מי מחליש את מי יותר?
מי מחליש את מי יותר? הם אותנו או אנחנו אותם? חשבי על מה הם מסוגלים לעשות בזמן שאנו עושים פי שניים מהם ומקבלים אותה משכורת (לעזאזל..)... חשבי על מה הם עושים בכדי להתקדם ומה אנו נאלצות לעשות בכדי להגיע לאותו דירוג (ס'אמאק..)... מצד אחד יש שמחלישים את אמונתנו בעצמנו , את הבטחון העצמי שלנו ויודעים שזה כואב שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו סוג ד'. מצד שני יש שמעריצים את יכולתנו , מעריצים את עצם העובדה שאנחנו מוכנות לעשות הכל. מצד אחד הם כועסים על כישורנו , מפרגנים ליכולתנו ונאמנים לעובדה שגם אנחנו מסוגלות להכל ואפילו ליותר מהם. מצד שני הם לא מסוגלים לפרנס לבד את המשפחה ומצפים מאיתנו לפרנס יחד איתם. מצד אחד הם לא מוכנים לשמוע על אשה שתאמר להם מה לעשות וכיצד לנהוג. מצד שני הם יעדיפו אשה כמנהלת בגלל אופיה הנוח ואופן קבלתה את הדברים והבנתה את העובדים. מצד אחד הם יקראו לנו בכביש :"אשה מי נתן לך רשיון?". מצד שני לאחרונה רק גברים מסתודדים במטבח והרבה נשים מגיעות לטיס. אז יש גם כאלה ויש גם כאלה. והגיע הזמן שגברים יתחילו להפנים שיש גם נשים שונות בעולם.
מי מחליש את מי יותר? הם אותנו או אנחנו אותם? חשבי על מה הם מסוגלים לעשות בזמן שאנו עושים פי שניים מהם ומקבלים אותה משכורת (לעזאזל..)... חשבי על מה הם עושים בכדי להתקדם ומה אנו נאלצות לעשות בכדי להגיע לאותו דירוג (ס'אמאק..)... מצד אחד יש שמחלישים את אמונתנו בעצמנו , את הבטחון העצמי שלנו ויודעים שזה כואב שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו סוג ד'. מצד שני יש שמעריצים את יכולתנו , מעריצים את עצם העובדה שאנחנו מוכנות לעשות הכל. מצד אחד הם כועסים על כישורנו , מפרגנים ליכולתנו ונאמנים לעובדה שגם אנחנו מסוגלות להכל ואפילו ליותר מהם. מצד שני הם לא מסוגלים לפרנס לבד את המשפחה ומצפים מאיתנו לפרנס יחד איתם. מצד אחד הם לא מוכנים לשמוע על אשה שתאמר להם מה לעשות וכיצד לנהוג. מצד שני הם יעדיפו אשה כמנהלת בגלל אופיה הנוח ואופן קבלתה את הדברים והבנתה את העובדים. מצד אחד הם יקראו לנו בכביש :"אשה מי נתן לך רשיון?". מצד שני לאחרונה רק גברים מסתודדים במטבח והרבה נשים מגיעות לטיס. אז יש גם כאלה ויש גם כאלה. והגיע הזמן שגברים יתחילו להפנים שיש גם נשים שונות בעולם.
נראה לי שלא הבנתי את דבריך, כי על פניו הם נראים לי תמוהים ביותר. כלומר אני מסכימה איתך שהשוק הוא שוק של עבדים, ובנוגע לדבריך על העדר כיבוד של הזמן החופשי. אבל מי זה ה"אנחנו" האלה שנחליט שמסגרת עבודה לגיטימית היא שמונה וחצי שעות ולא 15? אני? כאשה פרטית? אני כאשה פרטית שבמסגרת 8 שעות עבודה ביום יכולה לעבוד רק בעבודות הזוטרות ביותר? אם אני כאדם פרטי אקבל החלטה כזו, ואקח אחריות, זה ישפר את מצב החברה? את מצבי? אם אשים את התארים בצד ואעבוד במישרה חלקית שאיננה פרופסיונלית אביא גאולה לעולם? אני כאדם פרטי יכולה לעשות שינוי כזה? זו האחריות האישית שלי לשנות את שוק העבודה? אגב, אני לא יודעת איפה בדיוק את מסתכלת כשאת לא רואה נשים שצועדות למען אחיותיהן הנשים המרויחות שכר רעב. אני לא יודעת איפה בדיוק מי שאכפת לה אמורה לצעוד, אבל אני אישית כותבת כרגע הודעה זו מקו לעובד, שם אני מתנדבת בעודי מחפשת עבודה. קו לעובד זהו ארגון שמטפל בזכויות העובדים של העובדים החלשים בחברה, עולים חדשים, עובדים זרים, פלשתינאים. זה בטח לא יבוא כהפתעה לשמוע שרוב העובדים החלשים הם בעצם עובדות חלשות. את הפונות אלינו אני מפנה לעיתים גם לסיוע המשפטי של נעמת, וגם לארגון "איתך" של משפטניות בעד צדק חברתי. דווקא עולם העבודה כן מטופל על ידי ארגוני נשים כאלו ואחרים, החל מנעמת וכלה ב'אחותי'. לי חסרים דווקא ארגונים במרכז דוגמת אשה לאשה שמטפלים במה שלדעתי הוא מקור הבעיה (התפיסות החברתיות) ולא בסימפטומים (אלימות, אפליה). אני דווקא הייתי הולכת לפוליטיקה לו הייתי יכולה, דא עקא, שאני לא רב, ולא גנרל, ואין לי גרוש על הישבן.
