מי בא?

[אורי גפני]

למראה הכותרת ולפני שפתחתי את ההודעה כבר הספקתי להמציא לה

בדיחה אחרת...

אבל שלך יותר טובה. ויותר גסה, שזה כבר עוד יותר טובה.

 

[סופהו]

מה זה סרוכית????????????? זכוכית מסריחה?

ילדים ממציאים מילים וזה נהדר !!! זה מראה שהם חושבים!
&nbsp
(יש אפילו ספר נפלא של מרים רות ומיריק שניר בשם 'לשונות קטנים', בו אספו את כל השגיאים

והשיבושים של הדור הצעיר שלהן- נמלות (במקום נמלים), עפרונים (במקום עפרונות).. אתה טיפש ואת טיפשת, מוגפים מגפים, מחר-כך.. ועוד...)
&nbsp
לילדים הפרטיים שלנו יש מקום להעיר ולהסביר, בדיוק כמו שנהגת- להסביר ולא להוכיח על טעויות. אני נוהגת לחזור על משפט ולהכניס בו את המילה הנכונה. שמתי לב שזה עוזר.
גם לגננת/מורה יש תפקיד בזה.
&nbsp
טעויות של זרים?
מצד אחד טעויות הן בעיה שלהם. מצד שני, אם הטעות שלהם תביא לשאלה- למה התכוון המשורר, או לטעות שמישהו אחר יעשה, יש מה להתיחס.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[אורי גפני]

צריך להבדיל בין שגיאות להמצאות לשוניות, שהרבה פעמים הן יקרות

מפז.

הודיתי פעם בפני בתי על משהו שעשיתי שהוא היה טיפשי, והיא הסכימה איתי: "נכון, זה באמת היה טיפשך."

בספר הדברים החכמים שהיא אמרה בילדותה לא רשמתי שגיאות אלא רק המצאות והארות..

היא שאלה אותי פעם ''אבא, טיפש באנגלית זה סטיופ?''

לא הבנתי מדוע, ואז היא הסבירה, ''כי טיפשה זה סטיופית, לא ככה?"

מזל שרשמתי הכל, אחרת מי היה זוכר.

 

[יוסי ר1]

נהדר! פשוט נהדר. גם הטיפשך וגם הסטיופ.

וזה שטרחת לרשום.
&nbsp
לנו יש מה שנקרא "ספר האחוזה". כפי שהיה נהוג לרשום בעבר כל פרה שהמליטה וכל חבילת שחת שהוכנסה לגורן, התחלנו לאסוף את שביבי חיינו לספר.
תחילה, במשך שנים, בספר אמיתי בכתב יד.
עם השנים, למחשב.
ככה נשתמרו החכמות והשטויות והשמחות ומה שביניהם.
&nbsp
הקטה המצחיק בזה, זוגתי אתרה "כשהילדים יהיו גדולים, יהיה להם מעניין לקרא".
אבל זה קרה הרבה יותר מהר - הבן קרא פעם דברים שאמר, שנים ספורות אחר מעשה, וגעה בצחוק גדול ורב, בחוסר אמון ובהנאה רבה.

 

[אורי גפני]

מכל הספרים בביתי, זה הספר היקר לי ביותר

עותק מצולם נמצא גם בידי בתי, כמובן, ואין לי מושג אם היא קוראת בו לפעמים או מראה אותו לבן זוגה. מה שאני בטוח הוא שבבוא היום היא תשב עם ילדיה ותקריא להם ממנו וכולם יצחקו ביחד. יש ממה.

גם לדברים העמוקים יותר יבוא היום שלהם.

 

[שיח סלימאן]

סרוכית זה שיבוש של המילה העברית סכוכית !

 

[יוסי ר1]

חלוני שקופים אטומים?

 

[סופהו]

באמת?????????

ידעתי, ידעתי

 

[קלייטון.ש]

המחקר שאליו התייחסתי

למשל בקישור הבא. אני לא במיוחד מחשיב מחקרים כאלה אבל אני חושב שיש בו אמת מסויימת.
לגבי התייחסות לליקויי שפה מעניין גם הפוסט ב"דגש קל" על מקרה שבו נעשה עיוות דין בשל התייחסות המושבעים לצורת הדיבור של עדה.
אני מבין את הצורך לתקן את השפה בתוך מסגרת חינוכית ומול ילדים. אבל המעירים על מה שהם תופסים כשגיאות בשפה אצל מבוגרים, ובעיקר אצל זרים - מעבר לכך שהמעשה מטרתו בבירור להפגין עליונות ויש בו ניסיון להשפיל את הזולת - מעבר לכך גלומה בו חוסר הבנה של השפה. כי בשפה אין נכון ולא נכון. שפות לא עובדות ככה. יכול להיות מקובל ולא מקובל, אבל אלה משתנים במהירות. אין משהו יסודי או מהותי שלא נכון ב"אני יבוא". אם הרוב ידברו ככה הצירוף יהיה נכון מעצם השימוש הרווח בו.
אני חושב שבמקום לכעוס על "הטועים", יותר נכון לחשוב למה הם בוחרים לדבר בצורה הזו. הרי הם מכירים את "אבוא". שמעו את ההערות הרבה פעמים. בכל זאת קיבלו החלטה להגיד "אני יבוא". למה? מה מפריע להם בצורה הוותיקה? זו שאלה שאותי מעניינת.

 

[סופהו]

אני יבוא

במקרה של אני יבוא, מי שמשתמש בצירוף הזה פשוט לא יודע/מבין שזה בזבוז מילים.
הרי במקום להגיד שתי מילים- אני אבוא/יבוא= אבוא.. במקום אני ילך/אלך= אלך.

למה הם בוחרים? אני יוצאת מתוך הנחה שהשיבושים אינם נובעים מבעית שמיעה, לכן-
@ אולי מחוסר תשומת לב ומחוסר התיחסות למי שטעה וממשיך להעביר הלאה (כדרך השיטה שננקטה לפיה אין מעירים לילדים).
@ אולי הם לא בוחרים? לפי שיטת המיקוד לא בטוח שיבחנו על הנושא ולכן לא יורחב, או לא ילמד בכלל. אולי הם פשוט לא יודעים?
@ אולי זה מה שהם שומעים בסביבה?
@ אולי כי אפחד לא יגיד לי איך לדבר..סוג של מרד ? והטעויות נשארות גם בהמשך.
אני מקווה שחלק מהשיבושים יעלמו, בגלל הקושי להבין חלק מהדוברים בגלל השיבושים.

 

[קלייטון.ש]

אבל נכון להגיד "אני אבוא"

כמו שהחכמה בשיחה הנ"ל אמרה. ו"אני אבוא" זו כפילות צורמת. מתייחסים פעמיים לגוף הראשון. ב"אני יבוא" אין כפילות. "יבוא" הוא גוף שלישי ו"אני" מעביר אותו לגוף ראשון. יש בעברית "אבוא" שכולל במילה אחת גם את הגוף? יופי, אבל אולי הדוברים מרגישים שזו צורת התבטאות אליטיסטית, ולא צורת הדיבור שלהם. כמו שציינת באפשרויות שמנית, סוג של מרד, עמידה על העצמאות שלהם בבחירת צורת ההתבטאות, כנגד אלה שחושבים שרק הם יודעים עברית נכונה.

 

[שיח סלימאן]

לתקן שגיאה זה מביך את הילד ?

אני מבין שגם המורה למתמטיקה לא תיקן לילד את שגיאותיו במבחן ונתן לו מאה על מנת שלא להביכו.
&nbsp
או שבמתמטיקה (ובשאר המקצועות) מותר להביך ורק בלשון העברית לא ?

 

[סופהו]

להוכיח ולתקן .אתה מדבר על מי שלומד מתמטיקה, אני מדברת

על ילד בגיל הגן.
להוכיח (במשמעות לגעור, לנזוף) זה מביך.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[שיח סלימאן]

צר לי להפריך את טענתך

אבל את לא דיברת על ילד בגיל הגן אלא על ילד בבית ספר יסודי, כתבת את זה בפירוש.
&nbsp
בכל מקרה הטיעון לא רציני כי בשום מקום אין נוהל מחייב האומר שלתקן צריך באופן גוער ונוזף, לא בשגיאות כתיב ולא בשום נושא אחר אחר.
&nbsp

 

[סופהו]

או קי.. פספסתי, פספסת, פספסנו.

לא אני אמרתי שזה מביך..
"נאמר לנו" - כשאנו, ההורים, שאלנו מדוע אין התיחסות לשגיאות של הילדים, נאמר לנו שזו הנחיה של משרד החינוך.
אני חושבת שיש לתקן , השאלה איך, לכן כתבתי לא להוכיח כי משמעות הוכחה (לא במתמטיקה) היא גם נזיפה וגערה.
הוספתי גם מה הדרך (שלדעתי) מתאימה לתיקון- לחזור על המשפט והפעם בצורה הנכונה.

 

[צליליתה]

אין לי בעיה עם מי שמתקנים בצורה ענינית

ואם נגיד אני מספרת שקניתי שני חולצות חדשות, אומרים בשקט שתי
אני מתייחסת לזה כאל שירות לציבור ואפילו לפעמים לומדת משהו
יש לי בעיה עם נושאי הצלב, שבכלל לא מקשיבים למה שנאמר, אלא רק מחפשים את המקום בו יוכלו בהתנשאות אין קץ לתקן ולהשפיל ולהוכיח את ״עליונותם״ על הציבור.

האמת, אני כבר לא זוכרת איך נהגתי עם הילדים הפרטיים שלי. (שלמרות כל מה שעשיתי או לא עשיתי מדברים וכותבים עברית לתפארת). כשמדובר על הילדים של הילדים, אני לעיתים קרובות מתקנת, אבל כמו שאני אוהבת: פשוט ועיניני.

 

[גילגם אש]

בתור בדיחה שירשור הטקסטים הזה לא רע

במציאות היומיומית אף שוטר שפה לא יבוא בטענות למישמע הגיית הצירוף "אנייבוא".
קרוב לוודאי שגם הוא עצמו יהגה בדיוק כך.

הצרה מתחילה כשכותבים את זה. אנשים שלא הירבו לראות צורת 'אני אבוא' בכתב, יכתבו כשידרשו לכך כפי שהם הוגים. כך נראות רבות מן הכתיבות שרווחות כיום באינטרנט. ועקב כך מקבל חשוך הקריאה חיזוק לא רק משמיעת המילים אלא גם מראייתן מעוותות בכל שיח וסמס בשיג הפאקאצי.

אבל כל זה כלום לעומת עיוותים מעמידי שיער גבות, שמפיקים עילגי שפה, שתופסים תחת אבשלום קורי והוגים "סלטים" במילרע מתנשא, או מתעקשים נחרצות על 'סינרים' או 'מיזרנים', ומגינים בטימטום ידעני של נשקני מזוזות אדוקים, על הקביעה האקדמית האחרונה שגונבה לאזניהם מפי השמועה.

 

[אורי גפני]

'הצרה מתחילה כשכותבים את זה' היא באמת כמעט כל התורה כולה על

רגל אחת.

'אני יבוא' היא דוגמה טובה, כי גם אצל יודעי ספר נגררת הי' של האני על הא' של האבוא. כדי להפריד בין שתי המילים צריך לבצע בלימת חירום ולהישמע לא טבעי, ולמי יש לזה זמן. יאללה אני יבוא, ויהיה מה שיהיה.

ובאותה מטבע, אם מישהו ידבר איתי ויבטא את המילה 'יהיה' כהילכתה, הוא יגיע למיון ואני יגיע לאבו כביר.

 

[אורי גפני]

נ.ב. במחשבה שניה, אולי נגיע בדיוק ליעדים ההפוכים