אז הרגע הראתי שלא
ישנה שפה חיה ובועטת - הוואית, שמתפתחת וגדלה ועדיין שומרת על מגוון מאוד מצומצם של פונמות.
יתרה מזו אנחנו רואים שכמות הפונמות בשפות אינה הולכת וגדלה - לעיתים אפילו להיפך.
אנחנו רואים למשל פונמות שנעלמו מעברית (למשל h, ע, ט (גרונית), ח ועוד)
אז נכון - נכנסו פונמות חדשות: j, 3 ועוד, אבל זה סתם מראה לך שיש כאן איזושהי "בחירה שרירותית" של הפונמות.
אני כן מסכים שבחירת פונמות מסויימות תורמות לדברים מסויימים למשל בלימוד השפה אצל ילדים - בxhosa למשל, 70% מהמילים (אם אני לא טועה) מתחילות עם קליק, וכך הילד שלומד את השפה לומד שקליק הוא סימן לגבול מילה.
או למשל לפונמות שורקות (כל החוככים מסדרת החכיים) יש המון אנרגיה ואפשר לשמוע אותן ממרחק.
אבל בגדול הבחירה של הפונמות היא כפי הנראה, שרירותית וכמות הפונמות היא גם שרירותית (בראיה דיאכרונית כמובן)
הגיוון עשוי לעזור מהבחינה שמאחר וכל שפה בוחרת פונמות משלה (אבל גם מילים ודקדוק משלה) אז זה יכול לסייע לך מבחינה חברתית - כי אם אתה מגיע למקום זר, אז המקומיים יכולים לזהות אותך כאדם זר לפי השפה וכדומה.
אז כן לגיוון הזה יש השפעות שהן גם אבולציוניות אבל לא למישרין ובטח שלא מגוון הפונמות עובד לבד.
בכל מקרה - עדיין, הנקודה העיקרית היא שמבחינה אבולציונית - האבולוציה לא כיוונה לכך שמבנה הלסת יוכל להפיק פונמות מגוונות - אם גיוון הפונמות היה באמת משפיע על האבולוציה אז אולי באמת היה חידוד של היכולת להפיק (או שמא אולי להבחין בין) פונמות נוספות.
אבל הראיות בשטח מראות לנו משהו אחר - אחרי שהמבנה הפיסיולוגי האחראי על הקולות התקבע - הוא לא השתנה כמעט מתוך "מטרה" להפיק קולות וצלילים רבים יותר.
לכל היותר אפשר להגיד שמוח הבחין ביותר פונמות - ואנחנו יודעים שזה גם דבר בעייתי
(כי אנחנו יודעים שדובר ילידי באמת מבחין בתכוניות בשפתו אבל פחות בשפות זרות - למשל ערבים שלא מבדילים בין p ו- b או סינים שלא מבחינים בין r ל- l )