מי יודע מה שלום הסבא

[אסתרס]

מי יודע מה שלום הסבא../images/Emo29.gif

שהלך לאיבוד ושהה לילה שלם מחוץ לבית ? אני הולכת לישון, שלמה שוב התישב על השטיח במקום בכסא נדנדה, אבל הפעם שיתף פעולה ועזר לי להרימו, ואמר תודה. מה אגיד לכם צריך 10 עינים כדי לעקוב אחריו, הוא הולך בקלילות ובחרישיות ונעלם בין רגע, אלו השאריות הספורטיביות שלו. רוצה שעמום, רוצה לנוח עם עינים עצומות רוצה לא ליהיות דרוכה לכל רשרוש קל, אז אני רוצה , ויכולה רק לעשות תרגילי רצון, כמו שאומרים. אז לילה טוב , שקט, ומשעמם. ביי

 

[ליאורלילי]

אסתר אשת חיל

שבוע טוב לך אסתר, אני קוראת כל מה שאת ונילי וענתי וכולן כותבות. את מלאת מרץ והומור ויודעת תמיד מה לעשות בכל מצב. אני מאד מבינה אותך שגם את רוצה קצת רגיעה , לא להיות דרוכה כל הזמן. הלואי שיהיה לך לילה שקט ומשעמם ואני מקווה שאת מצליחה לישון באופן רגוע בלילה ולאגור כוחות. שמחתי לקרוא שיש לכם מנהג יפה להתכנס יחד ביום שישי וזה נותן לך בטח המון כח להיות עם הילדים והנכדים ויש עם מי לדבר. שולחת לנכדה שלך החלמה מלאה ומהירה וחזרה ארצה במהרה. לילה טוב ומשעמם ובוקר מוצלח , טובה

 

[אסתרס]

תודה על התגובה../images/Emo66.gif

ימי שישי למען האמת הפכו לאחרונה הימים הכי מעייפים, למען האמת, ואף אחד מבני משפחתי לא יקרא פה,זה יום של עבודה קשה. לפני מחלתו של שלמה זה היה יום שכולו תענוג, היום כשאני קמה בבקר עייפה ומבשלת 4 שעות + הטיפול בשלמה, זה כבר ספור מעייף. ובכל זאת עדיין איני מרפה מהמפגשים בימי שישי, וזאת מהטעם הכי פרקטי- ככה אני נפגשת עם כל ילדי ונכדי (אלו שבארץ) בכל שבוע, איני בטוחה שללא הארוחה הזאת הייתי יכולה להפגש עם כל אחד ואחד מהם כל שבוע. אמא של חברה שלי (היום חולת אלצהיימר) היתה אומרת בחוכמה רבה- איפה שפורשים מפה - שם יש אורחים, וזה חלילה לא בציניות. גם לבריאים שגרה ועקביות מרגיעה, ובקור אצל סבא וסבתא לא הופך ליהיות מטלה לא נעימה -להפך. יש לי חברות ושכנות שיכול לעבור חודש בלי שמישהו יבוא או יצלצל. ולכל פגישה יש סידרה של טלפונים ותיאומים. וזה לדעתי הרבה יותר מעייף וגם מעליב.

 

[zs1957]

זה כל כך נכון מה שכתבת

גם אני ואחותי היינו באו כל יום שישי להורי לארוחת שבת . לאחר מותו של אבי לפני 15 שנים ,היינו באים לאמי כל ערב שבת. אני כל כך מתגעגעת לארוחות של אבי ואמי. אני מתגעגעת לאוכל של אמא לעוגות ולמאפים המלוחים שאפתה. אמא שלי הייתה אופה המון כי היא חולת צליאק והיתה צריכה לאכול לחם ללא גלוטן.גם המאפים הללו של לחם לחמניות היו טעימים. אני מתגעגעת לממולאים שלה .כרוב , קישואים עגבניות.זה חסר מאד. היום אני מבקרת את אמי רק באמצע השבוע, אנחנו עושים תורנויות אני ואחותי. רק בחגים אנחנו ביחד. לצערי, בגלל המצב הקשה שלה אין לנו את השמחה שיש בביתכם אסתר בערב שישי. אני למדתי למסך את כל הרגשות שלי. תמיד שאני באה לבקר את אמא אני מחייכת , מדברת אליה אפילו ,שהיא לא מבינה ואינה מזהה אותי רק שיהיה לה טוב. אני שמחה במבט , בנשיקה ובאחיזת היד שלה בידי זוהי התקשורת שלנו אתה. שיהיה לכולנו רק טוב והרבה כח לטפל ביקירינו האהובים. זהבה שחם

 

[אסתרס]

../images/Emo24.gifלזהבה שלום

איבדתי את האתר של הטינטון שאת מנהלת , בבקשה כתבי לי.

 

[zs1957]

להלן שם הפורום שאני מנהלת

בוקר טוב אסתר, שם הפורום : טיניטוס וורטיגו סחרחורת -תפוז זה פורום תמיכה לחולי טינטוס ,וורטיגו,סחרחורת ומחלת מנייר. אני גם מנכ"ל אגודת נטו"ס (האגודה לנפגעי טינטון ,וורטיגו וסחרחורת) האתר של אגודת נטו"ס יעלה בקרוב לאינטרנט. אנחנו מזינים אליו חומר רפואי ומדעי. מוזמנת להכנס ולקרא. שיהיה לך יום מקסים זהבה שחם

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gif../images/Emo50.gif1957

מה פרוש מחלת מנייר,טינטון,וורטיגו? שיהיה לך בהצלחה וכל הכבוד לך

 

[zs1957]

תשובות לשאלותייך

היי אריאלה, טינטון זה צלצולים באזניים. וורטיגו זה סחרחורת +אובדן שיווי משקל מחלת מנייר זה טינטון +וורטיגו. כל החולים סובלים מהיפראקוזיס(רגישות לרעש) זהבה שחם

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gifזהבה תודה1957

תודה על התשובה, למדתי עוד משהו ברפואה

 

[ronnyw]

אסתר, פרגני לעצמך !!

אסתר, את בקטע בחיים בו את צריכה לעשות לעצמך את החיים כמה שיותר קלים . תלמדי לא להקפיד עם הארוחה. קני אוכל מוכן, אל תעשי לכל אחד את מה שהוא אוהב (כדרכן של שסבתות). בטוח שהארוחה תהיה פחות טעימה מאשר כשאת עומדת ומבשלת אותה, אבל אני בטוחה שילדייך ונכדייך יקבלו את זה בהבנה רבה. יש המון מעדניות עם מאכלים רבים ומגוונים במחירים סבירים. נסי פעם, יסי פעמיים, ותמצאי את החנות המתאימה לך. את יכולה גם ללכת על פיפטי - פיפטי, קצת לבשל, קצת לקנות מוכן. העיקר - הקלי על עצמך !! (אני יודעת על הפסיכולגיה של הליכוד המשפחתי דרך הקיבות. חייבים להתגבר על זה במצבנו !!)

 

[ענתי44]

מסכימה עם רוני

אסתר את חייבת להקל על עצמך. אומנם, כפי שנפוליאון אמר " הצבא הולך על קיבתו" ומוכרחים להכין אוכל למשפוח'ה אבל, יש אופציות שונות: לבקש שגם בני משפחה יבשלו חלק מהאוכל ( האחיין שלי למשל מבשל ללקק את האצבעות), לקנות אוכל מוכן ויש היום ארוחות נהדרות, להזמין מישהי שתעזור לך או לחלק את העבודה, כלומר לבשל כמויות כפולות ומשולשות ולהקפיא, להתחיל להכין ברביעי או חמישי כמו שחברתי עושה.... העיקר שיהיה לך פחות קשה חביבתי. את צודקת שאת משמרת את המפגש השבועי אבל, אסור שתיפלי מהרגליים בגלל זה.

 

[אסתרס]

אין מצב שיסכימו לאוכל קנוי../images/Emo151.gif

לפעמים אני קונה משהו כדי לגוון , חוץ מעלי גפן שקונים אצל הדרוזים בקניון בקיראון, הם לא נוגעים באוכל קנוי. ואסור להוריד פריטי אוכל. אם אני מנסה לשנות , למשל במקום מרק עוף ניסיתי לעשות מרק אחר אז הם אמרו שזה טוב אבל בשבוע הבא תעשי מרק עוף. הם מחכים מיום שישי אחד לשני כדי להפגש. כל הנכדים בידידות כמו אחים. כשההורים נוסעים הם ישנים אחד אצל השני ומשתתפים בארועי בתי הספר השונים, ודואגים מאוד אחד לשני. וזה נבנה בפגישות הללו, שמתקיימות מאז שנולדה הנכדה הראשונה, והכל החל במקרה. אבל זה סיפור לפעם אחרת. וזה שווה את המאמץ.

 

[ענתי44]

אולי כי אין להם מושג

שזה כל כך קשה לך. אולי אם ידעו יתגמשו. ירתמו לעזור בדרך זו או אחרת.

 

[ronnyw]

המפגש קדוש !!

אם הבנת מדברי שאני חושבת שהמפגש אינו חשוב - אז לא הובנתי נכון. אין כמו המפגשים המשפחתיים האלה, שבהם נרקמים הקשרים בין בני הדור הצעיר, בין בני הזוג של הילדים ובין הנכדים. בהם נוצר ההווי המיוחד של המשפחה, הבדיחות הפנימיות שרק הם מבינים, בקיצור - החום והדבק המשפחתי. אלו פגישות חשובות ונהדרות, ושווה לעשות כל מאמץ לשמר אותן. התכוונתי שצריך להפוך אותן לקלילות יותר. אני בטוחה שבנותייך/כלותייך תהיינה מוכנות להביא דברים, שאפשר להסביר לכולם שאת נופלת מהרגלים בגלל הטיפול בשלמה, ולכן אינך מבשלת/קונה דברים מוכנים/מבקשת עזרה בהכנה. הם יבינו, אם תתחלקי איתם במצוקה. כמובן שאם תשמרי "פאסון", ותתנהגי כאילו הכל כרגיל, לא תספרי, לא תבכי קצת איתם לפעמים - זה לא ילך. השאלה אם זו ההתנהגות הנכונה, גם מבחינת מעורבות כללית של בני המשפחה במה שקורה בבית. קטונתי מלתת עצות לאחרים, ואינני מכירה את המרקם המיוחד של משפחתך. אבל אני חושבת באופן כללי, מבלי להתייחס דווקא אליך, שנכון וצריך לבקש מעורבות, הבנה ועזרה מכל בני המשפחה הקרובה.

 

[אסתרס]

רוני ברור לי שאת איתי../images/Emo140.gif

יש לנו הסכם בלתי כתוב, שלחגים מזמינים אותנו ואז אני לא מכינה כלום, אני באה כמו מלכה שהרויחה את לחמה ביושר. וזה אומר כל ימי החגים ערבי חג וצהרי החג ומוצאי החג, כלומר בחגיגות הגדולות ויש ברוך השם חגיגות משפחתיות בלי סוף אצלנו. ואז כל הצעירות לפי תור עורכות חג וכולן מביאות את הספציאליטה שלהן. ומקילות אחת על חברתה. ואנחנו הסבים והסבתות מכל הכיוויניםיושבים ונהנים מחובקים ע"י כל המשפחה. אני גדלתי במשפחה "יבשה יחסית" וזו בהחלט החלטה מודעת לקחת ולאמץ את ההתנהגות " המזרחית השבטית" של עמנו. וכמו שנאמר , מי שמכין בערב שבת אוכל בשבת. אין אפס. אז שיהיה לנו יום טוב.

 

[zs1957]

תמשיכי להכין כי את אוהבת את זה

והילדים שלך נהנים. וכאשר את מארחת את כמו מלכה. אני אתך. כך גם אני נוהגת. זה כייף לארח ולבשל. כמובן שיש אנשים שאינם אוהבים את זה וקונים אוכל מוכן. אין כמו האוכל שמבשלים בבית והעוגות שאופים בבית. נכון אסתר? כל טוב, זהבה שחם

 

[ronnyw]

המפגש קדוש !!

אם הבנת מדברי שאני חושבת שהמפגש אינו חשוב - אז לא הובנתי נכון. אין כמו המפגשים המשפחתיים האלה, שבהם נרקמים הקשרים בין בני הדור הצעיר, בין בני הזוג של הילדים ובין הנכדים. בהם נוצר ההווי המיוחד של המשפחה, הבדיחות הפנימיות שרק הם מבינים, בקיצור - החום והדבק המשפחתי. אלו פגישות חשובות ונהדרות, ושווה לעשות כל מאמץ לשמר אותן. התכוונתי שצריך להפוך אותן לקלילות יותר. אני בטוחה שבנותייך/כלותייך תהיינה מוכנות להביא דברים, שאפשר להסביר לכולם שאת נופלת מהרגלים בגלל הטיפול בשלמה, ולכן אינך מבשלת/קונה דברים מוכנים/מבקשת עזרה בהכנה. הם יבינו, אם תתחלקי איתם במצוקה. כמובן שאם תשמרי "פאסון", ותתנהגי כאילו הכל כרגיל, לא תספרי, לא תבכי קצת איתם לפעמים - זה לא ילך. השאלה אם זו ההתנהגות הנכונה, גם מבחינת מעורבות כללית של בני המשפחה במה שקורה בבית. קטונתי מלתת עצות לאחרים, ואינני מכירה את המרקם המיוחד של משפחתך. אבל אני חושבת באופן כללי, מבלי להתייחס דווקא אליך, שנכון וצריך לבקש מעורבות, הבנה ועזרה מכל בני המשפחה הקרובה.

 

[zs1957]

משפחה למופת

ממש משמח לשמוע שיש לך משפחה נהדרת. זה בא בגנים יום נעים ומעניין זהבה שחם

 

[ליאורלילי]

זה גורלנו אמהות וסבתות

אסתר יקרה , אני כל כך מבינה אותך, גם כשקשה לנו אנו משתדלות להכין כדי שיהיה כינוס משפחתי. כל הנטל נופל עלייך כי שלמה כבר לא יכול לעזור. אצלי עדיין יש 3 ילדים בדרך כלל בשבת ואין לי פשוט מספיק זמן כדי להכין הכל בגלל היום הקצר עד כניסת שבת. עכשיו אני נעזרת הרבה בילדיי וגם מוותרת על כל המנות שרציתי להכין. רוני כתבה שנקנה אוכל מוכן ולפעמים אני עושה זאת אך זה לא תמיד מתקבל ברצון. באמצע השבוע אני לוקחת לעיתים את בעלי לאכול בחוץ או מביאה לשנינו אוכל מוכן בדרך חזרה. אחיו ואחותו לא באים כלל, כולם עסוקים למרות שהם בפנסיה , עם החיים שלהם , ילדים ונכדים. למרות שלאחותו יש רצון טוב לעזור אך כל הנכדים שלה גרים קרוב ולכן היא מאד עסוקה איתם. בחנוכה בילינו די הרבה והוא מאד נהנה להיות עם החבר'ה שלו מהעבודה. אתמול אחרי הארוחה כשבני שר זמירות שבת הוא קם ורקד לנו והיה לנו שמח. מה ששוב מזכיר לנו שהכי טוב לחולים שלנו זה מוסיקה וריקודים. קניתי אקווריום ביום הולדתו עם שני דגי זהב. הוא כעס עלי אך התחיל להתרגל אליהם. בינתיים מתו לנו כבר הדגים וקניתי חדשים, ושוב מת אחד. ראיתי שהוא מאד כועס ובקש שנפסיק עם זה. עכשיו נותר דג אחד והוא ממש מתחבר אליו , מדבר אליו כל הזמן ודואג לו. אז הבנתי שמה שהפריע לו בעיקר הוא עניין המוות שכנראה מאיים עליו. אני מקווה שדג זה יחזיק מעמד. בינתיים כל בוקר הוא יוצא לטיול ארוך, היום כמעט שעתיים ופוגש בדרך גם מכרים, לגבי מסגרת , זה ברור שהוא גם לא יסכים לדבר שלא ימצא חן בעיניו. יש לי חברה שמקפידה להתקשר כל שבוע לפני שבת ויש כאלה שלא טורחים, אין מה לעשות , קשה לאנשים לשמור על קשר , אם אפילו לאח שלו לא איכפת. שיהיה לכולנו שבוע טוב וכח להמשיך ואני מודה לקב"ה שהבראתי כבר ומקווה שהכוחות יחזרו אלי. שולחת לכולכן חיבוק חזק מלא ויטמינים, טובה

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gifליאורלילי היקרה

סליחה על השאלה בן כמה בן זוגך? בן זוגי בן 60 שנה גם הוא לא רצה ללכת למועדון הוא ראה קשישים ואמר זה לא בשבילי אך אני הסברתי לו שזה מועדון לאנשים חכמים וצעירים אמרתי לו שנלך יחד לראות והלכנו פעם אחת הוא רצה לחזור הביתה,חזרנו הביתה ,לאחר שבוע אמרתי לו בוא נבקר במועדון היה יום יפה הלכנו מהבוקר בשעה 9, והינה הוא פוגש חבר מבוגר שמתפלל איתו ביום שבת, קרצתי לחבר ואמרתי לו תעודד אותו שישאר במועדון , עשיתי כל השתדלות והנה היום הוא מחקה שתבוא ההסעה ותסיע אותו למועדון, במועדון הוא מקבל ריפוי בעיסוק וזה מאוד עוזר ,אני מרגישה ,שהוא מבקש לפעמים משהוא הוא מתחיל לזכור דברים לא הכל אבל התחלה טובה.ב"ה, אני מייעצת לך לא לוותר המועדון טוב לך ולו, לך שתהי חופשיה חצי יום ולו שיהיו סביבו אנשים ותעסוקה.