אין הבדל בין זה לזה.
בכל מקרה סרבנות היא כלי כמו כל כלי אחר שמסמן את הקוים האדומים של כל אחד.
אלא שיש הבדל בין סרבנות לסרבנות ויבגני עמד על ההבדל הזה במדויק. סרבנות בה אדם מסרב לבצע פקודה מסוימת כי הוא לא מסכים איתה מסיבותיו, היא כהגדרתך "סימון הקו האדום שלו". זאת סרבנות לגיטימית גם אם לא לגאלית ורוב הציבור יקבל אותה בהבנה (אם כי הצבא נהנה באירועים פוליטיים גדולים להכחיש את קיומה, אבל זה כבר במסגרת שקריו הרגילים).
לעומת זאת סירוב לבצע פקודה חוקית למהדרין בגלל איזשהו מצב פוליטי שלא מוצא חן בעיני, למשל בגלל שהצד שלי הפסיד בבחירות והצד שניצח מקדם את עמדותיו, זאת סרבנות לא לגיטימית, מה לעשות.
כך או אחרת, כל מסרב צריך להיות מוכן מראש לשלם את המחיר על החלטתו. כמובן שסרבני (או 'אי-מתנדבי' כהגדרתך בחצי מהזמן) השמאל-רל"ב לא מוכנים לכך, אלא מתבכיינים על כל עונש שהם מקבלים (ויש לומר שהם כמעט ולא נענשו). זה הופך את כל הסיפור ללא רק סרבנות פוליטית, אלא לבדיחה אחת גדולה
.