מי (לא) קרא ציפופו?

[תּמר]

מובי דיק, אפילו תום סוייר

היו עם ספרים נחטפים ברמה של הארי פוטר, גם בלי כל הרעש והמהומה סביב הוצאת ספר חדש (שזה אחד מהטריגרים של "הארי פוטר"). לספרים הללו (הנחשבים קלאסיים) יש ערך מוסף לחיים, מלבד ההנאה שבקריאה. הארי פוטר נחמד - אבל לא נותן שום דבר יותר מהנאה מהקריאה וכיף בשיתוף עם עוד כמה מיליוני קוראים בעולם. לכן גם אם יקראו אותו בדור הבא, הוא לא יישאר זמן רב כמו ספרים אחרים.

 

[פלגיה]

דווקא יש ערכים מוספים

ואפשר למצוא מסרים חינוכיים ותובנות לחיים, אבל אפשר יהיה למצוא אותם גם בספרים אחרים. שלא לדבר על השפה המיושנת שבא ייראה הספר בעוד חמישים שנה.

 

[בזזזזזזז]

חבל

לנו יש את הישנים והילדות אהבו. אבל את ספרי אריך קסטנר בעיבודים הישנים (וגם את אוהל הדוד תום) הם לא הצליחו לקרוא. כמו תמיד - הכל תלוי הקשר.

 

[תּמר]

יש הבדל בין תרגומים מיושנים

לבין שיכתוב של ספר. בתרגומים הישנים היו חסרות מילים, וגם נעשו שיכתובים למען התאמה לדור הישראלי הצעיר בארצנו הצעירה והמתפתחת

מה שעשו לצ'יפופו זה שיכתוב כדי להתאים למיכשור המודרני, והורדת רמת השפה - כנראה מתוך מחשבה שזה ידבר יותר לקורא הצעיר, המכיר את קופיקו מהטלביזיה (ג"כ תת-רמה). בעיני זה גם זילזול באינטליגנציה - המחבה שילד צעיר לא יכול להבין מילים מסובכות, או לפחות לשאול למשמעותן.

 

[פלגיה]

העיבודים הישנים של אריך קסטנר

צר לי לומר, אבל עם כל הנוסטלגיה, התרגום החדש עדיף. ללא הזזת מקומות כדי שחלילה לא יהיו בגרמניה, ללא גיור של שמות המשתתפים, ללא התעלמות מזה שמה נעשה, גויים אוכלים חזיר, וללא דילוג על פרקים. קראתי בתרגום החדש את אורה הכפולה, את שלושים וחמישה במאי ואת פצפונת ואנטון, והיה ממש כיף לקרוא.