הגיון זה מצוין אבל פיזיולוגיה לוקחת
"ייתכן שקל יותר להתגבר על טראומה חיצונית של כניסת מים לריאות" האמונה הרווחת היא שאכן נכנסים מים לריאות, אבל זה לא נכון. טביעה מתחלקת לשני סוגים: טביעה יבשה וטביעה רטובה. כאשר נכנסות ולו מולקולות מים בודדות אל קנה הנשימה הן מגרות קולטנים (בנק' הקארינה) ובשל כך יש כיווץ של השרירים בקנה- לרינגו ספאזם. מרגע זה הקנה אטום למים (ולמרבה הצער גם לנשימה)-> טביעה יבשה, מה שמוביל לאבדן הכרה. לאחר דקות בודדות (בערך שתיים) ישנה הרפייה של השרירים. אם בשלב זה האדם שקוע במים מים יכנסו לריאות-> טביעה רטובה. אם דיויד האסלהוף יספיק להוציא את הטובע מהמים (או לפחות למנוע מהראש שלו להיות מתחת לפני המים) לפני שחלפו שתי הדקות הרי שהאדם יכול לחזור לנשום באופן עצמאי או לכל הפחות לאחר מספר הנשמות- סיכויי הצלחה מצוינים (מה שמוסיף להירואיות). זאת בניגוד להחייאה הקלאסית אליה מתייחסים, שהיא בד"כ על רקע לבבי - VF. אחוזי ההצלחה בהחייאת VF מתחילים באמת מ 4% (ותלויים בזמן הגעת צוות מתקדם).