיסט אז מקומו אינו במדינה – מקומו באירופה. * פחד מנשק – מי שיש לו בעיה להשתמש בנשק יכול לקבל פטור משימוש בנשק ע"י מפגש עם קב"ן והגורמים שאליהם הוא יופנה. במידה ומתקבל כזה פטור ישנם המון תפקידים בצבא אשר אינם דורשים נשיאת נשק.
לצבא יש עודף של חיילים: אני לא יודע כמה חיילים יש וכמה צריך, ורק מספר מאוד מצומצם של אנשים במדינה יודעים נתונים נכונים לגבי כך – אך כנראה שהנתון הזה לא אמיתי. יעודו של שירות המילואים הוא אך ורק להיות מופעל בשעת מלחמה כוללת. מלבד לכך הוא צריך לערוך אימונים אחת לכמה שנים בתחום עיסוקו בשעת מלחמה. בפועל קורה מצב אחד בו גדודי מילואים נקראים לשירות מילואים כדי לבצע פעילות בט"ש כמו חיילי הסדיר. מצב אשר פוגע ב2 פקטורים עיקריים: 1. הפסקת החיים האזרחיים של אנשי המילואים. 2. שחיקה ביכולות המבצעיות והפנית משאבים לצרכים אחרים שאינם יעודם, ובכך פגיעה במערך המילואים שעליו נסתמך הצבא בשעת מלחמה כוללת. גדוד סדיר שעושה פעילות בט"ש ומונה כ400-500 חיילים לרבות אנשי מפקדה והכשרה שווה ערך בפעילות ל19 גדודי מילואים במשך שנה. כלומר על כל 500 משתמטים ישנם אלפי אנשי מילואים שנקראים לשירות מידי שנה. על כל מקום פנוי בגולני (או חטיבה אחרת) מתמודדים 3-4 אנשים: נתון שאפשר לפרש לכמה כיוונים. במהלך שירותי כטנקיסט יצא לי לעבוד עם כמעט כל יחידה לוחמת בצבא, ובמיוחד עם גולני וגבעתי.לא זכורה לי פעם אחת במהלך ה3 שנים שראיתי פלודה (שאינה סיירת) שהיתה עם סד"כ מלא (כמות חיילים כמו שצריך שיהיה). במקרים מסוימים המספרים הגיעו לפחות מ50% ממה שצריך. דבר אשר גורם לשחיקה ומעמסה אצל אלו שמשרתים כלוחמים ובתפקידי מנהלה בגדודים. אז מאיפה הגיעו הנתונים לגבי המספר הזה? כל אחד שיצא לו להיות מועמד לשירות בטחון כנראה קיבל את המנילה. כל אחד בעל פרופיל 72 ומעלה שאיננו בן יחיד/בן למשפחה שכולה מקבל זכות בחירה לאחת מהיחידות הלוחמות. מכאן נובע שהמלש"ב חייב לדרג את היחידה הלוחמת אליה הוא מעונין להשתבץ, במידה והוא לא עונה על השאלון הצבא מסמן לו תשובות אוטומטית ע"פ צרכיו. מרבית האנשים בעלי בעיות הת"ש מקבלים הכרה לכך רק לאחר שהם ממלאים את השאלון ואף רק לאחר שהם מתגייסים – ולמרות זאת ההעדפה שלהם עדיין נכנסת בסטטיסטיקה של "על כל מקום בגולני יש 4 מועמדים". היחידה היחידה שיוצאת דופן היא חטיבת הצנחנים שאליה מתמיינים דרך גיבוש, למרות שגם בנוגע אליה הנתונים לא מדויקים – מכיוון שרבים מאלו אשר סימנו את החטיבה בהעדפות שלהם רואים בגיבוש אליה דרך מעבר ליחידות מובחרות אחרות. מה עם האנשים שהצבא לא רצה לגייס? כיום, בניגוד לשנים עברו, הצבא מאפשר לאנשים אשר נמצאו לא כשירים לשירות להתנדב לשירות בתנאים מוגבלים בהתאם ליכולותיהם. ישנם חיילים על כסא גלגלים, חולי צליאק, נרקומנים שנגמלו, בעלי בעיות נפשיות, בעלי תסמונת טוראט, בעלי פיגור שכלי ועוד. האנשים היחידים שהצבא לא מוכן לגייס הם אנשים בעלי מחלות מדבקות ו/או סופניות (כגון איידס, סרטן) או אנשים בעלי רקע עשיר בפשע מאורגן (וגם זה רק במקרים נדירים) או אנשים שהיו מאושפזים למשך תקופה ארוכה במוסדות פסיכיאטריים ויש תיעוד לגבי הסכנה שלהם במסגרת ללא השגחה 24 שעות או אנשים המכורים לסמים קשים. מי שיבוא ויגיד שיש לו פלטינה בגב והצבא לא רצה אותו – אל תאמינו לו! זה לא חצי אמת זה שקר מוחלט! אנשים אוהבים ליפות את המעשים המכוערים שהם עושים וזה אחת הסיבות הטובות, גם אם בדרך יורקים לכל האנשים שבאמת זכאים לפטור הזה. יש אנשים ששירות צבאי פשוט לא מתאים להם טענה שאינני מספיק עם קיומה, הנה התשובות להמצאות הללו: * חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ – כחלק מתהליך ההכשרה החיילים, מלבד שכיבות צמיחה וירי לעבר מטרות, עוברים גם לא מעט מצבי לחץ שיחס מתגבר כדי להכין את החיילים לעמוד בכבוד במצבי לחץ. יכולת ההתמודדות עם מצבי לחץ הינה תכונה נרכשת ולא מולדת. איש לא נולד עם יכולת כזאת ולאלו אשר התגייסו ללא היכולת הצבא דואג לשפר וליעל את היכולת הזאת, כפי שנעשה לגבי הכושר הגופני. במקרים קיצוניים שבאמת מגיעים למצב לחץ קיצוני שלא מסוגלים עליו, ישנה אפשרות לפנות לקב"ן ולקבל ימי מחלה בטענה כזאת. במקרים עוד יותר קיצוניים ניתן לקבל אפרות שיבוץ אשר אינן דורשות עמידה בלחצים, ולא חסרים תפקידים כאלה בצבא. * בעיה עם קבלת מרות – מעטים מאוד האנשים האלה, אך אני מסרב להאמין שמי שיש לו בעיה לקבל מרות בצבא יסכים לקבל במשך 12 שנים מרות בבית ספר, או יסכים לקבל מרות על הכביש באותו נוהג או יסכים לקבל מרות בלימודים גבוהים או בעודו עושה כל פעולה יומיומית. מי שבאמת יש לו בעיה עם מרות, סביר להניח שיקבל פטור מהצבא בגלל עבר עברייני פורה עקב אי ציות לכמות אדירה של חוקים באזרחות. חוסר מוטיבציה – מדובר כאן בבעיה של חינוך, על כך אין ספק. אבל מעבר לכך אני סבור כי היחסים בין האזרח למדינה צריכים להיות דו סטריים. אם מישהו מגלה חוסר מוטיבציה לעזור למדינה – אין סיבה שהמדינה תראה שבב מוטיבציה כדי לעזור למי שהפנה לה עורף. * פצפיזם – אני מאמין שישנם אנשים שדוגלים בדרך חיים הזאת. איך אני לא רואה הבדל בין לשרת בגוף רווי אלימות כמו צה"ל לבין מימון הצבא ע"י תשלום מיסים ומגורים במדינה. מי שהוא באמת ובתמים פצפיסט אז מקומו אינו במדינה – מקומו באירופה. * פחד מנשק – מי שיש לו בעיה להשתמש בנשק יכול לקבל פטור משימוש בנשק ע"י מפגש עם קב"ן והגורמים שאליהם הוא יופנה. במידה ומתקבל כזה פטור ישנם המון תפקידים בצבא אשר אינם דורשים נשיאת נשק.