מי ברכב, מי ברגל, מי יצעד בסך?

[סופהו 1]

אגב, איך שראיתי את זה, מיד חשבתי עליך. פעילות גופנית טובה לשמירה על המשקל.
תריאטלון, מכיר?
אז משהו דומה

 

[סופהו 1]

טוב ששאלת! הנה הפילוסופיה שלי בנושא שמעסיק אותי רבות.
כי כידוע מי שלא אוכל מתעסק באוכל הכי הרבה.
מבחינתי אוכל זה בשביל לחיות. ניסיתי להסתדר רק עם אנרגיה קוסמית וקצת אור שמש בנוסף, לא הלך.
אז צריך להוסיף פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים וכאלה. כי לחיות אני אוהב, החיים הם אחלה של דבר, ובלי לאכול בכלל זה לא ימשיך הרבה.
עכשיו הבעיה העיקרית עם אוכל שהוא עושה לי רגשות אשם. למה אכלתי את זה, אכלתי יותר מדי, אני אשמין.
ככה כל פעם. כל ארוחה.

איך אומרות חפולניות? חרגת אותי.

האוכל עושה רגשות אשם?
איך???? איך לעזאזל אוכל עושה רגשות אשם*?
הוא שואל אותך מדוע אכלת יותר מזה ופחות מזה? הוא מתלונן שאכלת רק מהבקר וכעת העוף נשאר גלמוד בצלחת?
הוא אומר לך 'אמרתי לך?'
הוא שואל מדוע לא סיימת מהצלחת? מדוע לא לקחת תוספת? לא אומרים איכס על אוכל? או מכריח אותך לקחת עוד, כי מה נעשה בכל האוכל שנשאר?


*מזכיר לי את הפספוס בן החמש, זה שלא שם לב שהשולחן עומד בדרכו, נתקע בו וצועק שהשולחן נתן לו מכה, או, לחילופין, שמי שהמציב את השולחן, אשם. העיניים והאחריות? ממנו והלאה.

הבעיה הזו מחמירה מאד אם האוכל מאד טעים. כי אז לא אכלתי בשביל לחיות, אלא אכלתי בשביל ליהנות.
והנאה היא לא תכונה רצויה באוכל אצלי.

האם הבנתי נכון? אוכל טעים נועד רק כדי שייהנו ממנו. כדי לחיות יש לאכול אוכל לא טעים?
אם כן, אני מבקשת סימוכין ממקור מקצועי (רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, דיאטן וכד') לאמירה זו.

אפרופו טעים-עניין של הרגלים והחלטות.