מי יותר מחושב כלכלית נשים או גברים

[hotman10]

לטעמי- גם קניית רסיבר-

צריכה להיות החלטה משותפת.

 

[s h o o s h a]

קניות

(לא קשור, אבל מה 'כפת לי בכלל) קניות כשהולכים למרכול, לערוך קניות אנו מצטיידים, בדרך כלל, בעט וברשימות ועל הדף נרשמים שמות של מותגים אלו המפורסמים, היקרים, הנחשבים ועל המדף, ליד המותג תוכל למצוא מוצר שווה ערך רק לא בעל ייחוס לא בעל שם, ומחירו אפילו נמוך. את היד תשלח כמעט אינסטינקטיבית אל המוכר, הידוע וזה שלידו יישאר דחוס, מובלע, לפעמים אפילו על גחונו שרוע. ותגיע הביתה עם סל הקניות, ואת המוצרים תסדר על פי המחיר והתוויות, ותחשוב שעשית את עסקת חייך בבחירת בעל השם ואת מלוא ריאותיך באוויר גאה תהא נושם. אך בפעם הבאה שתשוב עם רשימת הקניות, אל תשכח אל המדף בו הפשוט מונח וגש אותו לקנות המחיר אינו מוגזם, והתמורה - רק אם תנסה תדע...

 

[ליאון ב]

תשובה

הגורמים: 1. חינוך סקסיססטי - צעצועים שונים המיועדים לבנים ולבנות. בנים ובנות לא ירגישו בנוח לשחק עם צעצוע שמשוייך למין השני, גם אם הוא מעניין אותם. במיוחד כאשר העניין מגובה ע"י ההורים (מציעים לבן ולבת צעצועים שונים). 2. מסורת פטיראכלית - בחלק מהמשפחות יש עדיין תצורה של "בית-אב". האב הוא בעל המאה (המפרנס הראשי) ולכן גם בעל הדיעה. כוח הקנייה שלו גדול יותר. האמא, ההכנסה שלה קטנה יותר, ולכן מיועדת יותר ל"דברים של הבית" או ה"דברים שלה". כאשר ילד/ה קטנ/ה גדלה בבית כזה, סביר להניח שהם יעתיקו את ההתנהגות. 3. קחו למשל דייט ראשון. הסנריו החלומי "לאסוף" את הבחורה באוטו הנוצץ(גבר, כסמל כלכלי) ולקחת אותה למסעדה מרשימה ולשלם עליה (שוב, גבר כסמל כלכלי). לקחת אותה לדירה שלו (אם יש, סמל כלכלי) ולהרשים אותה במלאי הצעצועים האלקטרוניים והריהוט (שוב, סמל כלכלי, אני זכר מוצלח, כדאי לך לבחור בי). גברים בגלל סיבות אלו, נוטים יותר לצרוך מוצרים מאדירי אגו ונשים לצרוך מוצרים שיגרמו להן למשוך תשומת לב בצורה יעילה יותר (בגדים מחמיאים, איפור מתוחכם, טיפוח הגוף וכו'). לפי החינוך הסקסיסטי, יותר סביר שגבר ירכוש רכב / מוצרים אלקטרוניים לבידור, רק כדי לעשות רושם על אישה מזדמנת. פחות סביר שאישה תרכוש מוצרים מרשימים, אלא תתבסס על רושם שנובע מהחיצוניות והמיניות שלה (תוצאה שגם עולה כסף טוב). ללא השפעות אלו, נשים וגברים כאחד מחושבים לפי האופי והדוגמא שראו בבית באשר לניהול כסף. ניהול כסף היא אחרי הכל טכניקה נרכשת.

 

[שילה1]

ליאון-אהבתי את כתיבתך,אם כי לא

הסכמתי. הכל תלוי באופי האדם,ובעיקר באופי הזוגיות. ונשים היום כלל לא מתרשמות ממכונית יפה,לרובן יש משלהן,וגם הן וגם אתם מטופחים למשעי. איש-אנחנו במאה ה21,בה סטריאוטפים מאבדים את ערכם,ומושגים של העולם הקודם נעלמים להם,ברובם יש להוסיף,ובאיטיות רבה. ועוד דבר:יש גם נשים שצורכות מוצרי אלקטרוניקה מתקדמים,ואף יודעות ומתמצאות בשטח.(אגב,יש לך פאלם,או אתה עוד כותב ביומן?חחח) עברנו קדימה.עידן מודרני-לא?

 

[מלאך תלוש]

צודקת...

לא רק שאני לא אוהב גאדג'טס וסמלי סטטוס למינהם...אני לא מסתדר איתם והם לא מאוד מעניינים אותי... בעבר, בהיותי דל ואביון, עני מרוד, נסעתי לדייטים באוטובוס, הלכנו לים במקום למסעדה ולשמחתי... זה לא פגם ברושם שעשיתי... נו טוב, גם היום אני מעדיף ללכת לשבת על הים במקום מסעדה מפוארת שמגישה צלחת גדולה שבאמצע ישנה דוגמית של אוכל...

 

[שילה1]

הכל נכון,רק שבכיסך איזה פון מדהים,

לידך פאלם,וכולך חיוכים כאילו אין מחר. אבל אז,כשהיית עני,האמת:היית יותר שמח או היום?

 

[מלאך תלוש]

לא, אין לי פאלם...

והפון שלי מלפני ארבע שנים... לגבי השאלה, זה קצת מורכב. בתקופה שהייתי עני, הייתי גם קצת יותר צעיר. זה הרבה פחות משמעותי בגילאים בהם אין עוד הרבה מחויבויות וככה, הרבה יותר קל לשמוח.

 

[hotman10]

חחחחח.. נכון שיש "אהבה" מסוימת

לשכלולים.. אבל- הכל במידה. זה חלק מה"איזון", לדעתי. ואין לי פאלם ולא סלולרי "מדהים". מודה- שמעדיף איזה טיול טוב- על כל ג'אדג'ט.

 

[שילה1]

מעדיפה את הכל יחד!../images/Emo8.gif

 

[האם של איתי]

מברוק על עלייתך לשער של תפוז

נכנסתי וראיתי את הנושא מככב בעמוד הראשון, מיד נכנסתי להוסיף את ברכותי להישיג הפורום ולשאלה לגופו של עניין יש מקום לשאול אולי, מי אחראי על התקציב, ואיך ממומנים החריגים ( הג'ינס המפאר את התחת, ומערכת הטלויזיה שרוקדת סטפס ומטגנת חביתה). מסתבר שנשים הן אלה האחראיות על תקציב המשפחה ברוב המשפחות. היו לי מספרים ושכחתי איפה איחסנתי אותם. יש כמובן משפחות, שהגברים אחראיים על התקציב, אבל משפחות אלה מעטות יחסית לרוב. להיות מחושב כלכלית, אולי קשור גם בקניה בתשלומים. ומסתבר שנשים מעדיפות לקנות בדרך זו גברים מעדיפים מזומן + הנחת מזומן. נשים גם נוהגות לעמוד על המקח בעוד שגברים נהנים מהמסורת המזרחית פחות. אני חושבת שההבדלים המהותיים בהתנהגות הקנייה (הטיה לכיוון מותגים וככה על פני מרחב של עזרים( מתגלים בשנות הבגרות, הצעירים להוטים אחרי הטרנדים באותה מידה כמעט, ורוצים להיות מקובלים על פי צו האפנה האחרון. כשמתבגרים תלוי לאיזה קבוצה סוציואקונומית שייכים, ולפיכך אפשר לעקוב אחרי הרגלי הקניה. כל תעשיית המותגים נועדה לשדר משהו,שעונים, טבעות, חליפות, חולצות, נעלים מכוניות בתים ומה לא. ועכשיו, במבט ראשון אפשר לראות מי מחויב יותר, וישקיע יותר בכלכלת השידור בהבדל ממי שלא כל כך איכפת לו, וסדרי העדיפויות שלו נבנים מתוך סרגל יותר אישי ההבדלים בכוח הצריכה נובעים מהשכר. אם האישה עצמאית או שכירה בדרגה גבוהה היא מדורגת ככוח קניה רציני וכך גם הגברים למרות כל זה, ובהתחשב ברישא של מה שכתבתי, אני מתייחסת לכל הנשים האחראיות על תקציב משק הבית ככוח קניה, כי ביכולתן להשפיע (ולא משנה מה היקף הקניה שלהן) איך יראו המאזנים של הקו אופ, המכולת השכונתית, ורופא השנים